"בא לי שהם יהיו החברים הכי טובים שלי": מאיה ורטהיימר על הסדרה שגרמה לה להתאהב מחדש
השחקנית ומנחת "אהבה חדשה" מככבת בימים אלו בסדרה הקומית החדשה לילדים "אור נגד פז", המשודרת בניקלודיאון ובניק ג'וניור, שבה היא מגלמת את הדמות הרעה: "מבחינתי, תנו לי רק להגזים, זה הכי כיף". בריאיון לרשת 13, היא מספרת על המשחק לצד הילדים שמככבים לצידה ("ראיתי כמה בגרות יש בהם") וגם מגלה מה בתה אסיה חשבה על הדמות אותה היא משחקת: "היא רצתה להיות בצד של הרעים". גם רום צ'רניאק ונועם שלינגר, שמשתתפים איתה ב"אור נגד פז", שיתפו למה הם התחברו בדמויות שהם מגלמים: "אנשים היו מופתעים"
ביישוב בדיוני בשם אורפז ישנם שני בתי ספר שלא יכולים לסבול אחד את השני, ובהם חבורה של ילדים מוכשרים שהפכו את מקום מגוריהם לאמיתי לגמרי. הסדרה "אור נגד פז", המבוססת על סדרת הספרים המצליחה של דנה אלעזר-הלוי, משודרת בימים אלו בערוצים ניקלודיאון וניק ג'וניור (לצופי yes ו-HOT, בהפקת "ענני סטודיו") – ואחד הפנים הבולטים בה היא השחקנית מאיה ורטהיימר, שמגלמת בה את גלילה גלילי, ראשת היישוב הנבלת וצמאת הכוח שהפכה במהרה לדמות האהובה על הקהל, גם אם לא בדיוק מהסיבות הנכונות.
"לעבוד בסדרת ילדים זה תענוג לא נורמלי", אומרת מנחת "אהבה חדשה" בריאיון שהעניקה לרשת 13 לרגל עליית הסדרה, "כל פעם אני לומדת להכיר דור חדש של שחקנים פנומנליים, שהם מבריקים ומצחיקים". היא מתארת את ימי הצילומים כחוויה שהיא בכלל לא מוכנה להיפרד ממנה: "בא לי שהם יהיו החברים הכי טובים שלי, ואני חושבת שפשוט בא לי כל הזמן עוד ועוד שנצלם את העונות הבאות. אמן".
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
כדי לבנות את דמותה של גלילה, ורטהיימר ביצעה עבודת הכנה שהיא כל דבר חוץ מפשוטה. "שמתי כל מיני מרכיבים אישיותיים של דמויות יוצאות מן הכלל", היא מסבירה, "בין אם זה לקחת מדיסני את קרואלה דה ויל, או את אורסולה מ'בת הים הקטנה', ולהצמיד לזה דמויות שאנחנו מכירים – שאני לא אגיד כדי לא לפגוע חס וחלילה באף אחד, אבל אפשר גם לראות אותן בפוליטיקה. היא מיד מוסיפה: "מבחינתי, תנו לי רק להגזים, זה הכי כיף".
מה אמרה אסיה, בתך בת ה-6, כשהיא ראתה אותך לראשונה על המסך בדמות?
"בגלל שהיא בצד של אמא שלה, היא רוצה להיות פזניקית. ואני כזה, 'לא, אבל מאמי, אלה הרעים'. והיא כזה, 'אבל את שם'. ואני כזה, 'אני יודעת'".
נושא שחוזר ב"אור נגד פז" שוב ושוב הוא התחרות, ואם חשבתם שמדובר רק בעלילה בדיונית, תחשבו שוב. ורטהיימר מודה בכנות: "האם יש בי יצר תחרותי? כן. לצערי הרב, כן, הוא ישנו". היא מתארת כיצד בגלל אותו יצר בדיוק, בחרה מגיל קטן פשוט לא להיכנס לתחרויות. "לא הייתי בלהקת ריקוד עם כל החברות שלי, חוץ מזה שאני פשוט לא יודעת לרקוד, כי לא יכולתי לשאת את המחשבה שישימו אותי בשורה הרביעית מאחורה. אז אמרתי, 'את מראש הולכת לקחת את התפקיד של המעודדת'". הדרך שמצאה להתמודד עם זה? יוגה, ותובנה אחת פשוטה שנכנסה לחייה בגיל צעיר: "הבן אדם היחידי שאני צריכה להשוות את עצמי אליו, זו אני לעצמי, לאיך שהייתי אתמול".
אבל ורטהיימר לא מככבת לבדה בסדרה. לצידה קאסט של ילדים שמוכיחים שהעתיד בידיים טובות. רום צ'רניאק, שמגלם את מנהיג הפזניקים רגב, לא ממש מסתיר עד כמה הוא נהנה לשחק את הנבל. "לדעתי, לשחק רע זה הכי כיף", הוא אומר. "רוב האנשים שאמרתי להם שאני משחק את המנהיג של הרעים היו מופתעים". ובכל זאת, הוא מוצא את עצמו מזדהה עם הדמות אותה הוא מגלם יותר ממה שציפה: "שנינו אוהבים לנצח, שנינו אוהבים את השיער שלנו, שנינו אוהבים את הבגדים שלנו. שנינו אוהבים את עצמנו". לדבריו, הגבול ברור: "הוא אוהב לנצח ברמאות ואני לא".
מה שמשעשע הוא שצ'רניאק, שמגלם את הנבל הכי תחרותי בסדרה, הוא גם אחד השחקנים התחרותיים ביותר בסט. "היה לי מאוד קשה לצלם את הפרק של תחרות הספורט כי הייתי מוכרח להפסיד", הוא מודה, ומוסיף: "אבל אין מה לדאוג, עשינו תחרות אמיתית על הסט וניצחתי את כולם".
נועם שלינגר, שמגלם את יוני – לב ליבם של האורניקים – שונה בגישה. "אני ילד לא תחרותי שאוהב יותר לעבוד בשיתוף פעולה", הוא מצהיר, ומספר שמצא בדמות שלו קרוב משפחה ממש. "אני מתחבר ליוני ומרגיש שאנחנו מאוד דומים", הוא אומר, ומתאר דמות שעברה מסע מביישנות לביטחון, מפחד להובלה. "מה שחשוב ליוני זה החברות בין האורניקים, עבודת הצוות ושלכולם יהיה טוב ביחד".
הוא אומר שאחד הדברים שהכי סיקרנו אותו בדמותו של יוני זה השינוי הגדול שהוא עבר, מילד ביישן שלא מאמין בעצמו למנהיג וחבר טוב. "בזכותו הקבוצה עוברת מסע בדרך להצלחה", הוא אומר. "אני ממש מתחבר אליו ומרגיש שאנחנו מאוד דומים. הייתי עושה ממש את אותם הדברים שהוא עשה כשהוא נקלע לצרה או היה צריך תוכנית".
ורטהיימר, שצופה בכל זה מהצד, לא מסתירה את ההתרגשות שלה. "ראיתי כמה הילדים השחקנים סבלניים. הם מקשיבים להנחיות, שזה משהו שאני למדתי בגיל הרבה יותר מבוגר מהם, וראיתי כמה בגרות יש בהם", היא אומרת, ומוסיפה משהו שמרגיש אמיתי לגמרי: "אני אומרת לעצמי, מה יעלה בגורל העולם? אין לנו כבר סבלנות לכלום. ואני כזה, 'לא, הכול יהיה סבבה, הם מדהימים'".
