האנטומיה של גרררר

• הערה: הכתבה נכתבה בלשון כלבית, אך היא מיועדת גם לבעלי חתולים, אוגרים, ארנבים ואיגואנות

במידה מסוימת, רופאים הם כמו מוסכניקים. רובנו הרי לא באמת מבין מה הולך מתחת למכסה המנוע, ונוטה לקבל את מילתו של האיש בחלוק כגזרה משמיים. כנראה שקשה להתווכח עם בן אדם שמשתמש בהמון מילים שאתה פשוט לא מכיר. הדבר נכון פי כמה וכמה כשמדובר בכלב שלכם, שלא מדבר ולא יכול להגיד מה באמת מציק לו. לכן עבור בעלי כלבים הווטרינר אמור להיות מלאך מושיע בחלוק לבן, שמתרגם את היללות והבכי לבעיה ברורה, ועוזר לפתור אותה. הוא זה שאמור לשמור על גושי הפרווה שאנחנו כל כך אוהבים.

אבל כמו תמיד, המציאות מלמדת אותנו שזה לא תמיד נכון. ישנם רופאים שלידם הווטרינר המרושע מ"בטהובן" נראה כמו ד"ר דוליטל. יש גם רופאים שאינם רעים או שונאי חיות מטבעם, אבל העבודה והשגרה ניצחו גם אותם, והפכו אותם למכונת חיסונים וכדורים נגד תולעים. כל עוד הכל בסדר הם אולי יעשו את העבודה, אבל ברגעי משבר הם לא יתנו מענה ראוי - והכלב שלכם יישא בתוצאות.

לכן כשבאים לבחור וטרינר חשוב להקפיד על כמה כללים, שיעזרו לכם לבחור את האיש שעליו תוכלו לסמוך בעיניים עצומות.

קרבה לבית:

כדאי לבחור וטרינר שנמצא במרחק נסיעה קצרה מביתכם. אף אחד לא חושב שאתם צריכים לבחור במרפאה מעופשת רק מכיוון שהיא ממוקמת בקומת הקרקע של הבניין שלכם, אבל תשתדלו שמרחק הנסיעה מהבית למרפאה לא יעלה על עשר דקות. מעבר למרחק הפיזי כדאי לבחון את נוחות ההגעה ואפילו את אפשרויות החניה. אם הווטרינר נמצא במרחק אווירי קצר מביתכם אבל כשתגיעו אליו תצטרכו להקיף את המקום שבע פעמים - אולי כדאי לשקול וטרינר אחר, שאמנם נמצא קצת יותר רחוק אבל עם אפשרות חניה נוחה. זה לא נעים לסחוב את כלב חולה על הידיים לאורך חמישה רחובות, גם אם מדובר בצ'יוואווה קטן ולא בדני ענק.

שעות עבודה:

בדקו אם שעות העבודה של המרפאה תואמות את סדר היום שלכם. אם אתם עובדים מבוקר עד ערב - בדקו אם המרפאה מקבלת קהל גם בשעות הערב המאוחרות, בימי שישי או אפילו בשבת. אל תשכחו לבדוק אם למרפאה יש כונן חירום, אותו אפשר להזעיק גם בשעות לא שגרתיות.

אבזור/ציוד רפואי:

ככל שמרפאה מצוידת יותר, כך תוכלו לחסוך לעצמכם זמן, טרטור וכסף ולבצע את כל הבדיקות והטיפולים במקום אחד. כשאתם מגיעים לווטרינר בפעם הראשונה אל תתביישו לבקש לערוך סיור במקום. אל תהססו לשאול מהם השירותים הניתנים במרפאה עצמה. הקפידו לברר האם בדיקות הדם נעשות במרפאה עצמה או נשלחות לגורם חיצוני, והאם יש במקום מכשורים רפואיים שונים כמו מכונת רנטגן, אולטראסאונד וחדר ניתוח.

שירותים נלווים:

מרפאות רבות מציעות היום מגוון שירותים שאינם קשורים ישירות לבריאות הכלב. קורסים לאילוף, מפגשי הדרכה לטיפול בגורים, שירותי טיפוח ותספורות וטיפולי שיניים. בדרך כלל מדובר בנותני שירות חיצוניים שהמרפאה רק מתווכת בינם לבין הלקוחות. אמנם זה נוח שכל מה שאתם צריכים לכלב נמצא תחת קורת גג אחת, אבל המניקור שמציעים לכלב לא צריך להיות שיקול מרכזי בבחירת מרפאה.

אהבה ממבט ראשון:

ההגיון הפשוט אומר שווטרינר אוהב כלבים, אבל החיים מלמדים אותנו שזה לא תמיד נכון. יש כאלו שהלכו ללמוד וטרינריה כי האבא היה וטרינר, כי האמא לחצה או פשוט כי הם לא התקבלו ללימודי רפואה. יש גם כאלו שאהבו חיות בגיל 22, אבל היום, שלושים שנה אחר כך, הם שונאים כל דבר פרוותי שהולך על ארבע. בדקו איך הווטרינר מקבל את הכלב, או יותר חשוב - איך הכלב מקבל אותו. עם כל הכבוד, הווטרינר ידחוף כל מיני מכשירים שונים ומשונים לאיברים הצנועים של הכלב - ולא שלכם - אז מן הראוי שהמילה האחרונה תהיה שלו. כלבים רבים נלחצים כשהם על שולחן הטיפולים, ודווקא זו ההזדמנות המתאימה לראות האם הווטרינר מצליח להרגיע את הכלב, או שהוא מגיב בכעס ובחוסר סבלנות.

מפה לאוזן:

כמו תמיד, המלצות הן הדרך הטובה ביותר להגיע לווטרינר הנכסף. התחילו במעגל הקרוב: חברים, קרובי משפחה או סתם מכרים שיש להם כלב ושאתם סומכים על שיקול דעתם. אל תסתפקו בשם ובמספר הטלפון של הווטרינר - זה הזמן להיות נודניקים עד הסוף ולשאול את השאלות הכי טפשיות: כמה זמן הם מטופלים במרפאה, האם הרופא טיפל בבעיות מיוחדות שהתעוררו אצל הכלב, האם הוא פישל פעם, או לחילופין - הצליח להחזיר את רקסי מהמתים?

כשסיימתם לתחקר את הקרובים, עברו לזרים. שאלו אנשים בפארק או את המוכר בחנות החיות השכונתית. נסו לבדוק שמות של וטרינרים שקיבלתם ברשת: בחיפוש רגיל בגוגל או בפורומים של בעלי חיים. פעמים רבות האזהרות חשובות אפילו יותר מהביקורות החיוביות.

כשהעניינים מסתבכים

כל וטרינר שסיים אתמול את הלימודים אולי יודע להזריק חיסון או לטפל בקלקול קיבה קטן - אבל מה קורה אם לכלב יש בעיה יותר קשה, או אפילו נדירה? אם אתם רואים שהווטרינר מסתבך או שהכלב מקבל טיפול אך לא מגיב אליו כצפוי, אל תהססו לגשת לווטרינר אחר כדי לקבל דעה נוספת.

אם כבר אבחנתם את המחלה של הכלב אך הווטרינר שלכם לא ממש יודע מה לעשות איתה, נסו לחפש מומחה לבעיה. ניתן גם לגשת למרכזים רפואיים גדולים, כמו בית החולים הווטרינרי בבית דגן, שם נמצאים רופאים רבים בעלי תחומי התמחות שונים. גם בשוק הפרטי ניתן למצוא וטרינרים שמתמחים בתחומים שונים, מאלרגיות ועד בעיות התנהגות או טיפול הומאופטי. אם וטרינר מציג עצמו כמומחה למחלה ספיציפית - נסו לבדוק ברשת אם הוא מוכר בתחום. האם הוא פרסם מאמרים? האם שמו מופיע באתרים ישראלים ובינלאומיים?

עשו זאת בעצמכם

למרות החלוק הלבן, גם וטרינרים הם בני אדם וגם הם יכולים לטעות. גם אם קיבלתם כבר אבחנה מהרופא, חפשו מידע באינטרנט לפי שם המחלה או לפי הסימפטומים של הכלב. גם אם לא תגלו משהו שהרופאים לא יודעים, לפחות תדעו יותר על מה הם מדברים. קראו גם על את התרופות שהכלב מקבל. חלק מהתרופות כלל אינן וטרינריות אלא תרופות שניתנות גם לבני אדם, לכן הרשת מפוצצת במידע לגביהן. בדקו מהן תופעות הלוואי ומהו המינון הנכון לפי משקל הכלב.

אתם אולי לא וטרינרים מוסמכים. לא למדתם שבע שנים ואתם מתעלפים כשאתם רואים מזרק - אבל גם בווטרינריה יש הרבה מקום לאינטואיציה. לפעמים וטרינרים נוטים להסתכל על תוצאות הבדיקה ולא על הכלב עצמו וכאן אתם נכנסים לתמונה. אף אחד לא מכיר את הכלב שלכם כמוכם, ואין תחליף להתבוננות שלכם. אם אתם מרגישים שמשהו לא בסדר, אל תפחדו ללכת לרופא על בסיס תחושת הבטן שלכם. הוא אולי יחשוב שאתם נודנידיקם, אבל עדיף להיות נודניק עם כלב מאשר אדם מנומס עם רגשות אשם.