וטרינר קטלני

רובי היה כלב גדול וגאה, פוינטר מעורב עם דוברמן, בעל אנרגיות מרובות ונוכחות מופגנת. במשך כשלוש שנים הוא גדל וגר אצלנו (במיטה שלי, כמובן), כבן בית לכל דבר. משפחתי ואני (צעיר באותה התקופה) שלא היה לנו ידע מספק, ביצענו את כל הטיפולים לרובי אצל הווטרינר העירוני באותה עת. לא הבנו את גודל המחדל באותם ימים.

באחד הימים רובי רץ לכביש ועבר תאונת דרכים קשה. כשהבאנו אותו הביתה הוא היה במצוקה אדירה, נכנס אל מתחת לשולחן ולא נתן לאיש, מלבדי, להתקרב אליו. מיד הזעקנו את הווטרינר העירוני, אותו וטרינר שמטפל בו מזה שלוש שנים, שיבוא-ומיד הביתה לטפל בילד. זה היה האינסטינקט - לקרוא לרופא המטפל. זה גם היה הסוף של רובי.

הווטרינר התעלם מהעובדה שהכלב מטופל אצלו שלוש שנים וקיבל את כל החיסונים הנדרשים, הגיע לביתנו, העיף מבטו וראה כלב מתחת לשולחן עם זנב מקופל בין הרגליים. זה היה מספיק כדי להצהיר – חולה כלבת. להשמדה. מאחר שהיה מדובר בווטרינר העירוני, האוטוריטה האחרונה בנושא, שלא ניתן להתווכח עימה, לא עזרו התחנונים. בתוך שעה הגיעו האנשים עם הכלוב ולקחו את רובי אל מותו.

שנים אחר כך זה כבר היה ברור: רוב הסיכויים הם שרובי לקה בזעזוע מוח מהתאונה, ובוודאי ניתן היה לנסות ולהציל אותו, אם רק לא היינו פונים לווטרינר העירוני וחסר ההיגיון. טראומה קשה במיוחד לנער בן 14, ובטח לכלב מסכן.

חיית מחמד זה ילד

עבור רובנו, כשאנחנו מכניסים חיית מחמד הביתה, אנחנו בעצם מאמצים בן משפחה חדש, על כל המשתמע מכך. הטיפול, הדאגה, החששות, האהבה – כולם באים יחד עם ההולך-על-ארבע החדש שהצטרף אלינו, וממלאים את חיינו בעוד אינספור רבדים חדשים, כמעט כמו שמביא עמו תינוק חדש למשפחה.

ובאמת כמו תינוק, גם כלבלב חמוד או חתלתול מתפנק מתקשים להסביר את העובר עליהם. מה לעשות שאנחנו לא ממש מבינים הרבה מיבבה – בין אם היא באה מהתינוק או בין אם היא באה מהכלב, מלבד העובדה הברורה שבן המשפחה הקטן והאהוב שלנו מצוי במצוקה.

ועל כן, בעיתות כאלה, אנחנו תולים את כל יהבנו על הרופא. רופא הילדים או הווטרינר. כי כשהקטן סובל, הדבר הראשון הוא לרוץ לבעל המקצוע, למבין העניין, למומחה שטרח ולמד ושכל מטרתו בחיים המקצועיים היא לרפא ולסייע לקטנצ'יק הסובל.

הבעיה היא שבניגוד לילדים, בעלי החיים נמצאים רחוק מאוד ממקום של כבוד בחברה ובחוק. אמנם איסור על התעללות בבעלי חיים קיים, וגם זה לא תמיד נאכף. העובדה שבקלות יתרה אפשר להפקיע בעל חיים מבעליו, ניתן להכניסו להסגר, ולא אמרנו מילה על המתה, עושה את שלה. והדבר בא לידי ביטוי גם בפעולת האנשים הקדושים הללו, מבחינתנו הבורים – הווטרינרים.

חלילה לנו מלהטיל סטיגמה על כלל הווטרינרים. ישנם כאלה העושים מלאכת קודש, משקיעים מעל ומעבר ויהפכו עולמות כדי לסייע לאהובנו. אבל ישנם כאלו שפשוט מזלזלים. ובניגוד לרופאים המטפלים בבני אדם, קשה עד מאד להתווכח, להתלונן או לעשות משהו שיציל ואת בן הבית המסכן מהסיטואציה הנוראית.

כמעט סופי

לפני כשש שנים וחצי, בליל חודש מרץ סוער, התפרצה לחיי סופי. ההולכת-על-ארבע הקטנה, מדובללת שיער, מלוכלכת פרווה ובעלת המבט הכובש לא היססה להיכנס למכונית שלי ולהודיע לי שמכאן היא לא יוצאת. לאחר דין ודברים קצר הבנתי שברירה רבה אין לי והיא אומצה באופן רשמי. הצעד הראשון, אחרי מקלחת, היה כמובן לסור לווטרינר הקרוב למקום מגורי, לבדיקה מקיפה, חיסונים וטופס רישיון אחזקת כלב מהעירייה. אלא שאז הגיע השלב הבא: הרי בכל זאת, מדובר בנקבה. כמי שמעולם לא היתה לו כלבה נקבה, התייעצתי עם הווטרינר: טעות פטאלית.

הווטרינר הבהיר כי לא מומלץ להשאיר את סופי ללא טיפול לימי הייחום והבהיר כי קיימות שתי אופציות: עיקור (בשיטת זבנג וגמרנו), או זריקה נגד ייחום, שבאותה עת לא ידעתי עד כמה היא מסוכנת ולא מומלצת, מידע שאותו וטרינר החליט לחסוך ממני. זריקה כזו יש לתת כל חצי שנה, להלן: הוצאה קבועה של סכום נאה. חומד התשלום הדו-שנתי המליץ על הזריקה, ואילו אני רק ביקשתי ממנו, לפני הוצאת המחט, שיוודא שהילדה לא מעוקרת כבר. הוא מישש קלות והכריז: "לא, היא בסדר גמור", וגבה את התשלום.

לא חלפו עשרה ימים וסופי היתה במצוקה: היא החלה להתקשות בשליטה על השתן, הסתגרה, שידרה בהלה ואז לפתע באמצע הלילה שלפוחית עצומת מימדים יצאה מגופה, עם נוזל מסריח באופן מיוחד. הילדה יבבה בהיסטריה, ואז החל דם לצאת ממנה בכמויות מסחריות. בבית החולים הווטרינרי, אליו אצתי, גיליתי כי הקטנה היתה בהריון, וכי עקב הזריקה נגד הייחום אותה קיבלה, העוברים גדלו מעבר לגודל אליו הם היו אמורים להגיע, מתו, קרעו את הרחם, והחלו לפגוע באיברים פנימיים אחרים. היא נותחה במשך קרוב לשמונה שעות, והחלה להתאושש רק לאחר שלושה ימים. בנס, ובעזרתם של הרופאים המלאכים בבית החולים היא שרדה וחזרה הביתה מלאת אהבה וטוב לב.

האם לא היתה זו חובתו של הווטרינר לגלות שהכלבה בהריון לפני שהוא מזריק לה חומר מדמה הריון? האם זו לא אחריותו לדאוג לבריאותה הגופנית לפני שהוא דואג לבריאותו הכלכלית? האם אין שבועת היפוקרטס לווטרינרים? הלוא אם היה נעשה דבר כזה לילד – היו נפתחות ועדות חקירה ארוכות והדבר לא היה עובר בשתיקה.

דווקא חשבתי להתלונן על אותו וטרינר קטלני, זה שנתן לסופי זריקה נגד ייחום רגע לפני המלטה. אולם הובהר לי בבית החולים הווטרינרי כי קיים סיכוי קטנטן שהווטרינר באמת לא יכול היה לזהות את ההריון, ולמרות שכל הסימנים מורים על טיפול רשלני ממדרגה ראשונה, הרי שבמוסדות בארץ הוא יצא ככל הנראה ללא רבב. שהרי מדובר בכלבה, בכל זאת.

איך נבחר וטרינר?

אין מילים לתאר את התסכול כשהאדם בו בוטחים יותר מכל מזלזל ומפר את אמוננו. העובדה שהחיים והמוות בידי אנשים אלו ולנו אין יכולת אמיתית לבחון אותם לפני שאנחנו מוסרים לידיהם את יקירנו, מעוררת פלצות. לכן, מרגע שמצאתי וטרינר נאמן – אני לא עוזב אותו. גם לאחר שעברתי דירה, גם אם הדבר דורש שעה נסיעה. אין דבר חשוב יותר מרופא אמין.

אם אתם רגע לפני בחירת וטרינר, כדאי שתבדקו בשבע עיניים לפני שאתם בוחרים בידי מי להפקיד את חיי בן המשפחה חסר האונים שלכם. ארבעה כללים בסיסיים שיכולים לסייע:

1. המלצות, המלצות, המלצות: אל תהססו לשאול עוד ועוד אנשים לאיזה וטרינר הם הולכים. גשו לפארקים ומקומות בהם מסתובבים בעלי כלבים או לחברים ומכרים ושאלו על הווטרינר אליו הם הולכים. אל תסתפקו בשם ובהמלצה בלבד – חיקרו מעט יותר אילו טיפולים הם ביצעו אצל אותו וטרינר. ככל שהטיפול פחות קונבנציונלי (לא רק חיסון) והבעלים יותר מרוצים – הסיכוי כי מדובר בווטרינר מהימן גובר.
2. נקי ומתקדם: כשאתם מגיעים למרפאה הביטו היטב מסביב. בידקו האם המקום נראה נקי, אמין, עם מכשור מתקדם ולא מחליד. וטרינר אמין משקיע במרפאה שלו.
3. הביטו על הקירות: רופא מקצועי מציג את התעודות שלו על הקיר וגאה בהן. בידקו שהוא אכן וטרינר מוסמך. בידקו היכן הוא סיים את לימודיו והפעילו שיקול דעת (סיים וטרינריה בארץ, במערב אירופה או ארה"ב, או באוניברסיטה הפתוחה של קזחסטן?). בידקו האם הוא מקפיד ללמוד ולהתפתח. תחום הווטרינריה נרחב ומתקדם כל הזמן. רופא מקצועי לומד כל הזמן דברים נוספים, עובר הכשרות, ומקפיד ללמוד ולהתעדכן בחידושים הרפואיים. במילים אחרות – ודאו כי יש לו יותר מתעודה המעידה על סיום לימודי הווטרינריה לפני 20 שנה.
4. רוצה להיות חבר של קבע: כדאי לוודא כי הווטרינר חבר בעמותת הרופאים הוטרינרים לחיות מחמד. זה אמנם לא מחייב, אבל מציג בכל זאת הצהרת כוונות כללית של הרופא.