האודישן המרגש של שורדת הנובה: "מודה על הזכות להיות פה"
רותם יעקובי, שאיבדה את חבריה במסיבת הטבע ברעים, הקדישה להם שיר באודישן. בריאיון לתוכנית "שיחת היום" היא מספרת על ההתמודדות עם אשמת הניצולים, על תהליך השיקום באמצעות המוזיקה ועל החלום להפוך את הכאב לקריירה
רגע טלוויזיוני נדיר בעוצמתו הרגשית התרחש על במת "דה וויס", כשרותם יעקובי, מתמודדת צעירה ושורדת ממסיבת הנובה, הפכה את האודישן שלה למעמד של הנצחה וכאב, כאשר בחרה להקדיש את ביצועה לשני חבריה הקרובים, נועם ונועה, שנרצחו במתקפת הטרור של השבעה באוקטובר. החלטה אמיצה זו, שנמסרה בקול רועד אך נחוש, שינתה את אופי ההופעה לחלוטין. ברגע אחד, סיפורה האישי של הישרדות ואובדן פרץ אל מרכז הבמה והאפיל על כל דבר אחר.
מאחורי הרגע הטלוויזיוני המרגש, מסתתרת טראומה עמוקה והתמודדות יומיומית עם שאלות קיומיות קשות. "איבדתי שני חברים מאוד מאוד קרובים", מספרת יעקובי, ומעניקה פנים ושמות לאובדן הקולקטיבי. חווית ההישרדות מהטבח הותירה אותה עם מאבק פנימי ועם תחושות המוכרות כ'אשמת הניצולים'. "היו רגעים שלא הצלחתי להבין למה אני בחיים והרבה מאוד לא", היא מתוודה בריאיון לתוכנית "שיחת היום". התמודדות זו מקבלת ביטוי גם בחוסר היכולת שלה לתפוס עדיין את ממדי האירוע: "קשה להבין את גודל הנס עד שאת לא מבינה את גודל האסון", היא מסכמת, ומוסיפה: "אני עוד לא כל כך מצליחה להבין את גודל האסון".
כתבות נוספות מתוך "דה וויס"
בתוך המאבק לעכל את האובדן, המוזיקה הפכה עבור יעקובי לכלי שיקום מרכזי. המעבר שלה, מרקדנית שהביעה עצמה בעיקר בתנועה לזמרת הנותנת קול לרגשותיה, מסמל תהליך עמוק של ריפוי וחיפוש אחר ערוץ ביטוי חדש מול כאב שקשה לתאר. הבחירה לעמוד על במה ארצית ולשיר את כאבה לא רק היוותה צעד אישי משמעותי, אלא גם יצרה הד ציבורי עצום. החיבוק החם והתמיכה שקיבלה מהקהל הרחב הפכו לחלק בלתי נפרד מתהליך ההתמודדות שלה, והמחישו את כוחה של הקהילה כרשת ביטחון מול אסון לאומי.
כעת, עם מבט נחוש קדימה, רותם יעקובי מבקשת להפוך את הכאב למנוע של יצירה ואת המוזיקה לדרך חיים. היא לא מסתפקת בכך שהשירה תשמש רק ככלי לריפוי, אלא רואה בה את עתידה המקצועי והאישי. נחישותה להצליח ולהתפתח בתחום היא מוחלטת: "אני מאוד רוצה להשקיע את כל כולי ואת כל הכסף שיש לי ואת מה שאין לי במוזיקה", היא מצהירה. בדרך זו, הבמה אינה רק מקום להגשמה עצמית, אלא גם מרחב להנצחת חבריה והפיכת הזיכרון שלהם לחלק בלתי נפרד מהאמנות שתביא לעולם.