"תכניסו את השרים שלכם לכלוב"

מארק פירסון, דראג קווין בלילות ואחד מהפעילים הידועים למען בע"ח בעולם בימים, הגיע לארץ לביקור. בין סיבובים כ"דיים עדנה" בשינקין והרצאה על זכויות בעלי חיים, הוא הזמין את שר החקלאות להיכנס לכלוב, לעבור את כל הדרך מאוסטרליה עד אילת, ולראות איך הוא יוצא משם. ראיון

מארק פירסון הוא האיש שלנו באוסטרליה: בשני העשורים האחרונים היה מעורב בכל המאבקים, ההזויים והשפויים, לשחרור בעלי-חיים באוסטרליה. הוא יזם פעילויות ציבוריות ופניות לבתי משפט, השתתף באינספור פשיטות על משקי חיות, נעצר 27 פעמים אך מעולם לא הורשע בדבר. פירסון הוא אחד הפעילים הצבעוניים ביותר שתפגשו בסביבה: בין מאבק אחד למשנהו, מוצא פירסון, הומו מוצהר, גם זמן ל"דיים עדנה" – דמות הדראג קווין עמה הוא מופיע במועדונים, ושבדמותה הסתובב ברחובות תל אביב בתחילת השבוע, בניסיון ססגוני לגרום לעוברים ושבים להפסיק, למען השם והדיים, לאכול כבר בשר.

פועלו של פירסון למען בעלי חיים כוללים צילומי הווידיאו שהפיק היוו בסיס לקמפיינים עולמיים; הידוע שבהם הוא הקמפיין העולמי לחרם על צמר מאוסטרליה, בעקבות תמונות של נתיחות חיות בכבשים שצילם. הוא השתתף בחסימה של ספינת בקר באמצעות קיאקים והצליח להפסיק את המשלוחים החיים מניו סאות' וולס והפסקת השימוש בשרשראות לקשירת חזירות הרות. לארץ הוא הגיע במהלך סוף השבוע, ובאנרגיות שנדמות אינסופיות, הוא מתיישב מולי בבית קפה תל אביבי, ומסביר לי שהשרב קטן עליו לעומת החום האוסטרלי. עוד לפני שהספקנו להתיישב הוא זורק בחיוך עצוב: "שלא לדבר על החום של החיות שדחוסות עכשיו על איזה אוניה מיטלטלת בדרך אליכם".

מתי התחיל הקשר שלך עם בעליי חיים?

"ההורים שלי מספרים שתמיד אהבתי בעלי חיים. גדלתי בבית שתמיד היו בו כלבים או חתולים. בעלי חיים היו מתמגנטים אל אבא שלי, כנראה הם הרגישו שהוא מאוד אוהב אותם. ככה שחלק מהאהבה הגדולה בודאי ירשתי ממנו. אבל השינוי בחשיבה שלי כלפי בעלי חיים התחיל כשהייתי בן 21. נהגתי אז לטייל הרבה בטבע כשיום אחד, בעודי מטייל, החל לרדת גשם. זה היה אחרי בצורת ארוכה, ופתאום הבחנתי בעדר של בקר שממש הגיב לטיפות הגשם שירדו. הם התחילו לרקוד ולהביע רגשות של שמחה ואני הסתכלתי עליהם ופתאום הם נראו לי יותר מאשר סטייק עם רגליים. באותו היום משהו השתנה אצלי. התחלתי לקרוא כמה ספרים על בעלי חיים; אחד מהם – "שחרור בעלי החיים" של פיטר סינגר – שינה את חיי. קראתי ולא האמנתי למה שאני קורא. אמרתי לעצמי שזה לא יכול להיות. זה רדף אותי; הייתי ער בלילות, מוטרד מהזוועות, קורא שוב ושוב. לאחר שביקרתי במשקים של בקר, חזירים ותרנגולות, וראיתי את הזוועות שקראתי עליהם במו עיני, ידעתי שאני לא יכול לקחת חלק באלימות הזו כלפי בעלי החיים."

אצלנו בארץ, פעילים מתלוננים כל העת על חוסר האכיפה של "חוק צער בעלי חיים". איך זה עובד אצלכם?

"לכל אחת מחמש המדינות ושתי הטריטוריות של אוסטרליה יש חוק משלה הנוגע להתעללות בבעלי-חיים. כל החוקים מקנים סמכויות אכיפה לפקחים שהרשות המבצעת ממנה. את האכיפה מבצעים פקחים של ה-RSPCA (החברה הממלכתית למניעת התאכזרות בבעלי חיים(. כל טריטוריה אחראית על התקנות בנוגע לבעלי חיים באזור שלה, חוץ מייבוא וייצוא של בעלי חיים מאוסטרליה ולאוסטרליה, תחום שנמצא ברשות הממשלה. אני חושב שהממשלה היא זו שצריכה לטפל בנושאים שקשורים להתעללות בבעלי חיים דרך המשטרה. אצלכם, נראה שמי שדורש שהחוקים ייאכפו זה הארגונים למען בעלי החיים, שזה יפה מאוד, רק חבל שהממשלה לא מתערבת בעניין האכיפה."

הרבה אנשים חושבים שהמאבקים לשחרור בעלי חיים מחוות או משקים הם מיותרים, ושהמאבק צריך להתרכז במניעת הרג בעלי חיים, ולא בשיפור תנאי המחייה שלהם. מהי עמדתך בנושא?

"אני מודע לויכוחים הללו אבל כמו שאני רואה את זה, אחד לא בא על חשבון השני. אני שם בצד לרגע את זה שאני טבעוני ומסתכל על העיניים העצובות, של אחת מתוך אלפי חיות, שאומרת לי: "תוציא אותי מכאן", אז זה הדבר הראשון שצריך לעשות ובדחיפות. צריך שיהיה לה מרחב מחייה נקי, קשר עם בנות מינה ובקיצור - איכות חיים. התקשר אליי שוחט ממשחטה אחת ואמר לי: "תראה, אין לי בעיה להרוג חיות, אבל אני לא מוכן שיסתכלו עלי עם המבט הזה ויבעטו בי כשאני חותך להם את הצוואר". מדובר בבנאדם שעובד במשחטה, ושמצא לנכון להרים טלפון כי יש לו עמדה בעניין. אם נצליח להפחית את הסבל של החיות הללו שנמצאות במשחטות, זה לא בא על חשבון שום דבר. החיות בכלובים צריכות את העזרה שלנו בדיוק באותה מידה. הן זקוקות לנו בכל מקום - אחרי הכול, הולכים להרוג עוד רבות מהן, הרבה לפני שכולם יהפכו לצמחונים."

בביקור שלך כאן אתה נכנס לדמותה של דיים עדנה על מנת לפתוח את עיניו של הציבור הישראלי בכל הנוגע למשלוחים החיים מאוסטרליה. ספר לי כיצד התחיל המאבק?

"הקידום העיקרי במאבק הזה נעשה כאשר עו"ד יוסי וולפסון, שהיה פעיל בעמותת 'אנונימוס' הגיע לאולפני התכנית "60 שניות" האוסטרלית ובידו קלטת. הוא הציג בפני מפיקי התכנית קלטת שצולמה כחודש קודם לכן על-ידי פעילות ופעילי אנונימוס, ובה נראתה פריקה אלימה ביותר, בחום קופח, של כבשים ובקר שהובאו מנמל עקבה למעבר הגבול באילת, לאחר מסעם הממושך מאוסטרליה. הצופים היו מזועזעים. זה נורא קשה להעביר לאנשים את הנושאים הללו כי אנשים לא אוהבים לראות זוועות. אבל אני זוכר שהם השתמשו באמצעים הנכונים לגרום לאנשים לשבת מול הטלוויזיה ולראות. כך שבזכות העבודה שלכם, נפתחה המודעות גם אצל הציבור האוסטרלי.

מה יש לך להגיד לממשלת ישראל שמאפשרת את המשלוחים הללו?

"הם חייבים להביע עמדה בנושא. השר שחותם על המסמכים שמאשרים את הייבוא לארץ, צריך לבוא לאוסטרליה, לעלות על אונייה, להיכנס לכלוב בתוך האונייה ולהגיע לאילת בשיא החום, כשהוא לבוש בחליפה מחויטת וחמה. כשהוא יגיע לאילת, אם הוא יצליח ללכת, אחרי כל השעות בהן הטלטל בתוך כלוב צופף, שירד מהאוניה ושיספר לעולם כמה הכל נפלא. או שלא. אם הוא מאמין לשטויות שהאוסטרלים אומרים לו - שאין מה לדאוג, שהם מפקחים על המשלוחים ושהכל תחת שליטה, שיבדוק בעצמו. זה לא שהחיות יצאו ל"קרוז" על אונייה. שיעלה על האונייה ויחליט בעצמו אם ישראל צריכה לקחת חלק במשלוחים האכזריים הללו שגורמים לבעלי החיים סבל נוראי."

מארק עוצר לרגע, נראה מהורהר, לוגם משהו שלו ומיד קופץ: "ואם כבר הוא עולה על האונייה, שינסה גם לבלות באחד מכלובי הסוללה שלכם."

שמעת על הרפורמה שמשרד החקלאות יזם אצלנו?

"כן ואני מזועזע. בקרתי עכשיו בכמה מקומות אצלכם וראיתי את כלובי הסוללה עם התרנגולות המסכנות. אני מבין שאנשים אומרים שהם לא יכולים להפסיק לאכול ביצים. נכון שהאידיאל היה אם הם לא היו אוכלים ביצים או לפחות היו יכולים לגדל תרנגולת אצלם בחצר תרנגולת, אבל ברור שבעיר זה בלתי אפשרי. אני יודע שהמחיר של 'ביצי חופש' אצלכם הוא כפול אבל אם אנשים יצרכו יותר 'ביצי חופש' אז המשקים בהם יש כלובי סוללה יהיו חייבים לשנות את השיטה. הממשלה שלכם מתנהלת בחוסר אחריות בעניין. ארגון הבריאות העולמי אמר שאם עופות יוחזקו תחת אותה קורת גג בצפיפות ללא התנאים להם הם זקוקים, זו סביבה מצוינת להתפרצות שפעת העופות. הממשלה שלכם הולכת נגד מה שארגון הבריאות העולמי אומר, אז מה הם יגידו כשהווירוס יתפרץ?"

בערב אני הולכת לראות את מייק בשינקין. הוא נכנס לדמותה של דיים עדנה ולצידו שני חברים מחופשים לפרות, מנסים לפוצץ את הבועה לגרום לאנשים לעצור לרגע ולחשוב. האיש המקסים ששוחחתי איתו בבוקר, מצליח לכבוש את הרחוב כשהוא פונה אל העוברים והשבים בקול נשי וצייצני: "סלחי לי יקירה, את יודעת איזה סבל החיות הללו עוברות כל הדרך מאוסטרליה עד אליכם? לשר שלכם קוראים שלום שמחון לא? זה לא נראה לכם מוזר שקוראים לו שלום והוא לא עושה שלום עם בעלי החיים שמגיעים מאוסטרליה? תכתבו לו. תגידו לו שאני מזמינה אותו לעלות על האונייה מאוסטרליה לישראל ואני מבטיחה לתת לו נשיקה על הלחי לפני שייצא למסע".