רשיון להרוג (בהומאניות)

"בשטחים הולכים וגדלים בא עתה האביב מבלי שבישרוהו תחילה ציפורים החוזרות מנדודיהן, ושעות הבוקר המוקדמות, שהיו רוויות פעם ביפי שירתן, דוממות עתה דממה מוזרה".

זהו אינו קטע מספר מדע בדיוני, ואף לא תסריט אפוקליפטי. כך תיעדה רייצ'ל קרסון בספרה הנודע "האביב הדומם" (1962) את המציאות העגומה, תוצאה של שימוש בחומרי הדברה באמריקה של סוף שנות ה-50.

השימוש בחומרי הדברה הנו עתיק יומין. המשורר היווני הומרוס, שחי לפני כ-3,000 שנה, תיאר בכתביו שימוש בגופרית להדברת חרקים. חומרים צמחיים, או מיני צמחים הדוחים או קוטלים חרקים מזיקים, מוכרים כבר מאות ואלפי שנים. איכרים במקומות שונים בעולם נהגו לשתול בשדותיהם מיני צמחים שהבריחו מזיקים. כך למשל טבק, חרציות וטגטס (פרח נוי בגינות בארץ), הם גידולים שבמוהל תאיהם ישנם חומרים כאלה. אלא שהשפעתם המוגבלת של הצמחים הולידה את הצורך בפיתוח חומרים מרוכזים, בעלי פעילות גבוהה.

ג'וקים הם חמודים רק בנשיונל ג'אוגרפיק

ישנה תופעה, שכאשר ניתן דעתנו עליה, היא תראה לנו מוזרה מאד, ומצד שני היא תראה לנו לגמרי הגיונית. כשאנו מתבוננים בעניין רב בנשיונל ג'אוגראפיק, למשל, איך תולעת זוחלת לה בנחת על עלה אגב לעיסה מתמדת וגומרת לו על הצורה היא נראית לנו ממש מאמי, או אם תיקן מקיים יחסי מין בחושניות נחשוב שזה מקסים, שאנחנו אוהבים את הטבע ומתפעלים מברואיו החסונים והמשוכללים. אבל ממש באותה מידה, אם בגינה שלנו איזו נמטודה תחסל לנו את גינת הירק, או ג'וק ישוטט ללא מורא בסלון, אנחנו נחסל אותם ללא היסוס. במילים אחרות, נדביר אותם, ונשאף לגמור להם עם הקוד הגנטי ולשבור להם את כל העצמות.

בתוך המערכת האקולוגית בה כולנו חיים, האקוסיסטמה בלעז, אנו מקיימים יחסי גומלין עם שאר היצורים החיים והצומחים. ישנם היצורים היצרנים, האוטוטרופים, אלה הם ברובם צמחים, והם מייצרים את המזון בעצמם. הם הראשונים בזרימת האנרגיה בעולם, זאת בתוך כדי שהם מפיקים אנרגיה מדו תחמוצת הפחמן. סוג שני הוא הצרכן – ההטרוטרופים בשפת המדע. אנחנו נמנים עליהם, מכיוון שכדי להתקיים, אנחנו זקוקים לתרכובות אורגניות מהסביבה. הסוג השלישי מונה את המפרקים, הדיקומפוזרס, שמפרקים תרכובות אורגניות על ידי עיכול - בעיקר חיידקים ופטריות.

הדיבור ההולך ומתרבה אודות השמירה על האקולוגיה תובע שמירה של כל אותה מערכת גומלין בין המרכיבים, וההכרח לשמר אותה שלמה ובריאה, וכשאנו מדברים על הדברה ביולוגית אנחנו מדברים למעשה, על התערבותו של האדם באותה מערכת אקולוגית, שמטרתה להשיג שליטה על אוכלוסייתו של המזיק באמצעים אקולוגים ובשיטות ביולוגיות. כלומר, מינימום שימוש בכימיקלים, מינימום נזק.

כולנו מוטנטים בהתהוות?

חומרי ההדברה הינם באופן מסורתי רעלים. דבר זה מהווה בעיה, שכן הרעלים פוגעים גם ביצורים שאותם אין כוונה להדביר, והאדם בראשם, וגם כיוון שהרעלים מתפרקים באיטיות, אם בכלל, ונשארים על פני הקרקע למשך שנים ארוכות. הממצאים המדאיגים בנוגע להישארות החומרים הרעילים בשרשרת המזון, ההבנה כי חומרים אלה גורמים לסרטן, פוגעים בפוריות, הורסים את שכבת האוזון, מגבירים את הקרינה העל-סגולה המזיקה, ובמלים אחרות - ההבנה כי חומרים אלה פוגעים בנו ישירות ובמערכת האקולוגית בא אנו חיים הן מבפנים והן מבחוץ, הביאה לכך שהצורך בהדברה ביולוגית הפך לאקוטי. אמנם בעיקר בחקלאות, אך גם בהדברה הביתית והנושא הולך ומתפתח.

אחד הסיפורים מהקיץ האחרון היה הבאתם של עטלפים למספר יישובים בארץ, זאת במטרה לדלל את אוכלוסיית היתושים. בכדי להיפטר מריבוי במכרסמים אנו מנסים להקשות עליהם, כלומר, לשנות את תנאי סביבתם. לדוגמא, לכסח או לשרוף את הצמחייה ובכך לחשוף את השטח. בתל אביב הביאו תנשמות לשכונות לאחר שהבינו שהן מכונות ציד, שמסוגלות לאכול בלילה אחד עשר חולדות.

ישראל: מתקדמת בהדברה חקלאית, יצירתית בהדברה עירונית

טיפול בגינה ישנם גם תכשירים אורגניים להדברה. דוגמאות להדברה ביולוגית במערכות אקולוגיות גדולות הן השימוש שנעשה בדגי גמבוזיה ובבצילוס ישראלי (BTI) להדברת יתושים. בתחום החקלאות ניתן לציין את הפיזור של זכרים עקרים של זבוב הפירות הים תיכוני וכן השימוש בחרקים טורפים. כמו כן ישנן דוגמאות, אמנם נדירות יחסית, של הדברה ביולוגית המכוונת נגד מחוללי מחלות בחקלאות, כגון חיידקים ופטריות. התחום המפותח והנלמד ביותר כיום של הדברה ביולוגית הוא השימוש באויבים הטבעיים של מזיקים ממערכת פרוקי הרגליים, (כמו חרקים ועכבישניים).

ב"ביו-בי" המפעל להדברה ביולוגית משולבת שבקיבוץ שדה אליהו, עובדים ומפתחים כבר שנים רבות "מוצרי הדברה ביולגיים", במפעל מגדלים ומיישמים חרקים ואקריות מועילים לצרכי החקלאות אשר טורפים את המזיקים. מאחר והדברה ביולוגית בלבד לא מספיקה לחיסול המזיקים, השיטה הרווחת והמעודדת על ידי משרד החקלאות היא הדברה משולבת. זו מנצלת לאורך זמן את כל הטכניקות המתאימות בצורה ההרמונית ביותר על מנת להחזיק פגעים, במערכת חקלאית נתונה, ברמה שמתחת לסף הנזק הכלכלי. למשל, שימוש בפרומוני מין של מזיקים. הפרומונים הם מולקולות שמפרישים בעלי חיים לצורך איתות לבעלי חיים אחרים מאותו המין. כך למשל, על ידי פיזור לוחות המפיצים ריח פורמוני זבוב הים התיכון נלכדים הללו, ובמקום להתרסק אל תוך המזון שלנו, הם מתנגשים חזיתית לתוך מעויין צהוב עם תבליט של תפוח. אכן, חציר העם.

בתחום ההדברה הביתית, ההתקדמות איטית יותר. הדברה ביולוגית גרידא היא מוצר קשה להשגה, ומעטים המדבירים, עדיין, העושים שימוש בהדברה ביולוגית בלבד. גם שם, ההדברה היא משולבת, וכל שהיא מבטיחה הוא מינימום של נזק סביבתי.