תופעה מתפשטת

היום (שני), ב-12 בצהריים חוותה תל אביב, הלמודה הפגנות וצעדות לרוב, מחאה מסוג שונה: כ-15 פעילים של עמותת "אנונימוס" השתתפו במיצג נודד ברחובות העיר כשהם מצופפים, עירומים ומטונפים, מיטלטלים ללא מחסה ושתייה. מטרת המיצג, לדברי העמותה, היא להמחיש את "המחיר האמיתי של ההמבורגר והסטייק" שלנו: עגלים וכבשים המיובאים מאוסטרליה, כשהם נדחסים לאוניה מזוהמת, חווים פריקה אלימה למשאיות הובלה צפופות, ומובלים לתחנות הסגר. שם יסבלו העגלים והכבשים ששרדו צמא, רעב ותשישות.

הוויה דולורוזה של הסטייק

פעילות המחאה נערכת כתמיכה ביום הלאומי האוסטרלי להפסקת "המשלוחים החיים" מהיבשת. הובלת כבשים ועגלים חיים מאוסטרליה לישראל (בניגוד להעברת בשארם לאחר השחיטה) החלה ב-1998, ומאז לדברי "אנונימוס", גדלה בהתמדה. כיום, מאות אלפי בעלי-חיים עוברים בדרך ייסורים זו מדי שנה. במהלך השנים תיעדה העמותה הכאה שיטתית ואכזרית של כבשים ועגלים, העפת כבשים באוויר ממשאית למשאית והפקרת עגלים וכבשים לגווע מהתייבשות במשאיות לוהטות ועוד. עקב תיעוד וחשיפת "אסונות", אף הופסקו המשלוחים מספר פעמים, אך חודשו במהרה בלחץ היבואנים. התקלות הללו, לדברי "אנונימוס", קורות כל הזמן: "אי אפשר להעביר כמויות כאלה של בעלי חיים בלי תקלות. זה פשוט לא עובד."

אבימור חדד, ממארגנות ומשתתפות המיצג, מספרת : "זה לא הולך להיות יום כיף, להיטלטל בצפיפות ובטינופת בלי צל ומים. אבל לעומת העגלים, שסובלים מצמא או מהתייבשות לא פחות מאיתנו, זה כלום. אצלנו הכל ייגמר אחרי כמה שעות. אבל העגלים סובלים עד מוות. חשבתי לי שאם הייתי עגל – הייתי מעדיפה להיות מהגוססים שזורקים לים בדרך, ולא לסבול חודשים רק בשביל להישחט בעזה."

שחיטה יהודית כשרה לשורדים

מי ששרד עד עכשיו, ייקח את נשימתו האחרונה רגע לפני המשחטה. בשרשת ברזל סביב צווארם, הם ימתינו ללא מזון ומים לשחיטה היהודית הכשרה שבה אסור לקבל סם הרגעה כלשהו. הדרך למשחטה תעשה בין גדרות ברזל שלא יאפשרו להם להימלט ואם לרגע הם קופאים במקומם מפחד, יש מי שיזיז אותם במכות עם ברזלים על מנת שיתקדמו הלאה. רעש המכונות, ריח הדם וזעקתם של הנשחטים, מציירים למחכים בתור תמונה כואבת ואכזרית של מה שעומד לבוא לפניהם. הדבר רק מגביר את הפחד, את ניסיונות ההתנגדות, את המכות הצפויות מהצד השני.

הפועלים תופסים את רגליו של העגל וקושרים אותו, בדרך כלל במהופך. העגל ימשיך להיאבק אפילו שרגליו כבר שבורות מהמאבק. ראשו ייתפס בלולאת ברזל המחוברת למוט ומותחים את פיו לאחור. הצוואר מתוח והשוחט משסף את גרונו. עד שימות, יעברו עליו עד חמש דקות של פרפורי גסיסה קשים וכדי 'לא לבזבז' זמן יקר, יתחילו הפועלים בפשיטת העורות כשהעגל עוד מפרפר. החלקים המיועדים למאכל אדם יעברו אישור ומשם אלינו לחנות, כדי שנוכל להתפנק בארוחת הערב.

הסרטון באדיבות "יומן חייתי" ועמותת "אנונימוס"