חפשו באנטרקטיקה

כדור הארץ מתחמם, שלגוני הקוטב נמסים ומדינות העולם מצאו שטח חדש לריב עליו – קרקעית הים מתחת לאנטרקטיקה הקפואה. לאחר בקשות דומות מצד רוסיה, צ'ילה וארגנטינה, בריטניה מתכוונת להגיש לאו"ם דרישה לריבונות על מיליון קילומטרים מרובעים בפינה הכי פחות מוכרת על פני כדור הארץ. לפי דיווח הגרדיאן, הבקשה צפויה להאיץ את התחרות על שטחי אנטרקטיקה, ולעורר את התנגדותן של מדינות אחרות.

בריטניה תפר בבקשתה את "אמנת אנטרקטיקה" משנת 1959, עליה היא חתומה. האמנה קובעת כי אין מקום לתביעות ריבונות חדשות על היבשת, וזאת במטרה למנוע סכסוכים טריטוריאליים. ולמרות זאת, משרד החוץ הבריטי אישר כי נעשית עבודה משפטית להגשת הבקשה, שתעניק למדינה שטח עשיר בנפט ובמינרלים, המוערך ביותר משליש מיליון הקילומטרים המרובעים.

בריטניה, לדברי הדיווח, לא תוכל בכל מקרה להשתמש במשאבי השטח המדובר משום שטרם נמצאה הטכנולוגיה שתאפשר עבודה במעמקים כאלו. אולם, בהינתן ההידלדלות הנמשכת במשאבים הקיימים, בריטניה מעוניינת להבטיח לעצמה את השטח הזה. לפני חודש חשף העיתון כי הממלכה מתכננת לדרוש בנוסף ריבונות על לפחות שלושה שטחים נוספים- בקרקעית הים מסביב לדרום ג'ורג'יה, באזור מסביב לאיי פוקלנד ובאזור סקוטלנד. בנוסף, בריטניה כבר הגישה לאו"ם בקשה משותפת עם צרפת וספרד לריבונות על קרקעית הים סביב מפרץ ביסקיי, הנמצא בשטח האוקיינוס סמוך לצרפת ולספרד.

בקשתה של בריטניה לשטחים באנטרקטיקה לא צפויה לעבור בשקט – מדינות דרום אמריקה, ובעיקר צ'ילה וארגנטינה, צפויות להתנגד. אלה רואות בעצמן בעלות זכות ראשונים לריבונות במקום. גם רוסיה ספגה ביקורת כשדרשה בקיץ האחרון שטחים באוקיינוס הארקטי. אליה הצטרפה צרפת שדרשה ריבונות על אלפי קילומטרים מרובעים באזור ניו קלידוניה שבאוקיינוס השקט.

הבלגאן הנוכחי עומד כמובן בצלה של ההתחממות הגלובלית, שמכלה, מדי יום, עוד שטחים באנטרקטיקה. השטחים הבתוליים שנחשפים בעקבות התמוססות הקרחונים הם שדה לא חרוש של משאבים טבעיים. איש אינו יכול לנבא מה יהיו ההשפעות הסביבתיות לפלישת המדינות המתועשות גם לאנטרקטיקה. אפילו לא קארן סאק, האחראית על מחלקת האוקיינוסים בארגון "גרינפיס": “אנחנו לא יודעים מה תהיה השפעת פעילויות כאלה באנטרקטיקה, יש לנו יותר מפות של הירח מאשר של מעמקי הקוטב. בכל פעם שצדים דגים במעמקים כאלה, מגלים זנים חדשים”, אמרה והביעה תקווה ש”המדינות יעזבו את שממת אנטרקטיקה כפי שהיא”. מבחינת החוק הבינלאומי, פורוקוטל הסביבה בים הארקטי, שנחתם ב-1991, אוסר על שאיבת מינרלים באזור, אלא אם הדבר נעשה לצרכים מדעיים.

חיזור גורלי, גרסת המדע

מה קורה כשמשבטים גנים של ארנב עם תאים של עץ צפצפה? כפי שהוכיחו ניסויים שבוצעו באוניברסיטת וואשינגטון, מקבלים את הכלי היעיל ביותר לפירוק פסולת רעילה ממי תהום.

תוצאות הניסויים פורסמו באסופת מאמרים שהוציאה האקדמיה הלאומית למדעים (PNAS). התוצאות הראו כי גידולים של העץ, שעברו הנדסה גנטית עם גנים של ארנב, הצליחו לפרק מהמים שמזינים אותם 91 אחוזים מחומר רעיל הקרוי טריכולוטלין (Trichloroethylene). החומר המדובר נחשב למזהם הנפוץ ביותר שפולטים מפעלי תעשייה. הצמח הצליח לפרק את הכימיקל למרכיבים לא מזיקים - מים, מלח ותחמוצת הפחמן - במהירות של פי מאה מצמח שלא עבר את תהליך ההנדסה הגנטית.

עץ צפצפה שעבר את השינוי הגנטי מסוגל גם לפרק מזהמים אחרים נפוצים - תוצרי הלוואי של ייצור פלסטיק והתפלת מים. “בהתחשב בגודלם העצום ובמערכת השורשים המפותחת שלהם, עצי הצפצפה הטרנס-גנטיים יכולים להוות אמצעי לטיהור אתרים מזוהמים במהירות רבה יותר וזולה בהרבה מכל אמצעי קיים", כתבה מנהלת המחקר שרון דוטי.

בראיון לגרדיאן הבריטי, גילתה דוטי הבנה לדאגה מהחלפת עולם הצומח ביערות שלמים של עצים משובטים. לדבריה, בעיית הזיהום חמורה ומחייבת טיפול מיידי, וזו מטרת הניסוי - לספק פתרון מהיר וזול לבעיה. כדי להרגיע את המתנגדים, היא הזכירה כי עץ הצפצפה גדל במהירות רבה, ויכול לצמוח במשך שנים ללא הפרחה, עובדה המצמצמת את העברת הגנים שלו לעצים אחרים. עד כה, השימוש בעצים משובטים בארצות הברית ובבריטניה מוגבל רק למטרות מחקר.

הקרב על הטונה

ארגון שימור הסביבה הגלובלית, ה-WWF, קורא לאסור במשך שלוש שנים דיג של טונה במי הים התיכון. זאת בעקבות שיעור חסר תקדים של דיג לא חוקי בעונה האחרונה. לפי הארגון, אם הדיג הפרוע יימשך, הזן ייכחד ממי הים התיכון.

באתר האינטרנט שלו ציטט הארגון דו"חות רשמיים הקובעים כי האיחוד האירופי חרג ממכסת הדיג המותרת לו ב-4,000 טונות. צרפת אפילו נטלה לעצמה כמות הכפולה מהמכסה השנתית שלה - 10,165 אלף טונות בסוף אוגוסט האחרון, לעומת מכסה שנתית של 5,593 טונות. איטליה וטורקיה לא רק מואשמות בחריגה מהמסכות המותרות להן, אלא אף בזיוף מסמכים לשם כך.

מי שנהנים מהפורענות בים התיכון הם דווקא היפנים. למרות המודעות בנוגע לסכנת היכחדות הטונה, חברות יפניות ממשיכות לייבא כמויות עצומות של הדג מהים התיכון. תאגיד מיצובושי לבדו מייבא 40 אחוזים מדגי הטונה בים התיכון.

"אילו עוד ראיות נדרשות כדי להוכיח את היעדר הפיקוח בדיג בים התיכון?", זעק סגן יו"ר ה-WWF מיגל ג'ורג'ה, וקרא להפסקה מיידית של הדיג כדי למנוע קריסה. לדבריו, אסור להתיר את הציד עד שהדגה תתאושש מהפגיעה החמורה שנגרמה לה, ועד שיוסדר פיקוח יעיל על מכסות הדיג מצד הגוף הממונה על הנושא - הוועדה הבינלאומית לשימור דגי הטונה.