זה שימפנזה, אידיוט

בשבוע שעבר הודיעו שני תושבי מדינת ג'ורג'יה, מת'יו וויטון וריק דייר, כי גילו גופה של ביגפוט – אותו יצור ענק, שעיר, מטיל אימה ודמיוני לגמרי - במהלך טיול ביערות המדינה שלהם. השניים טענו שיש להם את גופתו של ביגפוט, הציגו תמונות מטושטשות ואפילו טענו שישנן עדויות DNA. הביטו לרגע בתמונה של השניים. מדובר ברד-נקים גאים, לא הסוג שידע לייצר דגימות DNA. ואכן, דגימות ה-DNA ניתנו לקורט נלסון, מדען באוניברסיטת מינסוטה, שביום חמישי חשף את גודל הפדיחה – אחת מהדגימות הגיעה מבן אדם והשניה התגלתה כשייכת לאופוסום, חיית כיס שאינה גדולה מחתול.

אבל עד אז, כמובן, האינטרנט כבר התמלא בספוקלציות, ואפילו עיתונים מכובדים כמו הניו-יורק טיימס דיווחו על הסיפור. מצד שני, בניגוד לכמה עיתונים ישראליים, הניו-יורק טיימס לא דיווח על כך השבוע, לאחר שכבר התברר לכל כי הסיפור מצוץ מהאצבע.

בנוסף, וויטון ודייר הם גם – במקרה, לגמרי במקרה – בעלי חברה בשם Bigfut, שמציעה למכירה פיצ'פקס הקשורים לקוף האגדי. משום מה, לא רבים טרחו להזכיר זאת. משום מה, השניים טוענים עכשיו שדגימות ה-DNA בטח "זוהמו", ושהם יערכו נתיחה לגופה, שמוחזקת, אגב, במקרר גדול.

ג'אקו כוכב עליון

הביזיון הזה הוא האחרון בסדרת בזיונות שהחלה ב-1811. סוחר לבן בשם דייויד תומפסון מצא עקבות רגל מוזרות בשלג ליד העיר יאספר שבמדינת אלברטה בקנדה. אורך העקבות היה 35 ס"מ ורוחבן 20 ס"מ. לזמן מה הסיפור עשה רעש, ואז שקטה הארץ 73 שנה.

ב-1884 ביגפוט נתפס. צוות עובדי רכבת רדף אחר יצור קטן ושעיר לאורך נהר פרייזר, ותפס אותו ליד הרי הרוקי. הם קראו לו "ג'אקו". ג'אקו היה קצת נמוך בשביל להיחשב ביגפוט. גובהו היה 1.40 מטרים, והוא שקל 57 ק"ג. איכשהו, ג'אקו הזכיר בעיקר שימפנזה, ולא את הקוף הגדול והנבון מהאגדות. לא שזה שינה משהו למישהו.

ב-1924 כל העסק הפך למטופש בהרבה. אלברט אוסטמן, חוטב עצים קנדי, טען שהוא נחטף על ידי משפחת ביגפוטים, ושהה אצלם שבוע לפני שברח. הוא לא סיפר לאיש את הסיפור עד 1957, מחשש ש – אהמ – יחשבו שהוא מטורף. באותה שנה טענה קבוצת כורים בוושינגטון שהיא ירתה בביגפוט. באותו לילה, לדבריהם, הקיפו חבריו המתוסכלים של הביגפוט המת את הביתן שלהם, וזרקו עליו אבנים. למחרת נטשו הכורים את המבנה. המקום נקרא כיום קניון אייפ, למרות שכורה אחר נשבע שהוא היה זה שזרק אבנים על הביתן כמתיחה מחוכמת.

יש עוד סיפורים, אבל כולם דומים. המאמינים טוענים שהקוף השעיר והענק הוא פשוט טיפוס ביישן. הוא משוטט בעולם, נחבא אל הכלים, וקשה לאתרו. המאמינים טוענים עוד שהאגדות על הייטי מטיבט, היֵרֵן מסין או היוֹווִי האוסטרלי הן פשוט דיווחים שונים על אותו יצור.

נשאר הלוך, הלך הנס

הבל אחר, מוכר לא פחות, הוא המפלצת מלוך נס. אתם יכולים לקרוא לה גם נסי. אלפי תיירים מגיעים בכל שנה לאגם נס שבסקוטלנד, בניסיון לאמת את השמועה. עד כה, לא נרשמו הצלחות.

די הגיוני, בעצם. הפעם הראשונה שבה תיארו את נסי היא לפני 1,500 שנה, בספר שמתאר את חייו של קולומבה. קולומבה, קדוש נוצרי אירי, הסתובב בסקוטלנד, מפזר נסים לכל עבר. ב-565 לספירה, נטען בסיפור, קולומבה קלט סקוטי בשם פיקט מותקף על ידי מפלצת בנהר. הוא נזף במפלצת, וזו החליטה לא לתקוף עוד בני אדם. בסיפור אחר קולומבה לא ממש ראה את נסי, אלא רק את גווייתו של פיקט. הוא, כראוי לקדוש, החזירה לחיים. ובכלל, קולומבה היה אחד מאותם קדושי-על שצבאו על אירופה אי-אז, לפני עידן מצלמות הווידיאו.

ב-1933 פרסם העיתון "אינברנס קוורייר" סיפור על זוג שראה חיה ענקית מתגלגלת לה באגם. כמו בסיפור האחרון של הביגפוט, כולם התרגשו נורא ועיתונים שלחו את כתביהם לאגם כדי להשיג תמונה של נסי. היה אפילו קרקס שהציע פרס של 20 אלף פאונד למי שיתפוס את נסי.

מערכת "הדיילי מייל" התלהבה, וביקשה מטיפוס בשם מרמדוק ות'רל למצוא ראיות לקיום המפלצת. ות'רל, יוצר סרטים במקצועו, הבין במהירות שיהיה הרבה יותר פשוט לייצר את הדינוזאור. בנו החורג בנה דגם של מפלצת באמצעות עיסת עץ וצוללת צעצוע, הם צילמו את זה ונתנו את התמונות לרופא בשם רוברט וילסון, כדי להקנות לסיפור אמינות. הזיוף לא נחשף עד 1993.

חשיפת הזיוף, כמובן, לא שינתה דבר. מישהו עשה מחקר שהעריך כי מפלצת בסדר גודל כזה לא יכולה להתקיים בלוך נס, פשוט מכיוון שלא יהיה לה מה לאכול. אחרים סרקו את האגם באמצעות סונאר, ולא מצאו דבר. היה גם מי שהעלה בזהירות את הטענה שמפלצת שמסתובבת בשטח 1,500 שנה כנראה כבר מתה משיבה טובה, אם לא משעמום. כך או כך, ב-2007 הציעה סוכנות הימורים בריטית פרס של מיליון ליש"ט לצלם הבא של המפלצת. איש עדיין לא טען לפרס. וזה מוזר, בסך הכל עיסת עץ היא חומר זול למדי.

לטאה פוארטו ריקנית ממוצא אמריקאי

ב-1995 נמצאו בפוארטו-ריקו שמונה כבשים מתות. לכולן היו נקבים קטנים ועגולים בחזה, והן היו מרוקנות מדם. היה מי שנזכר באירוע דומה, שהתרחש 20 שנה קודם לכן בעיר הקטנה מוקה. ב-1975 יחסו את הרציחות לערפד של מוקה, מה שהוא לא יהיה, אבל ב-1995 ערפדים כבר לא ממש היו באופנה. בהתחלה חשבו שמדובר בכת שטן מקומית, אולם לאחר שרציחות דומות של חיות משק אירעו באזור, נולד הסיפור על צ'ופקברה.

את השם המרנין הנ"ל טבע הקומיקאי הפורטוריקני סילבריו פרז, ופירושו בספרדית הוא "מוצץ עזים". לאחר הדיווחים הראשוניים, התפשטו הסיפור הלאה, ויש דיווחים על תקיפות צ'ופברה גם במיין שבצפון ובצ'ילה שבדרום.

הבעיה היא שהתיאורים משתנים. בדרך כלל היצור מתואר כמעין לטאה הולכת על שניים, המצוידת בלשון דמוית צינור, שבאמצעותה היא מוצצת את דם החיות. תיאורים אחרים מדמים את היצור לכלב חסר פרווה. חלק טוענים שזו מוטציה גנטית שברחה ממעבדות סודיות של צבא ארה"ב, אחרים טוענים שהצ'ופקברה היא חייזר. התיאורים משתנים בהתאם.

ב-9 באוגוסט 2008 צילם סגן שריף בשם ברנדון רידל חיה לא מזוהה שנעה על דרכים צדדיות ליד קוארו שבטקסס. החיה נעה על ארבע, גובהה היה כגובהו של זאב ערבות, והיא צוידה בחוטם ארוך. למעשה, היא נראית קצת כמו דוב נמלים נחפז. הבוס של רידל, השריף ג'וד זווסקי, טוען שמדובר כנראה פשוט בזאב ערבות מזן דומה לזה שמצאו מדענים ב-2007. יש להניח שאת רידל זה לא שכנע.

לקריאה נוספת:
עוד בפינת הליטוף
רשימת מפלצות אגמים ידועות
בלדד השוחי על המפלצת מלוך נס

בדרך כלל היצור מתואר כמעין לטאה הולכת על שניים, המצוידת בלשון דמוית צינור, שבאמצעותה היא מוצצת את דם החיות