אדם לכלב זאב

חוזקה של חברה נמדד, כידוע, ביחסה לחוליה החלשה ביותר. החברה הישראלית, לפי הקריטריון הזה, זקוקה לכמה זריקות ברזל כדי לשמור על חוסן מינימלי. בכל שנה, עם כל דו"ח חברתי שמתפרסם, עם ישראל מגלה כמה הוא אכזרי לחלשים: אנחנו מזניחים קשישים, רודים בעובדים זרים, סוחרים בנשים, כשרק ישראלי אחד מכל עשרה חושב שסחר בנשים זו הפרה של זכויות אדם.

בעלי חיים, יצורים חסרי ישע ללא כל יכולת להביע מחאה, סובלים יותר מכל אוכלוסיה חלשה אחרת. החדשות הרעות: הנתונים המזעזעים על הדרך שבה מדינת ישראל ותושביה מתנהגים לחיות לא צפויים להשתפר, עד שמישהו שם למעלה יתעורר. החדשות הטובות: ההתעוררות כבר מסתמנת, בדמות מבצע חדש של משרד החקלאות והמשרד לאיכות הסביבה להעלאת המודעות לעיקור וסירוס כלבים, סוגיה הקשורה ישירות בנטישה. נטישת כלבים, ישראל 2007: למה אנחנו עושים את זה, ולמה אנחנו לא יכולים להפסיק.

התעללות ממוסדת

שני המישורים העיקריים באמצעותם פועלים ארגוני החיות בעולם – אכיפת החוק מחד, והאזרח שמודע לזכויות בעלי חיים מאידך – חסרים בארץ. האכזריות, בין אם הממסדית או הפרטית, מתרחשת בכל יום, ובכל מקום: מפיטום האווזים שנפסק רק לאחרונה, אשר התבצע בפועל אף על פי שנגד את חוק צער בעלי חיים, ועד נטישת כלבים וחתולים בכל רחבי הארץ, פעולה הנוגדת את חוק הנטישה והאיסוף.

גדי וינטר, דובר אגודת צער בעלי חיים תל אביב מקונן על החוסר ביכולת האכיפה: "בכל מדינה מתוקנת, מבריטניה ועד ארה"ב, לפקחי אגודות צער בעלי חיים יש את הסמכות להחרים מיידית את בעל החיים שעבר התעללות. פה, לעומת זאת, נוצר מצב אבסורדי שהרשויות מפנות אלינו תלונות, למרות שאין לנו כל סמכות חוקית להתמודד עם ההתעללות".

שתיקת החלונות הגבוהים

האבסורד במצב שבו עמותות אינן מקבלות תקציב או תמיכה מהעירייה או הממשלה, אך עדיין מצופות לפעול על ידי שתיהן, לא נעלם מאיש: "עיריית תל אביב התחילה סוף סוף לעקר ולסרס חתולים וכלבים לפני כ-10 שנים", מספר וינטר. גם הפעולות הללו מבוצעות לפי החוק הישראלי הידוע של מאוחר מדי, לאט מדי: "שום דבר לא מסודר, שום דבר לא מבוקר. תנסי להתקשר לעירייה שיבואו לעקר או לסרס את החתולים בחצר שלך, ותחכי בממוצע שלושה חודשים, וזה רק פרמטר אחד".

אין מיפוי של השטח, הוא אומר, אין ביקורת, אין מעקב, וכך, הוא בטוח, "לא יגיעו לעולם לפיתרון. שני מיליון חתולי רחוב מסתובבים בארץ, ו-100,000 כלבים ננטשים בכל שנה". כך נוצר מצב שיש חוק נגד נטישה, ואנשים נוטשים על ימין ועל שמאל. לדברי וינטר, האגודה בתל אביב קולטת בממוצע כ-600 כלבים מדי חודש. "ביקרנו במשרדי אגודת צער בעלי חיים באנגליה", הוא מספר, "שם אחוז הנטישה דומה לשלנו. מצד שני, 8 מכל 10 כלבים שננטשים, מאומצים אחר כך על ידי תושבים. בארץ המספר הזה עומד על אחד מכל 10. בלונדון יאמצו גם כלב בן 11, אבל בתל אביב אף אחד לא מוכן לאמץ כלבים בני 4 או 5, בטענה שהם זקנים מדי".

אין איש מאשים את התל אביבים בפינוק יתר, שכן בדיקת הנתונים מעיר הקודש אינם מעודדים בהרבה. חדוה, דוברת האגודה לצער בעלי חיים ירושלים, מדווחת על כ-70 כלבים שנמסרים או נמצאים על ידי אנשי המכלאות בכל חודש. "אין לנו עיקרון של הרדמה אבל מדי פעם, בשל העומס הרב על המכלאה, העירייה באה ומרדימה כמה עשרות כלבים. מבין 70 כלבים בממוצע שמגיעים כל חודש, בין 30 ל-50 נמסרים לאימוץ".

בעוד התל אביבים מעדיפים גורים, הרי שתושבי ירושלים והסביבה הולכים על המקבילה הטבעית הבאה: "אנשים אצלנו אוהבים כלבים קטנים. הכלבים המוחזרים בתדירות הרבה ביותר הם אלה שלא נלקחו מכאן, כאשר המשפחה לא קיבלה הכשרה מתאימה – הכלב גדל, מלכלך יותר, ופתאום זה לא מתאים. לכן, הרבה נטישות הן תוצאה של אימוץ לא נכון מלכתחילה".

מתים כי אין כסף

לפני מספר שנים הקימה האגודה מרפאה במרכז העיר, על מנת לממן את פעילותה של המכלאה, ומדי פעם נערכים על ידה גם ערבי איסוף תרומות. הכסף, כך לפי המרכזים בתל אביב ובירושלים, אף פעם אינו מספיק. גלישה, אפילו מן החפוזות ביותר, באתר PETA, ארגון זכויות בעלי חיים הגדול בעולם, היא עניין מתסכל. בעיקר אם אתה ישראלי, ובמיוחד אם אתה ישראלי שפועל למען זכויות בעלי החיים.

ב-2006 גייסו ב-PETA את פינק, כריסטינה ריצ'י, פמלה אנדרסון, משפחת מקרטני, סוללה של דוגמניות, זמרים וסלבריטאים לרגע, כדי להפגין ולפעול למען כל מטרה שקשורה, איכשהו, לבעלי חיים. הקמפיין האחרון של הארגון, "הצמחוניים השווים ביותר", מתחרה בסקסיות שלו רק בקמפיין "בחר שלט ל-KFC", עם קולונל סנדרס (האיש הזקן המחייך בלוגו של החברה) בחיוך זדוני ומתחתיו הכיתוב "KFC – אכזריות".

ארגונים גדולים לזכויות בעלי החיים במדינות המערב, מצליחים לגייס מגה-סלבריטאים למטרות חינוך והסברה משתי סיבות: ראשית, חוקי צער בעלי החיים במדינות מערב אירופה וארה"ב מתחדשים כל העת, ונאכפים בצורה קפדנית יחסית, כל העת. שנית, הארגונים האלה מתוקצבים וידועים מספיק כדי ליצור את ההייפ הדרוש, עד שאפילו מדונה מחזירה להם טלפונים. אז "פפסיקו" הענקית מדברת עם PETA ומסכימה להפסיק לבצע ניסויים בבעלי חיים, זמרים מזמרים בחינם, ודוגמניות מתפשטות. ואצלנו? אצלנו נאבקים באגודות על תשלום הארנונה והמים: "למזלנו אנחנו מקבלים מענק חד שנתי על סך 100,000 שקל מהמשרד לאיכות הסביבה", מוסרת חדוה, ולשמע השאלה "וזה מספיק?", היא מגחכת. "עשינו חשבון שאנחנו צריכים 60,000 שקל רק כדי להחזיק את המכלאה כל חודש, כולל הזנה, וטרינרים, תרופות, כוח אדם, וחשבונות לעירייה, שלא מסבסדת אותנו. 100,000 שקל זה כלום".

המספרים בצער בעלי חיים, קשה להאמין, קשים עוד יותר: "שקל אנחנו לא מקבלים מהמדינה או מהעירייה", מספר וינטר, "כלום. מדיניות ההפניה אלינו, בדומה לעמותות כדוגמת "לתת", התפתחה על פי שיטה כלכלית קלוקלת – קל יותר להפיל את זה על העמותות. אנחנו שמחים לעשות את זה וטוב שאנחנו כאן, וכל בעל חיים שאנחנו עוזרים לו נותן לנו את הכוח להמשיך. אבל תפקיד המדינה הוא לדאוג לחסרי הישע, וזה לא קורה פה בשום תחום, כולל התחום הזה". בלי עזרה מוסדית, הוא מתריע, מצבם של החתולים והכלבים בארץ ימשיך להידרדר: "יש צורך בשילוב של שתי גישות הומאניות – יותר עיקור וסירוס מחד, והמתת חסד מבוקרת מאידך. צריך להיות חוק של עיקור וסירוס חיות מחמד, אחרת לא יזוז כאן כלום, וצריך לאכוף את החוק הזה".

עד שחוקים יחוקקו ואולי גם יאכפו -

אפשר להציל נפש אחת מישראל, בין אם מדובר בכלב או חתול מתוק שמחכים לאימוץ:

אגודת צער בעלי חיים ת"א
1599-502005
אגודת צער בעלי חיים ירושלים
02-678-0222
עמותת גלבוע אוהבת חיות
054-3199472
עמותת גרגורים
girgurim@gmail.com

ושלא תגידו שלא אמרנו.