ים של זבל

האינדנפנדט הבריטי מדווח הבוקר (שלישי): "בועת פסולת" – המהווה בעצם את המזבלה 'הטבעית' הגדולה בעולם, מתרחבת בשיעור מבהיל, וגודלה עכשיו כפול משטחה של ארה"ב כולה. הפסולת מוחזקת מתחת לפני המים על-ידי זרמים תת-קרקעיים, והתפשטה בינתיים לאורך 500 מיילים ימיים: מחופי קליפורניה, דרך האוקיינוס השקט והוואי, עד יפן.

צ'רלס מור, חוקר האוקיינוסים שגילה את מה שהוא מכנה עכשיו בשם "בועת הפוסלת הפסיפית הגדולה" או "מערבולת הזבל", מאמין כי הבועה מורכבת מ-100 טונות של שאריות זבל. מרקוס אריקסן, מנהל מחלקת המחקר בקרן המחקר הימית "אלגליטה", אמר אתמול (שני) כי: "חשבנו בתחילה שזה כמו 'אי של זבל' שאפשר פשוט להלך עליו ולחצות את האוקיינוס, אבל זה לא בדיוק ככה. זה כמו מרק מפלסטיק. זה לא נגמר, והשטח עכשיו כפול משטחה של ארה"ב כולה."

"יישות חיה, שנוהמת ומקיאה"

קרטיס אבסמאייר, חוקר אוקיינוסים ושם עולמי בתחום הזבל הימי, אומר כי "גילה" של הבועה כ-15 שנה, ומשווה את מערובלת הזבל ליישות חיה: "כשהחיה הזאת מתקרבת ליבשה, בדומה למה שמתרחש בהאווי, ההשלכות דרמטיות. הזבל הזה נוהם, כמעט מקיא את עצמו על היבשה, ואז אתה מוצא חוף מכוסה בקונפטי של פלסטיק."

"המרק" הזה מורכב למעשה משני אזורים שנפגשים – אחד מכל צד של איי הוואי, במזרח האוקיינוס השקט ובמערב. כמעט חמישית מהפסולת – מכדורי רגל וקאיקים ועד בלוקים של לגו ושקיות ניילון - נזרקת מספינות, יאכטות או אוניות נפט. שאר הפסולת מגיעה מהיבשה.

מור, מלח לשעבר, גילה את ים הזבל הזה במקרה ב-1997, כשלקח קיצור דרך מלוס אנג'לס להוואי על היאכטה שלו. הוא הגיע ל"חישוק הצפון פסיפי" – אזור מערבולות ידוע עם רוח מועטה ומערכות של לחץ גבוה במיוחד. מלחים בדרך כלל נמנעים מלהגיע לאזור הזה. מור מספר כי נדהם לגלות כי הוא מוקף בזבל, יום אחר יום, אלפי מיילים מכל יבשה שהיא. "כל פעם שעליתי על הסיפון, ראיתי זבל. איך הצלחנו להרוס שטח כל כך גדול? איך זה נמשך יום אחר יום, במשך שבוע שלם?"

מור, נצר למשפחת נפט עשירה, מכר בעקבות זאת את מניותיו בחברה המשפחתית והפך לפעיל נלהב לאיכות הסביבה. אתמול הזהיר כי אם צרכנים לא יקצצו בצריכת הפלסטיק שלהם, בועת הזבל תכפיל את שטחה בעשור הקרוב. פרופ' דיוויד קארל, חוקר אוקיינוסים באוניבריטסת הוואי, אמר כי יש לערוך מחקרים נוספים כדי לקבוע את גודלה ואופיה המדוקים של הבועה, אך הוסיף כי אין כל סיבה לפקפק בממצאים של "אלגליטה". "אחרי הכל, הפלסטיק הזה הולך לאנשהו ובהחלט הגיע הזמן שנקבל תמונת מצב מלאה על הימצאותו במערכות אקולוגיות, ובעיקר – את השלכותיו על מערכות ימיות."

"זה הורג"

פרופ' קארל מארגן בימים אלה קבוצת מחקר שתצא לאזור ותאתר את בועת הזבל. הוא מאמין כי היא מהווה, למעשה, סביבת מחייה חדשה לגמרי. מבחינה היסטורית, זבל שהגיע לאוקיינוסים התכלה, אך פלסטיק מודרני הוא כל כך קשיח, עד שגם מוצרים בני 50 שנה ויותר נמצאים בבועת הזבל הימית. "כל חתיכתה של פלסטיק שיוצרה ב-50 שנה האחרונות והגיע לאוקיינוס, עדיין נמצאת שם," אמר טוני אנדרדי, כימאי במכון האמריקני "טריאנגל".

מור מסר כי בגלל שבועת הזבל שקופה למחצה וצף מתחת לפני הים, הוא אינו נראה בתמונות לווין. "אפשר לראות את זה רק מסיפון של אניה."

לפי התכנית הסביבתית של האו"ם, שאריות פלסטיק גורמות למותם של יותר מיליון עופות מים בכל שנה, ו-100,000 יונקים ימיים. מזרקים, מצתי סיגריות ומברשות שיניים נמצאו בעבר בקיבתם של עופות מתים. ההשערה היא כי פלסטיק מהווה 90 אחוז מכלל הזבל שצף על פני הימים בעולם.