הנה החטא, איפה העונש?

ונפתח בסיפור אקטואלי ליום הכיפורים: החוק האוסר על התעללות בבעלי חיים מכיל בתוכו סעיפים האוסרים בין היתר על קרבות, אסור נטישת בעלי חיים, אסור העבדת בעלי חיים בתנאים לא תנאים, ואיסור המתה ברעל. בפועל, כל אלו עוד מתרחשים מדי יום. לאחרונה פנו חברי עמותה " תנו לחיות לחיות" אל הרב עובדיה יוסף בבקשה שיוציא פסק הלכה כנגד מנהג הכפרות. ביום שלמחרת קבלו דיווח על מאות תרנגולים חולים שנמצאו בשכונת שפירא בתל אביב ללא מזון.

"זה עוד מאבק ועוד מאבק וכל יום אני אומרת תודה לאל שסיימתי ואז מגיע משהו חדש", מספרת אתי אלטמן, יו"ר העמותה. בשבועיים האחרונים הגישה העמותה תלונה למשטרה על סוסים שנמצאו בלי מזון ומים, מתבוססים בתוך שתן וצואה בפרדס כץ, ותלונה נוספת על טנדר ממנו הושלכו חמישה גורי חתולים כאילו היו שקיות אשפה. "הבעיה היא שהשופטים מקלים ראש עם אותם עבריינים," קובלת אלטמן, "ורוב התיקים נסגרים מחסר עניין לציבור. לא מכניסים אף אחד לכלא על זה שהוא הרג חיה. החיות תמיד בסוף, כי יש פה צרות גדולות יותר". הענישה אינה הפן הבעייתי היחיד, שכן תחלואה נוספת טמונה ביכולת האכיפה: "כשמישהו נוטש בעל חיים, אי אפשר לאכוף את החוק הזה", טוענת אלטמן, "היהודים ממציאים פטנטים. על כל שאלה יש להם תשובה. מאוד קשה להוכיח כי אדם נטש כלב או חתול, אז אנשים מרשים לעצמם לעשות את זה כל הזמן".

חזירות מקובעות לברזלים במשך שבועות

החוסר באמצעי פיקוח ואכיפה, בנוסף לעונשים קלים מדיי לעבריינים, מתבטאים כמעט בכל מישור הקשור לזכויות בעלי החיים בארץ, לא כל שכן חיות "חמודות" פחות. כשחזירה ממליטה, למשל, יש לפקוח עין על גוריה שכן מבלי לשים לב, החזירה עלולה למחוץ אחד מהם. יש מי שמצאו שיטה אכזרית במיוחד לפתור את הבעיה. ברנדט באור, דוברת "אנונימוס", מספרת: "לפני ארבע שנים, הפעלנו לחץ לשיפור התנאים של חזירים שמוחזקים בעיקר ביישובים הערביים ואין פיקוח עליהם. משרד החקלאות מינה ועדה שתבדוק את המצב, והם חזרו עם ממצאים מזעזעים." באור מספרת על חזירות, לאחר המלטה, השוכבות מקובעות בברזלים למשך כמה שבועות. מתחת לישבן יש להן כלי להפרשות, מעל הראש אוכל, והן לא זזות במשך מספר שבועות. הדבר גורם, כמובן, לניוון הדרגתי, בלתי הפיך לאחר זמן מה, בשרירים. "הוועדה רצתה שישנו זאת, יצאו תקנות, אבל אף אחד לא חתם עליהם זה ארבע שנים".

צרה אחרת שנופלת על החזירים, התרנגולות, האפרוחים והכבשים היא ההובלות. גם כאן ישנו חוק המפרט כיצד אמורה להתבצע הובלה תקינה של בעלי החיים. זה מחייב, בין היתר, תאי הובלה תקינים הכוללים אוורור ומרחב. בפועל, ההליך שונה לחלוטין: "החזירים מובלים בצפיפות והם נושכים אחד את השני. כדי שלא יעשו זאת חותכים להם את הזנב, ללא הרדמה, ומסרסים אותם כדי שיהיו פחות טריטוראילים. לתרנגולות הם פשוט קוטעים את המקור. לא היה יותר פשוט להגדיל להם את המרחב?".

כשפיקוח הופך לקיפוח נפש

הארגונים מוציאים תביעות אישיות וצווי מניעה כנגד המתעללים. חובת ההוכחה חלה עליהם, סדר עניינים קלוקל שגורם להם לסכן את עצמם לעתים קרובות. "למרות שיצא החוק שאוסר על פיטום אווזים התופעה עדיין קיימת," מספרת באור. "המפטמים הפכו להיות עבריינים - הם קיבלו כסף מהמדינה כדי להחליף מקצוע, אבל משתמשים בו כדי למגן את המקום בחוטי תיל ומצלמות. בשמונה החודשים האחרונים אנחנו פועלים נגד שלושה מפטמים. זה כרוך בהמון הוצאות וכל פעם צריך להביא עוד הוכחות, מה שאומר עוד אירועים אלימים נגדנו. אחריי, למשל, רדפו עם אלות כדי להבריח אותי מהמקום".

למרות האלימות, נראה שחברי אנונימוס לא מוכנים לוותר. הם נאבקים גם למען עגלי החלב, שלמרות שהחוק שאמור להקל על תנאי החזקתם, עדיין חיים בצמא נורא ובבידוד. "נראה שהבעיה האמיתית מתחילה מזה שמי שממונה על החתול, צריך לשמור גם על השמנת," מסכמת ברנדט באור, "סומכים על הבעלים המפוקפקים שינהגו בצורה הומניטארית, אבל זה לא קורה".

עד שמשהו יקרה ודברים יתחילו אולי לזוז, כל אחד ואחד מאיתנו יכול לעזור. אם הייתם עדים למקרה של התעללות, או שידוע לכם על מקרה כזה, הרימו טלפון למשטרה או לאחד מהמספרים הבאים:
מוקד חי - 08-9797123, 052-2293436
תנו לחיות לחיות - 03-6241776
צער בעלי חיים תל אביב - 1599-502005
אנונימוס - 03-6204717

כתבות נוספות בנושא:
אלטע רוע - על התעללות בסוסים
הם יורים רק בסוסים - על מירוצי הסוסים בישראל
אדם לכלב זאב