דנה רון: האמנית נוכחת
בתחילת השבוע דנה רון פרסמה סרטון בעירום למען החזרת החטופים, והאינטרנט הגיב בדיוק כמו שאתם מצפים ממנו. אבל למעשה, מי שעוקב אחר דמותה החד-פעמית, יודע שפועלה של יוצאת הריאליטי בתחום חוסר הנוחות הוא עמוק ועקבי וזה בלי שהקדשנו כתבה נפרדת לראיון ההוא עם לוסי דובינצ׳יק
בתחילת השבוע פרסמה דנה רון סרטון מחאה על מלאת מאה ימים למלחמת חרבות ברזל, ועל מצבן של הנשים והנערות החטופות בעזה. הסרטון הורכב מתמונות של רון העירומה בתנוחות פגיעוֹת על רקע מה שאפשר רק להניח שהוא מנהרה של מטרו. על הדימויים האלה הודבקו גם גיפים, ושודך להם גם הסרטון מנאומה של אגם גולדשטיין-אלמוג בת ה-17 מקיבוץ כפר עזה, ששוחררה אחרי 51 יום בשבי.
גולדשטיין-אלמוג דיברה במילים על האימה מפני פגיעה מינית בחטופות, ואילו רון הכפילה את המדיום אבל הדהדה את המסר. המדיה שלה אולי מעורבת, אבל הרעיונות שלה עקביים ומנומקים. אתרי בידור ורכילות מיהרו לדווח על הסרטון של רון, ורבים מהם עשו זאת גם באופן ביקורתי או לעגני. מסרים דומים הופיעו גם בתגובות לפוסט של רון, ועוקביה (או מי שסתם נקלעו לעמוד האינסטגרם המשגע שהיא מנהלת) גערו בה על הבחירה למחות תוך שימוש בעירום. רון הגיבה לסערה ומסרה "המטרה בכל הפוסט שהעליתי היא להתכווץ. חובה להרגיש לא נוח… אם הן עדיין עוברות טרור מיני, אני חייבת להתפשט ולשים את זה בפנים של האנשים. במיוחד של אלה שלא נוח להם עם זה ולא מבינים מה הקשר". המדיה שלה מעורבת, אך המסרים שלה עקביים ומנומקים.
ואם סרטון המחאה של חרבות ברזל הוא אקורד מרשים שמסמל איזה פרק חדש בסימפוניית חייה ותהילתה של דנה רון, ראוי לחזור גם לאחד המופעים הראשונים שלה בתחום חוסר הנוחות: הראיון ההוא, דקה ועשר שניות, עם השחקנית לוסי דובינצ'יק במסגרת התוכנית "הבוקר של דנה", אי אז לפני עשור וקצת. אין לזלזל ברגשותיה של דובינצ'ק בסיטואציה או במחוות הפיוס (ואז במחוות הריב) של רון אחרי הראיון. זו אכן הייתה סיטואציה לא נוחה למרואיינת - שלא רצתה לדבר על בני זוגה ובכל זאת נשאלה עליהם פעם אחר פעם - ואולי גם לצופה. אולם בדיעבד - חברים, זה קרינג' ברמה כל כך מתונה, שכמעט לא נעים לחשוב כמה צחקנו מהראיון הזה בעשור האחרון.
לפעמים נראה שהגוף שלה עצמו לא יכול להכיל את כל מחשבותיה ורגשותיה, והיא משתמשת בו ככלי ליצירה. כך קרה בסרטון המחאה על מאת ימי המלחמה וכך קרה כבר ב-2013 - נכון מאוד, שנת הראיון עם לוסי - כשהתפשטה ונצבעה בצבעי הקשת כדי למחות על מצבה של הקהילה הגאה בסדרת תמונות. שנתיים לאחר מכן הצטלמה לקמפיין חברתי נוסף, במסגרתו התנשקה עם קארין זלאיט (בעצמה בוגרת נוספת של "האח הגדול"), כשהשתיים לבושות רק בהלבשה תחתונה. למה? ככה. כי הקהילה בליבה וכי האינסטרומנט הכי חשוב ויעיל שיש לדנה רון האמנית הוא הגוף שלה. הגוף שמצד אחד התפשט ונצבע, ומצד שני סירב לשחק את המשחק ב"הישרדות". היא חיה את היצירה. זה רמות התמסרות לדמות שלא רואים מחוץ ל"טאר".
אפילו השיער של רון ניתן לקריאה בתוך גוף העבודות הזה. זו אישה שכל תסרוקת שלה היא ERA מהסוג שטיילור סוויפט הייתה יכולה לחלום עליו - פלטינה ונילית קפואה ב"הישרדות" לעומת קסדה צופנת סוד בעונה הראשונה של "האח הגדול", וכמובן התסרוקת הנוכחית - קארה שהוא בו זמנית חמור אך אוורירי. שחור כלילה אך מבריק כהשתקפות של אור בחלון. נוקשה אך קופצני ורך בדיוק כמו האישה שמגדלת אותו.
מי שעוקב היום אחרי פועלה של רון ברשתות החברתיות יוכל להבחין גם בהתפזרות. כסלבריטאית, היא עושה כיום דברים מאוד רגילים - מנחה פודקאסט, מצלמת סרטוני בישול ואפייה (וכי יש מחווה גופנית אינטימית יותר מאשר להכין למישהו אוכל? להכניס קצת מעצמך אל פיו ואל גופו?) ובחודשים האחרונים עוסקת בהסברה וירטואלית נרחבת. אבל כאמור, דנה רון הסלבריטאית לא כזה מעניינת. לעומתה, הפרא של דנה רון הפרסונה, האמנית, הפרפורמרית - אי אפשר להישאר אדישים כלפיו. מי שעוקב אחריה באינסטגרם אולי ראה אותה מכינה עוגת גבינה, אך באותה הסבירות אולי ראה בכלל אותה ואת בן זוגה מגרשים נץ מסלון ביתם. נץ טורף אמיתי. זה עד כמה גיים רקוגנייז גיים במקרה של דנה רון - גם עופות השמיים חשים בגופם את התדר המסוים מאוד בו היא משדרת - והם נעתרים.
