אלמוג בוקר: "בכל לילה אני מתפרק, מתעורר עם התקף חרדה. חזרתי לטיפול"

ישראל במלחמה: 13 ימים למתקפת הטרור הרצחנית של חמאס, והנפש לא יודעת מנוח. הסיפורים, התמונות, המראות הקשים. כמות הנרצחים הבלתי נתפסת, החטופים בעזה, ירי הרקטות וההתחממות בצפון. אין מילים לתאר את הקושי והלחץ אותו אנו חווים בימים האחרונים, והמילה "חרדה" הפכה לשגורה בפי כל אחד ואחת מאיתנו.

בין כולם, גם העיתונאים שמאז השבת הארורה ההיא הם אלו שמתווכים לנו את כל המציאות המחרידה שנקלענו אליה. הם, ככל בני האדם, לא חסינים למצב. הבוקר (חמישי) כתב חדשות 13 בדרום אלמוג בוקר סיפר שבצל הימים הנוראיים הללו הוא חזר לטיפול פסיכולוגי: "חזרתי שלשום לטיפול, טיפול פסיכולוגי", סיפר בפוסט ארוך שהעלה לרשתות. "חשבתי, שכל עוד המלחמה מתנהלת ואני עובד, אז אין באמת צורך. הכול בסדר. אבל בכל לילה, כשהחושך יורד - אני מתפרק. ובכל לילה שעובר זה מחמיר".

לכתבות נוספות:

• "למה הוליווד שותקת? הם מפחדים לאבד עוקבים? זה מזעזע"
• "חמאס טבח ביהודים רק כי הם יהודים ואנשים האשימו את הקורבנות"
• "שמעתי יריות והסתתרתי בממ"ד, שמירת השבת הצילה את חיי"

"ביומיים האחרונים סיוט. נרדם לשעה, ואז מתעורר מחלום רע עם התקף חרדה נוראי. סיוט שהיה המציאות של מאות מהחברות והחברים שלי בשבת שעברה. סיפורים ששמעתי ומשתלטים עלי.
קם מזיע, מבועת. ואז שעה ארוכה שהכול שחור ואתה מרגיש סגור בתוך ארבע קירות ולא מצליח לברוח החוצה. תחושה שזה הסוף. סוף העולם.

"וזה לא משהו חדש עבורי. התקפי חרדה - זה משהו שאני מתמודד אתם כבר 5 שנים. בדרך כלל אני מנצח אותם. אבל הפעם לא מצליח להתמודד. אפילו פרק של חברים (הסדרה שאני הכי אוהב, הבריחה שלי מההתקף) לא עוזר. הוא מנצח אותי. ההתקף.

"ושלשום, החלטתי שזהו. חזרתי לדבר עם איש מקצוע וזה עושה פלאים. פירקנו ביחד את יום שבת השחור. את הפחד שלנו, שלי, של הילדים שלי ושל אשתי שיושבים בממד. את ההודעות שקיבלתי מהחברים ששומעים את המחבלים בתוך הבית וזועקים לעזרה, את אלה שהצלחתי לכוון אליהם כוחות ושרדו, ואת אלה שלא - והם כבר לא אתנו. חברות וחברים שאני מרגיש כבר 12 יום, שיש לי חלק בזה שהם לא שרדו".

בטיפול, סיפר בוקר, "פירקנו ביחד את השעות הראשונות, ממטחי הרקטות שהקפיצו אותי מהמיטה ועד שיחת הטלפון שבמהלכה אתה מבין בפעם הראשונה שהמחבלים כובשים לך את העוטף שלך, וגם את הרגעים שאני עוצר לרגע את השידור כדי לאסוף מידע ואז אילת אשתי באה לדרוש בשלומי ואני מתפרק. בוכה כמו ילד. חסר אונים. יודע שהאנשים שדיברתי אתם לפני רגע, לא ישרדו ואין לך מה לעשות. מתקשר לאנשי ביטחון שאני מכיר, לפראמדיקים של מדא, לגורמים הכי בכירים במערכת וכולם, כולנו חסרי אונים. פירקנו את זה יחד. ואחרי זה אני שוב עומד על הרגליים. חזק יותר (אבל מת מפחד מהלילה).

"ואני משתף עכשיו כי אני שומע שתושבים בעוטף, גברים, נשים וילדים, מתביישים ללכת לטיפול. אל תתביישו. זה מציל חיים. זה יציל אתכם ויציל את הילדים שלכם. ככה אתם תדעו לתווך להם את הזוועות שחווינו כאן. ותעזרו להם לעמוד על הרגליים. תפרקו את מה שיושב לכם על הלב. תפרקו את מה שחוויתם באותו יום נורא. תתפרקו. המטפלים והמטפלות הם המלאכים והמלאכיות שהצילו אותי בעבר והם גם יצילו אתכם. לכו לטיפול".