מה רוצה התולעת?
בשקט בשקט, מבלי שאף אחד ישים אליה לב, תולעת הפארק חומקת אל תוך גופם של כלבינו והורגת אותם בייסורים. על הסכנות שבקיץ, וסיפור עצוב אחד שמנסה ללמד אותנו לקח
אין בעל כלב שלא שמע על תולעת הפארק. בביקור השנתי אצל הווטרינר, ימליץ לכם הלה על מתן זריקה כנגד תולעת הפארק לפחות כל שלושה חודשים ואתם תחייכו אליו ותבטיחו אבל ממש לא תטרחו להגיע עד לחיסון הכלבת של השנה הבאה. מי שכלבו נדבק בתולעת הפארק, יצטער על כך שלא קם מהכורסא, פעם בשלושה חודשים בדיוק.
תולעת כחול לבן
תולעת הפארק קיבלה את שמה לאחר שהתגלתה לראשונה בפארק הלאומי ברמת גן, בשנת 1991. ד"ר יעל ליאור, מהמרפאה ברחוב פייארברג בתל אביב, חזרה מלימודי הווטרינריה בהולנד ונדהמה לשמוע על התולעת שאף אחד לא לימד אותה עליה בבית ספר. "כשהתולעת פרצה," מספרת ליאור, "זה התחיל ברמת גן ומי שגר בירושלים או חיפה בכלל לא שמע עליה. היא ממש נולדה כאן אצלנו ורק בשנים האחרונות, היא הולכת ומתפשטת גם לאזורים אחרים באזור הים התיכון". אל תתנו לשמה של התולעת לבלבל אתכם. זו אומנם התגלתה בפארק, אך היא יכולה להימצא גם בחצר ביתכם ולמעשה בכל מקום, מכיוון שהיא ידידתה הטובה ביותר של חיפושית הזבל. היא חיה בתוכה בתנאים אידיאליים, מבלי להיקרע משכר הדירה. השתיים חיות בזוגיות מופלאה וכשהכלב אוכל אחת כזו, תוך כדי נבירה באיזו ערימת זבל מפתה - התולעת והחיפושית, מאוחדות מתמיד, עוברות אל גופו.
קמצנות או למות
ליאור מספרת כי בשנת 91, כשהתגלתה התולעת, היו שני מקרים של תולעת הפארק. בשנת 99', כבר היו 15 מקרים ובכנס הוטרינרים שהשתתפה בו לפני כשנתיים, כבר דווח על שני מקרים בכל שבוע. "אנשים חושבים שזו תולעת שוטרינרים המציאו, אבל היא באמת קיימת, אומרת ליאור וד"ר שירה בן-ארי מהמרכז הרפואי לחיות בר"ג, מחזקת: "לאנשים לא נשמע הגיוני להוציא יותר כסף על הכלב שלהם מאשר על עצמם. הזריקה עולה בין 50-90 שקלים, תלוי במשקל הכלב וזו הוצאה. בארץ פשוט אין מספיק מודעות להרס שהתולעת הזו גורמת ולכמה שהתופעה הזו נפוצה".
אז מה רוצה התולעת?
"התולעת יכולה להימצא גם בצואה של כלבים שאנשים לא מרימים," מסבירה בן ארי. "אחרי שהכלב בלע אותה, היא נודדת מהקיבה לכיוון הוושט, שם היא יוצרת גרנולומות, שהם מעין גידולים שחוסמים את איזור הוושט ומקשים על הבליעה והנשימה. משם היא יכולה לנדוד למעשה גם לאבי העורקים, לריאות. למשה היא יכולה לנדוד לכל מקום בגוף". בשל יכולת הנדידה של התולעת, סימני ההדבקות משתנים מכלב לכלב, אך גם ליאור וגם בן ארי מסכימות כי הסימן הראשון הוא הקאה מרובה מיד לאחר האכילה. "בגלל שהגידול הוא בוושט," מסבירה בן ארי, "הכלב לא מצליח בכלל לבלוע את האוכל שהוא מכניס. כתוצאה מכך ישנם גם הרבה פעמים סימנים של הקאת מים לאחר השתייה - הכל תלוי במסלול הנדידה שלה".
סרטן תולעת
ניצן שגב גידלה את כלב הבוקסר שלה, בנץ, במשך 11 שנה באהבה אין סופית. בנץ, שסבל מבעיות בלב, הצליח לנהל אורך חיים נורמאלי, "הרבה בזכות הטיפול המסור של הצוות הרפואי בבית דגן." מספרת שגב. "לפני כחודש, בזמן שבנץ אכל את ארוחת הערב שלו, הוא החל להקיא ללא הפסקה. הגעתי לבית דגן די נאיבית, אפילו שאמרו לי בטלפון שאולי זו תולעת הפארק, לא ייחסתי לזה הרבה חשיבות. חשבתי שיטפלו בה ובזה ייגמר הסיפור". אלא שבצילום רנטגן שערכו לבנץ, נחשף גוש שנמצא בושת והתפתח עד לריאות. התולעת האכזרית כבר התפשטה בגופו של בנץ, והסיפור נגמר. "אם הייתי נותנת לו את הזריקה כל שלושה חודשים, זה לא היה מגיע למצב כזה," מצרה שגב. הוא לא היה מגיע במצב סופני לבית דגן ואולי עוד היה ניתן לעשות משהו. זה מתפשט ממש כמו סרטן".
תולעת חסינה
בן-ארי מספרת על כלבת לברדור שהגיע אליהם למרפאה לפני שבועיים. "זו כלבה שהבעלים שלה הביא אותה לאחר שלא הפסיקה להקיא. בצילום רנטגן הייתה מסה על הוושט. נתנו לה את הזריקה, בתקווה שזו תחסל את התולעת ושלחנו אותה לדיאגנוזה. הבעלים של הכלבה לא רצה להמשיך. הוא העדיף להרדים אותה. הסברתי לו שהמצב בר טיפול והוא הבטיח לי שיחשוב על זה. אחרי שבוע, באחד מהימים שלא עבדתי, הוא הגיע להרדים את הכלבה. זה שבר לי את הלב. אם הינו ממשיכים במתן הזריקה, היינו מצליחים להרוג את התולעת".
זריקת תולעת הפארק אינה חיסון, פשוט משום שכיום עוד לא קיים חיסון נגד התולעת. אפשר רק לחסל את התולעת, במידה שזו מחליטה להגיע. "את הטיפול המונע ממליצים לתת כל שלושה חודשים," אומרת בן ארי, "'ולזבלנים' אפילו כל חודש. אין לנו עדיין מספיק מידע בקשר לתולעת כי למעשה גם כלב שקיבל את הזריקה, יכול להדבק בתולעת". למרבה השמחה, ד"ר ליאור מספרת כי מעולם לא נתקלה בכלב שקיבל זריקה אחת לשלושה חודשים ונדבק. "כל המקרים שבהם אני נתקלתי," היא מספרת, "אלו מקרים שבהם הכלב קיבל את הזריקה פעם בשנה. אם כלב נדבק, הוא מסוכן גם לאחרים כי את הביצים של התולעת הוא מפריש בצואה שלו. ישנם מחקרים שבודקים אם זריקה כל שלושה חודשים מספיקה כדי למנוע הדבקות. משערים שלוקח לה שלושה חודשים עד שהיא הופכת לתולעת בוגרת שעוברת לוושט, שזהו השלב המסוכן לכלב."
בנץ של שגב מת בסופו של דבר מסיבוכים בלב. "הוא ידע שאם הוא ימות מהתולעת, אני לא אוכל לחיות עם הידיעה שאם הייתי מחסנת אותו זה לא היה קורה., תמיד הוטרינרים שואלים אם הכלב הולך קשור ואם הוא אוכל זבל. בנץ הולך קשור ולא אוכל זבל והנה הוא נדבק. בנוסף, הזריקה הזו מגיעה תמיד בתור המלצה. זה לא נקרא חיסון וזה לא חובה כמו כלבת". עם מותו של בנץ, ערכה שגב סבב טלפונים רחב, בין חבריה ובני משפחה, בניסיון לברר האם מישהו נותן לכלב שלו את הזריקה, אך התשובה, כך היא מספרת, הייתה אחת: "לא".
עם מותו של בנץ, ערכה שגב סבב טלפונים רחב, בין חבריה ובני משפחה, בניסיון לברר האם מישהו נותן לכלב שלו את הזריקה, אך התשובה, כך היא מספרת, הייתה אחת: לא