מיתר צורם

"תנו לחיות לחיות" בפניה לנשיא המדינה: הצל את ג'סי, כלבת אמסטף מעורבת מהישוב מיתר, לפני שימיתו אותה. וטרינרית הישוב: היא חייבת בעיקור, אחרת תלקח מהמשפחה

סיפורה של ג'סי, כלבה מעורבת עם אמסטף שהמליטה גורים לאחר הזדווגות עם פינצ'ר, הוא דוגמא למה שאף חוק יבש לא יכול לצפות: בישראל הוכרזו שמונה גזעים שונים של כלבים כמסוכנים, ביניהם גזעי אמסטף ואמריקן פיטבול טרייר. מותה של אביבית גנון, בת הארבע מתל אביב שננשכה על ידי כלב האמסטף המשפחתי, היה מקרה המוות הראשון בישראל מנשיכת כלב. לאחר ארבעה חודשים בלבד נכנס לתוקפו חוק הפיקוח על כלבים, ובו רשימת הגזעים המסוכנים. בשנת 2005 דחה בג"ץ בשנית את עתירתם המשותפת של עמותת "תנו לחיות לחיות" והתאחדות הכלבנים הישראלית כנגד רשימת הגזעים המסוכנים שהוציאו השירותים הווטרינריים.

מכיוון שג'סי רשומה כגזע מסוכן ואינה מעוקרת על פי חוק, החליטה הוטרינרית הרשותית של הישוב מיתר לשלול את רשיון אחזקתה מבעליה. המשמעות: לקיחת הכלבה מבעליה והמתתה האפשרית. ברקת נוימן, בעלת הכלבה, פנתה לעמותת "תנו לחיות לחיות" בבקשה לעזרה. בצעד חסר תקדים פנתה העמותה לנשיא המדינה ושר החקלאות בבקשת חנינה לכלבה ולגוריה. אתמול (רביעי) קיבלה אתי אלטמן, דוברת העמותה, מכתב תשובה מלשכתו של הנשיא שהבטיח להעביר את פנייתה אל שר החקלאות, בניסיון להשאיר את הכלבה והגורים בחיים.

"לא אני חוקקתי, אבל אני אאכוף"

"שמי ג'סי. אני כלבה מעורבת מגזעים שונים, ככל הנראה מישהו מאבות אבותיי היה מגזע אמסטף." כך נפתח המכתב שניסחה אתי אלטמן, דוברת העמותה, במכתבה אל שר החקלאות ונשיא המדינה. "עם הולדתי הושלכתי לתאים של צער בעלי חיים כשעל ראשי מונח גזר דין מוות וכל זאת בשל תווי פניי, המזכירים במידת מה כלבים מסוג זה... אדוני הנשיא, ממרום מושבך כאזרח הראשון של מדינת ישראל, אני מבקשת כי תחוס על חיי ועל חיי גוריי וכי ותדון אותנו לחיים."

ד"ר הילה מיקולשיק, וטרינרית הישוב, רואה את הדברים מעט אחרת: "החלטנו לבטל לבעלים את הרשיון אחרי חצי שנה של משא ומתן. יש שלושה תנאים לקבלת רשיון על פי חוק הכלבים המסוכנים: הימצאות שבב, חיסון ועיקור. הכלבה אמנם מחוסנת ויש לה שבב, אבל המשפחה לא מוכנה בשום פנים ואופן לעקר אותה. תנאי נוסף, אם יש גורים, ישנה התחייבות לא למסור את הגורים ולא למכור אותם. גם את ההתחייבות הזו לא מוכנים בני המשפחה לקחת על עצמם."

לדברי מיקולשיק, על המשפחה לתת את תשובתם הסופית לגבי אופציית העיקרו היום. "במידה שלא יעקרו אותה," מבהירה הוטרינרית, "הכלבה תילקח מהם. ננסה למצוא לה בית במשטרה או במשרד הביטחון, אך המתה היא אופציה אפשרית בהחלט. לא אני חוקקתי את החוק הזה," מוסיפה מיקולשיק, "אבל אני בהחלט מתכוונת לאכוף אותו."

סוף טוב?

ברקת מסכימה עם קביעת ד"ר מיקולשיק על הצורך בעיקור, אך השתלשלות העניינים במקרה זה, לדבריה, סולפה: "אני יודעת שהיינו צריכים לעקר אותה, ואני מצטערת שזה לא נעשה קודם לכן. הכלבה נכנסה להריון כשאבא שלי היה בבית חולים במצ קשה. שמנו לב שהכלבה משמינה, לקחנו אותה לוטרינרית לטיפול, וזו אמרה לנו שהכלבה בחודש הראשון להריונה ושיש לנו שבוע להחליט אם אנחנו מוכנים לעקר אותה. יום לאחר מכן ובניגוד לתחזית של הוטרינרית, הכלבה המליטה. כמו שכל מי שמבין בכלבים יודע, על האם להניק את גוריה, ואי אפשר לעקר אותה במצב כזה."

בכל הנוגע להתחייבות להמשך הטיפול בגורים לפי חוק כלבים מסוכנים, אומרת ברקת: "אני יכולה להשבע שברגע שהיא תגמור להניק את הגורים אני אעקר אותה. אני מתחייבת להחתים את מי שייקח את הגורים שיסרסו ויעקרו אותם. בשום פנים ואופן לא אמסור את הגורים למשפחה עם ילדים; אני מודעת לסכנות של הגזע. "