מה נשתנה

אין שום סיבה לאיזשהו בעל חיים לפעול על פי רצוננו, אלה אם כן הדבר מתבטא בהתנייה. כשמאלפים כלב ורוצים שילמד לציית לפקודה 'שב', מצ'פרים אותו מיד אחרי בחטיף והכלב מבין לפעמים הבאות ומה אם הכלב מרדן ולא בא לו לשבת? ומילא לשבת, איך בדיוק מאלפים יונה לשבת ללא תזוזה בזמן שמסובבים אותה על חישוק?

בשנת 1994 הוקמה עמותת "אנונימוס" וציינה את השקתה במאבק ראשון, אחד מני רבים שיגיעו אחריו, בקרקסים שהגיעו ארצה וסחפו אחריהם ילדים משולהבים והורים מרוגשים. בשיתוף פעילים מ"האגודה הישראלית נגד ניסוים בבעלי חיים", נעשו תצפיות ותועד שימוש אלים כנגד החיות: הצלפות, שימוש בחגורות חנק, כליאה בכלובים צרים וקטנים מלהכיל את גודלם, הנן רק חלק מהפרקטיקות האכזריות שהתגלו מאחורי הקלעים של הקרקסים. "אנונימוס" הגישה אז תלונה במשטרה כנגד קרקס "מדראנו" האיטלקי, שהיה הקרקס הגדול בארץ באותן שנים. התלונה ההיא לא נשאה פרי ושבע שנים רעות נוספות היו צריכים לעבור עד שאושר הנוסח הסופי של תקנות צער בעלי חיים. על פיהם, "לא יציג אדם בעל חיים במופע ולא ישתתפו בו אלא אם כן ניתן למופע היתר ובהתאם לתנאיו... הוכח להנחת דעתו של הממונה כי המהלך המופע, בהכנות לקראתו או באופן אחזקת בעלי החיים הקשורים למופע, לא ייגרם סבל לבעלי החיים, ייתן למבקש היתר ורשאי הוא להתנות בו תנאים".

ערים עושות שינוי

בשנת 2005 שוב מגיע קרקס "מדראנו" לישראל, הפעם בלי חיות בר אלא "רק" עם כלבים שקופצים בחבל, סוסים שלומדים להשתחוות וברווז ש"מדבר" למיקרופון. כפי שנקבע ב-2001, הופעות עם בעלי-חיים מחייבות אישור של הממונה על-פי חוק צער בעלי-חיים, ד"ר דגנית בן-דב. הפעילים מחו וד"ר בן דב טענה שהעניקה לקרקס מדראנו היתר להופיע עם חיות לאחר שהשתכנעה כי החיות מאולפות בחיזוקים חיוביים וכי תנאי החזקתן נאותים; לאור הקושי לאסור קרקסי חיות בחקיקה, החליטה העמותה להיאבק בקרקסי החיות באופן שונה, ועברה מהזירה הארצית לזו המוניציפאלית. בניגוד לנדרש ברמה הארצית, קבלת החלטה ברמה העירונית מחייבת אך ורק החלטה של מועצה העירייה בדיון בודד. בנוסף, אין צורך בחקיקת עזר עירונית כדי שלהחלטה יהיה תוקף. תל אביב היתה הראשונה להיעתר להפצרות הפעילים, ואחריה הצטרפו גם הערים הרצלייה ובאר שבע. בתוך שנה בלבד אסרו שלוש ערים מרכזיות בישראל הקמת והצגות קרקסים בתחומן. מאניית הקרקסים מחו"ל נרגעה מעט.

תרגיל בדמיון מודרך

ובחזרה ל-2008: חלק מתושבי פתח תקווה, לפחות הצעירים שבהם, בוודאי מחכים בקוצר רוח לקראת בואו של קרקס "בייגלה", שלו הופעות מתוכננות במהלך חול המועד פסח. בקרקס, כפי שמתארת זאת טניה, אחת משלושת בעליו, "יש כלב שיודע מתמטיקה. שואלים אותו כמה זה שתיים ועוד שתיים והוא נובח ארבע פעמים. אותו כלב גם הולך על שתיים וסוחב עגלה שבתוכה תרנגולת. חוץ מזה יש גם יונה שעולה לבד על כדור וגם יונה שמסתובבת על חישוק. יש מופע היפנוזה שהליצן אומר לתרנגולת לישון והיא ישנה, הוא אומר לה להתעורר והיא מתעוררת". קרקס בייגלה, לדבריהם, מופיעים בכל רחבי הארץ ובאתר שלהם ניתן גם למצוא תגובות נלהבות של הורים וילדים מרוצים. אם נחזור לרגע לתקנות מופעי הבידור לפי חוק צער בע"ח, הרי שנדרשת הוכחה "לדעתו של הממונה כי במהלך המופע, בהכנתו לקראתו או באופן החזקת בעלי החיים הקשורים למופע, לא ייגרם סבל."

ועכשיו למעט דמיון מודרך: האם יצא לכם לראות כלבים ברחוב שהולכים על שתיים? ולמרות שחלקנו אולי היו שמחים אם הכלבה היתה סוחבת לנו את עגלת השוק, קשה להבין איך היתה מצליחה לעשות את זה. אין צורך באינטלגנציה רגשית מדהימה כדי להבין שפעולות לא טבעיות גורמות לבעלי חיים סבל או במקרה של קרקס "בייגלה" - אי נעימות. כשכלבים ננטשים מדי שנה כאלו היו חפץ וקרבות כלבים מתרחשות מתחת לאפנו, לא הגיע הזמן שנחנך את אותם הילדים שמגיעים לקרקס, שלחיות יש רגשות בדיוק כמו לנו ולא נראה שלהיות סלבריקה בקרקס זה מה שהטבע איחל להן?

תגובת הממונה: אולי הם בכלל נהנים?

תגובת הדוברת של הממונה על חוק צער בעלי חיים, ד"ר דגנית בן דב: "מופעים עם בעלי חיים אינם אסורים באופן עקרוני אך מחייבים היתר מטעם הממונה עפ"י חוק צער בעלי חיים במשרד החקלאות. בכל אופן לא ניתן היתר גורף, אלא היתר מוגבל בזמן, לפעילות מסוימת ולבעלי חיים מסוימים. בעלי החיים שאושרו להשתתפות במופע של "קרקס בייגלה" הם בעלי חיים מבויתים, אין המדובר בחיות בר. בעלי החיים המבויתים חיים בדרך זו כבר אלפי שנים ולכן קשה מאוד להגדיר מהן הפעולות המהוות את "הטבע שלהם". ניתן אף לומר כי "טבעם" של כלבים מבויתים לחיות במחיצת אנשים, בבית מחומם בחורף ומקורר בקיץ, לקבל חיסונים ולאכול את האוכל התעשייתי שנותנים להם בעליהם. כמו כן, גם אם בעל חיים מבצע פעולות שאינן בהכרח ב"טבע שלו" כאשר היה לא מבוית, או שהוא אינו מורגל אליהן, אין משמעות הדבר כי בעל החיים סובל. לא ניתן לעשות חיבור ישיר בין פעולה שאינה הרגל לבין מצב של סבל. לעיתים המצב הוא אפילו הפוך! הרגלים של בעל חיים יכולים לגרום לו לסבל. למשל, כלב שרגיל להיות משועמם בבית בעליו, בשעות שאלו לא נמצאים ולא מוציאים אותו לטיול, עלול לפתח מנהג של ליקוק וכרסום החלק התחתון של רגלו עד לגרימת פציעות עצמיות קשות. מנגד, בעלי חיים מבויתים רבים, מעצם היותם חלק מסביבה אנושית, מפתחים הרגלים חדשים, שלא בהכרח היו מתקיימים אם היו חיים בטבע, והרגלים אלו לא גורמים לבעלי החיים סבל, אלא אף הנאה."