טיימליין "האח הגדול", היום ה-35: הדיירים פוגשים את שורדת השואה חנה גופרית במסגרת ערב "זיכרון בסלון"

אחרי שחנה מסיימת לספר את סיפור חייה, אור שרה שיר נוסף "רקמה אנושית אחת" של חווה אלברשטיין.

הודיה שואלת את חנה איך היא מצליחה לשמור על אופטימיות. חנה עונה: "כשאת מעריכה את המוות, את לומדת להעריך את החיים".

חנה מספרת איך ניצלה - חברה של אימה הסכימה להחביא אותן. יום אחד, הן היו בדרך החוצה לשחק עם הבת הצעירה של אותה חברה ואילו הבת הגדולה מצאה אותן וביקשה מהן לחזור לקומה השישית. כך ניצלו מהגרמנים שהיו בחוץ.

גל שואלת את חנה איך התמודדה עם הטראומה כשהגיעה לארץ. חנה עונה שהחליטה לבנות לעצמה סולם מטאפורי - כל פעם להתגבר על שלב אחר מול העבר שלה ותמיד לבחור להמשיך לחיות.

חנה מספרת לדיירים שעלתה לארץ החליטה לפתוח דף חדש. אחרי שלושים שנה הציעו לה ללוות מסע לפולין עם התלמידים בבית ספר שבו עבדה. חנה החליטה להצטרף למסע ולראשונה בחייה סיפרה את הסיפור שלה. שהגיעה לאדמת פולין, היא החליטה שהיא רוצה לספר לכל העולם את הסיפור של העיירה שלה והוציאה ספר כשחזרה ארצה.

לפני שהדיירים ישמעו את סיפורה של חנה גופרית, אור עולה לשיר את השיר "מקיץ אל החלום" של גלי עטרי.

הדיירים מציינים את ערב יום השואה בבית ומארחים בבית ״האח הגדול״ את שורדת השואה חנה גופרית, שתספר להם את הסיפור שלה במסגרת ערב "זיכרון בסלון".

עומר משתף את שלי שהפריע לו שכעסה עליו בחרה בכוונה לשבת רחוק ממנו. לדעתו זה גורם לכל הבית להיות מעורב בבעיות ביניהם והיה מעריך אם הייתה יושבת לצידו ולוקחת אותו לשיחה אחר כך. שלי מבטיחה להשתדל אבל שואלת איך ישים לב שהיא כועסת עליו. הוא עונה שהוא מכיר אותה כל כך טוב.

אלירן, טל ונעם מדברים על הבית. נעם משתף שהבית כל כך דינמי ששום דבר לא צפוי, הוא מוסיף שאפילו המשימות מצליחות להפתיע אותו כמו במקרה של פטל עם פגישת המשפחה. טל חושבת שאם קוראים את הכול עד הסוף לדעתה אפשר לצפות את ההפתעות בבית.

עומר אומר שבשבועיים הראשונים חשב שזוהר הוא דמות של גמר, קורן מחזק אותו. נעם מופתע מהאמירה, לדעתו מתחילת העונה זוהר היה נשלט על ידי אלירן ואז עבר לשליטת הודיה.

בחצר, אלירן ועומר בשיחה צפופה על הדינמיקה בבית. הם מדברים על מה יקרה לבית שדיירי הכניסה השנייה יכנסו, מעלים ספקולציות לגבי מי מהדיירים יגיעו לגמר. עומר חושב שמקומה של הודיה מובטח ואלירן חושב שלא. הוא מסביר שלדעתו היא צריכה להיות בזוגיות כדי להרגיש בשליטה ועכשיו אחרי הדחתו של זוהר היא נסגרת חזרה.

פטל מתווכחת עם גל על כך שהעירה לה שלא שטפה כלים. פטל מסבירה שלא שטפה כי אכלה ובדרך כלל שוטפת ועוזרת בבישולים בבית. גל מנסה להסביר אבל מרגישה שפטל לא רוצה להסביר ומחליטה לעזוב את הנושא ולצאת מחדר הארונות.

פאינה יוצאת מחדר האח, מחבקת ומנשקת את כל הדיירים ומשתפת שדיברה עם הבת שלה.

הדיירים יושבים לאכול שווארמה שהכינו לארוחת צהריים.

הודיה ודניאל בשיחה לקראת יום השואה. הודיה משתפת את דניאל שמאז השבעה באוקטובר מאוד קשה לה עם יום השואה: "זה הפך להיות יום זיכרון להרבה מאוד אנשים".

טל, פטל ונעם מכינים ארוחת צהריים, אבל נתקלו בבעיה כששמו יותר מדי מים בטחינה.

הם מנסים להוסיף חומוס כדי להציל את המצב, וחושבים על פתרונות יצירתיים נוספים כדי להציל את הטחינה, ביניהם להוסיף קמח, ביצים ובצל סגול.

טל מסתכלת על כלי שבן שטף, וטוענת שהוא לא נקי. פטל צוחקת ואומרת שהרבה כוסות נשברו בזמן שבן שטף כלים, ושזאת הפעם הראשונה שיוצא לו לעשות את זה.

טל בתגובה: "זה מביך שבן אדם בן 23 פעם ראשונה עושה כלים".

בחדר השינה, פאינה זוכה למסאז' מפנק, בזמן שהדיירים צופים בה מהחלון.

עומר ושלי מדברים על הכלים הרבים בכיור, ועל התורנים שלא שטפו אותם עדיין. עומר טוען שלא אכפת להם: "ילדים קטנים, מפונקים".

שלי מוסיפה: "יש להם הזדמנות, אם הייתי הם, הייתי לוקחת את זה כהזדמנות להוכיח שאני לא מפונקת". עומר בתגובה: "היה להם חודש שלם הזדמנות להוכיח, לא אכפת להם".

הדיירים מנצלים את השמש שיצאה היום כי להשתזף ולהשתכשך בבריכה.

אלירן משתף את גל בשיחה שהייתה לו עם טל, בה היא ביקשה ממנו "לשים לב אליה" ולתמוך בה. גל מסבירה שלדעתה היא צריכה קודם לדעת לפתח חברות.

גאיה מספרת לאור ולהודיה שגל אמרה לה: "מי שרב מאוהב". היא מוסיפה: "אמרתי לה 'אבל את רבה עם כולם'", ומצליחה להצחיק את אור.

פטל אומרת לנעם שהיא חושבת שהיא הדיירת שהכי פחות רבה בבית, והוא אומר לה שחלק מהדיירים חושבים שצריך לריב כמה שיותר. פטל: "לא, פשוט צריך להיות מי שאתה". נעם מסכים איתה. הוא אומר לה שאם מישהו עושה משהו שלא מתאים לה, היא צריכה לקחת אותו לשיחה ולהתרחק ממנו - כי אי אפשר להפסיק להיות חברים בבית.

אחרי ויכוח שהיה ביניהן, גאיה ופטל פותחות הכול מחדש. פטל משתפת בדמעות שהיא נפגעה ממנה. גאיה מסבירה שקשה לה, ופטל עונה: "לא בכוח".

גאיה מתעצבנת, ומסבירה: "יש לך מלא תגובות כלפי שקשה לי להכיל, מותר לי. אני לא יכולה שמדברים אלי ככה".

גל מתיישבת בחצר וקוראת בסידור. פאינה, שיושבת לידה, מבקשת ממנה לקרוא בקול כדי שהיא גם תשמע, וגל מקריאה את ברכת השחר.

בשיחה בחצר, נעם שואל את פאינה: "את רוצה לגור בתל אביב?". היא עונה שהיא לא בטוחה איפה היא רוצה לגור, ואז מוסיפה: "אני רוצה לגור פה".

דניאל בתגובה: "בטח, כמו בית מלון".

אלירן מתיישב ליד טל והיא אומרת לו שאתמול היה לה יום קשה ומבקשת ממנו: "אני צריכה שתהיה איתי, טוב?". אלירן: "הרגשתי שממני את לא צריכה". טל: "אבל אני צריכה, שתדע".

הודיה ונעם מכינים קפה, והיא מציעה לו להוסיף סילאן כדי להמתיק אותו: "זה כמו דבש".

הדיירים מתעוררים לצלילי השיר "להיות שמחה" של ענת מלמוד.

טל משתפת את שלי שהיא מרגישה שהיא השתרכה היום אחרי אנשים: "אני לא מקום ראשון פה של אף אחד וזה קשה". היא מוסיפה שגם לה אין כרגע מישהו שמבחינתה הוא מקום ראשון שלה: "אני לא מתחברת לאופי של הרבה אנשים פה, לא מתחברת למי שהם". שלי מנחמת אותה ומזכירה לה שהיא באה עבור עצמה ושתתרכז בזה.

גל אומרת שהיא מרגישה שככל שעוברים משימות בבית, היא מכירה יותר את הדיירים. היא אומרת לאלירן שהיא מרגישה שפטל משתנה. אלירן מסכים: "בהתנהגות, בהבעות פנים, משהו שטני". גל: "איך בן אדם יכול לעבור ממד כזה?".