ההדחה שהפתיעה את הבית | סיכום היום ה-86
גדי משוכנע שאסיף יחזור למעיין, יוסי מנסה להשכין שלום בין תקוה לירדן, גדי מסביר לניר מאיפה מגיע העצב והדייר ה-11 מודח מבית האח הגדול | סיכום היום ה-86
שיר הבוקר, "בוא" של ריטה, תופס את יוסי בהפתעה והדיירים מתעוררים ליום ה-86.
אדם ואסיף יושבים בפינת העישון בחצר, אדם שותה מים מכוס יין ומתלונן שהכוס שלו הייתה הרבה יותר טובה וזה לא אותו דבר.
בשיחה כין גדי לאסיף בנסט, גדי אומר לאסיף שהוא מאמין בכנות שאסיף יחזור למעיין.
"אל תבטיח דברים" אסיף עונה לו, אבל גדי מתעקש "אני מרגיש. היא רואה אותך והיא אוהבת אותך".
אסיף עונה לו שזה לא כל כך פשוט, צריך להיפגש, לדבר, להבין כל אחד מה הוא מרגיש ומה הוא חושב, להבין מה המגבלות... כי דברים משתנים בארבעה חודשים.
יוסי ותקוה יושבים חצר ומדברים על המצב עם ירדן. תקוה אומרת ליוסי: "אם זה היה תלוי בי לא הייתי רבה עם אף אחד" ויוסי שואל אותה אם הייתה משלימה עם ירדן.
"מה זה משלימה" מתחמקת תקוה, אבל יוסי מתעקש: "משלימה! עכשיו! אחרי שלשום, אחרי אתמול, אחרי הכל. כי אני אגיד לך, תיכף כל אחד הולך לדרכו". תקוה מבינה: "אני יודעת שכל אחד הולך לדרכו, תאמין לי".
במטבח, גדי מנסה משכנע את ניר מה הוא תפקיד הראש ומה הוא תפקיד הלב: "הראש הוא האשליה של האדם, מר ניר". ניר עונה לו שיש מדענים שסוברים אחרת, אבל גדי מתעקש: "יש פרופסור של החיים שעומד פה לצידך ושאומר לך, שזה מגיע מהלב. הלב עצוב, מפריש למוח". הוא מחבק את ניר ואומר לו: "זה בא מהלב. כשאדם עצוב הדופק שלו יורד". ניר שואל: "איפה העצב נמצא, בלב או במוח" גדי עונה: "בלב" וניר חולק עליו, אבל גדי ממשיך להתעקש.
במטבח, גדי שואל את אודליה למה צריך לחורר את בצק הפיצה, והיא מסבירה לו שזה כדי שתצא דקה. הוא גם מוודא איתה שיש אצלה "קשה" בפיצות, כי אחרת בעיניו זו סתם פיתה.
הדיירים יושבים בסלון וגדי מבקש מירדן לספר דברים טובים על הדייר שהיא הכי פחות מתחברת אליו בבית. "בקיצור, לתקוה" צוחקת אודליה. ירדן אומרת שבתקוה יש נתינה ענקית, ורואים שגדלה במקום שבו כיבוד אב ואם זה ערך עליון. היא סופר אינטיליגנטית, משכילה, חכמה וחדה.
תקוה ואדם נכנסים לבריכה. אדם מחבק את תקוה וליאור קורא לה מבחוץ "את עושה טעיויות" והם שרים יחד. תקוה פוחדת מחרק שצף במים ואדם מפחיד אותה בעזרתו.
הדיירים אורזים ומתארגנים למשדר ההדחה, בסיומו ניר מודח מהבית לתדהמת הדיירים, לעולה במדרגות לקול מחיאות הכפיים.
חדר השינה נפתח והדיירים מגלים שהמיטה המשותפת שלהם קטנה בהתאם לכמות הדיירים החדשה. תקוה אומרת :"מה זה, הרגליים שלי יגעו באסיף" ויוסי מתעקש: "אני לא זז משם".