11 דרכים לשחק שחמט יותר טוב

“כשהסוס אציל אין בודקים את צבעו".
- ח' צוקרטורט, שחמטאי

העולם נחלק בין אלו שמאמינים ששחמט הוא משחק שמשפר את האינטיליגנציה, החשיבה האסטרטגית, רוח הלחימה והביטחון העצמי, לבין אלו שיודעים יותר טוב. לפניכם מדריך צנוע שמיועד בעיקר לסוג השני של האנשים: אלה שלא מעריצים את המשחק הערצה עיוורת, אבל שהיו מתים לתפוס פעם איזה מעריץ ולקרקס לו את הצורה.

1. דעו איך לשחק שחמט (אם אתם כבר יודעים, מותר לדלג)

שחמט הוא משחק מלחמה בין שני צבאות. מטרת המשחק היא ללכוד את מלך היריב (בפרסית: שאח) כדי להוציאו להורג (בפרסית: מת). כל אחד מהשחקנים מסיע בתורו כלי אחד. אם הוא מצליח להסיע את הכלי לתוך משבצת שבה עומד כלי יריב, כלי היריב מוכה ומוסר מהלוח. אסור לכלי לנחות במשבצת שעליה עומד כלי באותו הצבע, או אפילו לעבור דרכה.

כך מסודר הלוח בתחילת המשחק:

כך זזים הכלים:

המלך הוא הכלי החשוב במשחק. הוא יכול לנוע רק משבצת אחת בכל כיוון שיחפוץ. המלך לא רשאי לנוע למשבצת המאוימת על-ידי כלי של היריב. אם שחקן לא יכול לבצע מהלך שבסיומו מלכו לא יהיה תחת איום כלי יריב, המשחק מסתיים.

מלכה: המלכה היא הכלי החזק ביותר במשחק. היא יכולה לנוע בכל תור כמה משבצות פנויות שהיא רוצה, בקווים ישרים או באלכסון.

צריח: הצריח יכול לנוע בכל תור כמה משבצות פנויות שהוא רוצה לאורך טור או שורה – בקו ישר בלבד.

רץ: הרץ יכול לנוע בתורו כמה משבצות פנויות שהוא רוצה, בקו אלכסוני רצוף. רץ נשאר לכל אורך המשחק על צבע המשבצות שבו החל.

פרש: הפרש הוא הכלי בעל התנועה יוצאת הדופן ביותר: הוא נע שתי משבצות בקו ישר, לכל כיוון שבו ירצה, ואז משבצת נוספת הצידה, באותו הכיוון. בנוסף, הפרש מדלג מעל כלים שעומדים בדרכו אל משבצת היעד.

רגלי: החייל הרגלי נחשב לבשר התותחים של השחמט, אולם צבא רגלים מתואם היטב יכול לעשות שמות ביריב. הרגלי יכול לנוע בכל תור משבצת אחת קדימה. אלא אם המשבצת תפוסה על ידי כלי אחר. בניגוד לאופן התקדמותו, הרגלי מכה את היריב אך ורק על-ידי תנועה של משבצת אחת באלכסון קדימה.

מהלכים מיוחדים:

מסע הפתיחה של רגלי: רגלי שנמצא במשבצת הפתיחה שלו יכול באופן חד פעמי לבחור אם לנוע משבצת אחת – או שתיים – קדימה.

הכאת רגלי "אגב הילוכו": אם רגלי מממש את זכותו למסע ראשון בן שתי משבצות, והמשבצת הראשונה מבין השתיים מאויימת על ידי רגלי יריב, הרגלי היריב יכול, בתור הבא (ובתור הבא בלבד) להכות את החייל, כאילו התקדם רק משבצת אחת. הרגלי המכה ינוע באלכסון, אל מאחורי הרגלי שהוכה.

הכתרה: רגלי שמגיע לשורה האחרונה בלוח (השורה הראשונה של היריב) מוכתר מיד לכל כלי אחר שבו בוחר השחקן, למעט מלך.

הצרחה: צעד מיוחד שבו המלך ואחד הצריחים זזים בו זמנית: המלך נע שתי משבצות לכיוון הצריח, שמצדו מדלג מעל למלך, ועובר למשבצת שנמצאת מצידו השני. הצעד יכול להתקיים רק אם המלך והצריח עדיין לא זזו ממקומם, אם כל המשבצות ביניהם פנויות, ואם אף אחת מהמשבצות שדרכן יעבור המלך לא נמצאת תחת איום – כולל זו שהוא עומד עליה בתחילת התור.

ניצחון:

מט: אם המלך של אחד השחקנים נמצא תחת איום, על השחקן להסיר את האיום בתורו, אם על ידי הזזת המלך, הזזת כלי שיחצוץ בין המלך לכלי המאיים, או על ידי הכאת הכלי המאיים. אם לא ניתן להסיר את האיום – המלך נלכד והמשחק מסתיים. את המלך לא ניתן להכות כמו שאר הכלים. מהלך רשלני שחושף את המלך לאיום הנו מהלך לא חוקי, ויש לבצע מהלך אחר במקומו.

כניעה: כל שחקן רשאי להיכנע בכל שלב במהלך המשחק. הכניעה מלווה לרוב בפעולה הסמלית של דחיפת המלך והפלתו על הלוח.

תיקו מוכרז אוטומטית באחד מהמצבים הבאים:

פַּט: שחקן לא מסוגל לבצע בתורו שום מהלך חוקי – אולם המלך שלו לא נמצא תחת איום.

אבדו הסיכויים להכרעה: לא נותרו על הלוח די כלים כדי לבצע מט. קורה כאשר על הלוח נותרו שני מלכים בלבד, או מלך ופרש נגד מלך בלבד, או מלך ורץ נגד מלך בלבד, או שני מלכים ושני רצים, כאשר הרצים הם בני אותו הצבע. להזכירכם - המלך יכול לנוע גם על המשבצות הלבנות וגם על המשבצות השחורות, בעוד שהרץ נע רק על צבע המשבצת שהוא התחיל איתה את המשחק.

חזרה משולשת: סידור הכלים על הלוח חזר על עצמו באופן זהה שלוש פעמים. למרות שזה נשמע כמו מצב מופרך, קל להגיע אליו כאשר שני השחקנים חוזרים על אותו המסע, הלוך-ושוב-הלוך-ושוב, כמו שני אינוולידים.

משחק משעמם: עברו חמישים מהלכים רצופים מבלי שאף כלי הוכה ואף אחד מ- 16 הרגלים לא הוסר מהלוח.

הסכמה הדדית: כל שחקן ראשי להציע תיקו בכל שלב של המשחק, והשחקן השני יכול לקבל או לדחות את ההצעה.

חוקים שאיש לא מתחשב בהם יותר:

נגעת-נסעת: נגיעה בכלי – אפילו אקראית, מחייבת את השחקן הנוגע להסיע בתורו את הכלי שבו נגע,ובתנאי שניתן לבצע אתו מהלך חוקי. שחקן שרק מבקש להיטיב את מיקומו של כלי שזז מעט מחוייב, בטרם הנגיעה, לומר בצרפתית: J'Adoube (ז'אדוּב, “אני מייטיב").

שתיקה מוחלטת: פרט לשתי המילים האלה, אסור לאף אחד מהניצים לדבר במהלך המשחק, לרבות השמעת המילים "שח" ו“מט".

2. הכירו את ערכי הכלים (אם אתם כבר מכירים, דלגו גם על סעיף זה)

שחמט לא משוחק על נקודות. מטרת המשחק היא ללכוד את מלך היריב, וגם אם כוחותיכם הושמדו, אם הצלחתם ברגע האחרון לתת "מט", ניצחתם. ורבי אמנים רבים שלחו את גייסותיהם אל מוות בטוח, כדי לאפשר את לכידת מלך היריב. יש לזה אפילו שם: “הקרבה למען מט".

עם זאת, רוב המשחקים בעולם מושתתים על כתישה הדדית שלא מובילה ישירות למט, אלא משנה את סדרי הכוחות באופן שיקל על אחד השחקנים לנצח בהמשך. לצורך זה, שחקני שח משתמשים במפתח הניקוד הלא רשמי שלשמאלכם, שאיתו הם מעריכים את מצב כוחותיהם ומחשבים כדאיות של מבצעי התאבדות ונקם.

למשל: אם אתם מזהים הזדמנות להכות את המלכה של היריב, אבל רואים שהמבצע יעלה לכם בחיי פרש, רץ ורגלי, עליכם לשאול את עצמכם שתי שאלות: הראשונה היא האם המהלך יאפשר לאחר הצדדים לאיים על מלך היריב. אם כן, פעלו לפי מה שיקדם אתכם ויפריע ליריבכם. אם אתם לא מבחינים בהשלכות מובהקות, ערכו חישוב נקודות: ופעלו לפי מה שיגרום לכם להפסיד פחות. פרש, רץ ורגלי שווים ביחד 7 נקודות. מלכה שווה 9 נקודות. במידה והמהלך לא יעזור ליריבכם לאיים עליכם – הוא משתלם. בסופו, צבאו של היריב יחלש יותר מאשר צבאכם.

3. הכירו את הלוח (את זה כדאי שתקראו)

הכרת הלוח נשמעת כמו עניין פשוט יחסית, אבל יש אנשים שמשחקים שנים ועדיין לא הצליחו לעשות את זה. עיקר המאבק בשחמט סובב את השורות 3-6. כל צד מנסה לבסס באיזורים אלה כוחות חיפוי ולשלוח מהם התקפות על מלך היריב. אמנם אפשר לבסס מט גם על כוחות שמטווחים במלך האויב מקצוות הלוח, אבל בלי שליטה בארבע השורות האלה, מאוד קשה לעשות זאת.

האיזור החשוב ביותר בשורות אלה, ובלוח בכלל, הוא ארבע המשבצות המרכזיות. מארבע המשבצות האלו קל לתקוף לכל כיוון, להגן לכל כיוון ולברוח לכל כיוון. מי ששולט בהם, נהנה מכוח שמשול לזה של מוצב חודר ומטרייה אווירית כאחד. זאת, כמובן, אם הוא מסוגל להגן על הכוחות שהציב שם.

אולם פרט לגבעה הזו, יש על הלוח עוד כמה משבצות מסויימות, בעלות חשיבות מכרעת למשחק. רוב שחקני השח לא יודעים להצביע עליהן, בעיקר בגלל שמיקומן משתנה ללא הרף.

המשבצות האלו נקראות "משבצות חזקות" ו"משבצות חלשות". לכל שחקן יש כמות נאה מהן, וכל שחקן יכול לנצל את כוחן של המשבצות החזקות שלו ואת חולשת המשבצות החלשות של יריבו כדי לקרבאת הניצחון.

משבצת חזקה היא משבצת שאחד הרגלים שלכם מאיים עליה. איך זה הופך אותה ל"חזקה"? עם התקדמות המשחק, הרגלים נוטים יותר ויותר לרבוץ במקומותיהם. ברבצם, הם נמצאים במרחק-הכאה משתי משבצות – זו שבאלכסון לימינם וזו שבאלכסון לשמאלם (אלא אם הרגלי צמוד לצד הלוח, ואז הוא מאיים על משבצת אחת). ליריבכם לא מומלץ להחנות את אחד מכליו על המשבצות האלו, כי הכלי יוכה מייד. לתקוף ישירות את הרגלי שלכם לא תמיד מומלץ, כי פעמים רבות רגלי אחר יגן עליו. ככה זה כשיש כל כך הרבה מהם. וכך, מפוזרות על הלוח משבצות שיריבכם ינסה לעקוף, ושאתם תוכלו להשתמש בהן כבסיסים בטוחים יחסית להוצאת התקפות. ככל שהמשבצות החזקות שלכם תהיינה קרובות לארמון המלוכה של האוייב, כך יגדל ערכן.

המשבצות החלשות הן בדיוק ההפך. אלו המשבצות הקרובות לארמון המלוכה שלכם, שאינן מוגנות על ידי רגלי בקבע, ושיריבכם ינסה להעביר אליהן את כוחותיו. אם תזהו אותן, תיטיבו לקרוא את מחשבות היריב ולחסום את מהלכיו, ובעיקר תוכלו לסגור את הפרצות ולהגן עליהן. בנוסף, אל תחכו שהיריב יעשה משהו לגבי נקודות התורפה שלו לפני שיהיה מאוחר מדי. דאגו לכך שיהיה מאוחר מדי: נסו להפוך את המשבצות החלשות שלו למשבצות חזקות שלכם, וקדמו את כוחותיכם אליהן.

4. לפתיחה: ניקטו בדוקטרינת קולין פאוול

נהוג לומר שמהלכי הפתיחה של המשחק הם החלק החשוב ביותר בו. נהוג לומר את זה כי מהלכי הביניים במשחק הם יותר קשים ומעצבנים ללימוד בגלל ביליוני המצבים האפשריים בשח, ומהלכי הסיום במשחק הם עוד יותר קשים ומעצבנים, כי עם כל טקטיקות הפתיחה האלה, לאף אחד אין כוח להגיע אליהם בספר או בחוג.

מהלכי הפתיחה בכל זאת משפיעים מאוד. ובלי להיכנס להבדל בין ההתקפה האיטלקית למלכודת הסקוטית, אפשר לשרטט קו אחד שמאחד את כל הפתיחות הטובות: השיטה האמריקאית, ובעיקר זו שננקטה בשתי המלחמות של ארה"ב בעיראק.

השיטה מיוחסת לקולין פאוול, שהיה הרמטכ"ל של מלחמת המפרץ הראשונה, ומזכיר המדינה האמריקני במלחמת עיראק השנייה. הדוקטרינה של פאוול מבוססת על הזרמת כוחות כבירים אל גבולות המדינה שאותה עומדת ארה"ב לתקוף, הגדלתם, חיזוקם ועיבויים, עד שהם מגיעים לסדרי גודל של 20 חיילים אמריקאים לחייל עיראקי אחד, ו- 250 מטוסי הפצצה אמריקאים על כל מערכת מכ"ם מתוצרת ברית המועצות שיש בצד המתגונן. כשזה כבר לחלוטין לא כוחות, ניתנת הפקודה והצבא האמריקאי מכה בכל כוחו, בים באוויר וביבשה.

זה אולי נשמע בנאלי, אבל לא הגנרל הנאצי עטור התהילה רומל ולא דן חלוץ השכילו לעשות זאת.

בשחמט קשה ליישם את דוקטרינת קולין פאוול, כי ליריבכם יש את אותם סדרי כוחות ומערכות נשק שיש לך. אבל אפשר ללמוד מפאוול לפחות את עניין הזרמת הכוחות: ככל שתפתחו יותר כלים ותציבו אותם בעמדות יותר קדמיות, כך תהיו אתם הצרים, והיריב שלכם יהיה זה שנתון במצור. ובשחמט המזל הוא לרוב לצד התוקף.

שלחו תחילה את הרגלי של המלך או המלכה אל "גבעת השליטה". לאחר מכן התחילו לפתח את הפרשים והרצים שלכם בכיוון מרכז הלוח. מומלץ לפתח את הפרשים לפני הרצים. בין לבין שלחו רגלים נוספים. אל תזיזו אף כלי פעמיים – זה בזבוז זמן. פתחו את הכלים כך שיגנו כלי על אחיו. “יגנו", פירושו יתקדמו תוך כדי שהם "מאיימים" על המשבצות שבהן נמצאים כלים אחרים שלכם. כך, במידה ויכו לכם את הכלי, תוכלו להכות את הכלי התוקפן בחזרה.

ההקפדה על כך חיונית. השתדלו שכלים בעמדות חשובות יימצאו תחת הגנה של כמה שיותר כלים אחרים שלכם. אם משבצת חשובה תאויים על ידי יותר כלים שלכם מאשר של יריבכם, אזי בסוף ההתנגשות, הכלי שלכם יישאר לעמוד אחרון והמשבצת תישאר בידיכם. אם הכלים המגנים שלכם יהיו בעלי ערך נקודות נמוך יותר מכליו המאיימים של התוקף, הוא זה שיפסיד יותר מההתנגשות. שילוש התנאים האלה ירתיע אותו מלתקוף, ויאפשר לכם להמשיך בתכניתכם באין מפריע.

כמו כן, השתדלו לא להוציא את המלכה שלכם בשלבים המוקדמים של הקרב. אחרי הכל, היריב ישמח מאוד להכות לכם את המלכה גם במחיר של אבדן כלי או שניים. ברגע שהוא יבחין בה ייפתח מרדף ברחבי הלוח, שלא יוסיף לכם כבוד.

ובעיקר, אל תמהרו לאיים בשח לפני שפרשתם את צבאכם. איום כזה הוא איום סרק, שיהדף בקלות על ידי היריב ויסכן לשווא את הכלי האמיץ ששלחתם קדימה. היצמדו לדוקטרינת פאוול.

משמאל אתם יכולים לראות משחק זמן קצר אחרי תחילתו. ניכר שהלבן הוא שחקן לא רע, בעוד שהשחור הוא שחקן גרוע. הוא מכונס בתוך עצמו ומפקיר את מרכז הלוח לשליטת הלבן – שנמצא שם עם פרש המוגן על ידי המלכה, ועם רגלי המוגן על ידי פרש שני.

להנאתכם, צבעתי בלילך את כל המשבצות שכלי הלבן חולשים עליהן, ובאדום את המשבצות היחידות שאליהן השחור יכול להזיז את קציניו עם סיכוי שלא יטבחו בהם. אולם, למרבה השמחה – התור הוא בכלל תורו של הלבן? מה יהיה המהלך הטוב ביותר שלו? איזה כלי הייתם מזיזים לו שיחקתם את הלבן, וביקשתם לשמור על עקרונות פיתוח הכלים המהיר של הגנרל פאוול?

אם אתם נבונים, כנראה שתזיזו את הרץ הלבן שלכם למשבצת ג'4. לא להיבהל! שיטת ציון המשבצות בשחמט לא יותר מסובכת משיטת סימון המשבצות ב"צוללות". זו אפילו אותה השיטה. אות מציינת את הטור, ומספר מציין את השורה. הסעת רץ למשבצת ג'4 נרשמת, בשחמט, כך:

רץ-ג'4.

ולרוב משתמשים בקיצור: ר-ג'4.

אם הרץ היה מתקדם עוד משבצת ומאיים בשח, השחור היה מסיע רגלי שהיה חוסם אותו ומאלצו לסגת. הזזת הרץ השני היא גם מהלך סביר. אבל כל צעד אחר הוא בזבוז זמן.

בפרק הבא – נכנסים לעומק העניין: לכידת המלכה, ניטרול הרצים מבלי להכותם, פינוי כלים מדרכו של רגלי בדרך להכתרה, ומתי ואיך לכבות את האור אצל היריב.

תודה ללי צ'או.

עוד בלייף האקר

5 דרכים לצלם טוב יותר
9 דרכים לפתור סודוקו בלי לחשוב
5 דרכים לנצח באבן-נייר-ומספריים
לארכיון לייף האקר

יש לכם שאלות? טיפים? דברו איתנו.