"טבריה - מתחת לקו האדום" מציגה את הקרב על העיר בצורה משעשעת ומבלי להטיף מוסר

בעיתוי רלוונטי מתמיד, אמש (שלישי) עלתה בכאן 11 הסדרה "טבריה - מתחת לקו האדום". מאוכלסת בדמויות שכל אחת מהן הזויה אבל אמיתית, הסדרה מצליחה לתפוס פיסה מהמיקרוקוסמוס של העיר ולהשליך אותה על תהליכים דומים שקורים בקנה מידה ארצי - תוך שהיא שומרת על טון אחיד וקצב קליל ומהנה, מבלי להכביד או להטיף מוסר.

הסיפור מציג את המאבק על העיר עם בחירתו לראשות העיר של רון קובי, מול המחנה החרדי בטבריה שמרגיש שהעיר נגזלת ממנו. למי שלא זוכר, קובי נבחר בבחירות האחרונות לראשות העירייה בעזרת קמפיין שהתרחש בעיקר בשידורי לייב בפייסבוק, בו הבטיח להחזיר את טבריה לימי הזוהר שלה כעיר נופש. מולו מתייצב שמעון כהן, חרדי תומך ש"ס, והמאבק בין השניים הוא זה שמניע את העלילה.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• 30 שנה אחרי שידור הפרק הראשון - קופיקו חוזר בעונה חדשה
• ההופעה של אוזונה הייתה חגיגה שהחזירה אותי לדרום אמריקה
• השחקן אנגוס קלאוד ("אופוריה") הלך לעולמו בגיל 25

הסדרה לא לוקחת צד במלחמה הזו ונותנת לדמויות שלה לספר את הסיפור של עצמן - והן בהחלט מתמסרות אליה: אצל קובי זה מובן מאליו. האיש רגיל להסתובב כשמצלמה, בעיקר של הטלפון, פתוחה באופן תמידי מול הפרצוף שלו והוא בבירור נהנה מתשומת הלב. ניכר שקשה לו כשדברים לא מצליחים לו, במיוחד כשהוא נכשל מול המצלמה, אבל ההרגשה היא שלא נחשף בו צד חדש שלא ידענו על קיומו.

לעומתו, שמעון כהן נראה כמו אדם במסע גילוי עצמי. כשהוא מושפע ישירות מהחלטות של העירייה שנעשו בראשות קובי, כהן הופך להיות אדם עם משימה. הוא לוקח השראה מקובי עצמו ומתחיל גם כן לצלם לייבים בפייסבוק. שלב הגילוי והלמידה של כהן את המדיה החברתית מזכיר לעיתים את "המשרד", במבוכה שנוצרת אצל הצופה כאילו שהוא מסתכל על הדוד המבוגר שמנסה לצלם סטורי. התמימות הילדותית של כהן בנושא מעוררת חמלה שמתחלפת ברגשות אחרים ככל שהסדרה מתקדמת והוא מבין יותר איך לנצל את המדיה לטובתו.

לטעמי, דווקא כהן הוא הדמות המעניינת יותר מבין שני האנטגוניסטים. נראה שהמאבק הזה הוא אירוע שהוא חיכה לו כל חייו כדי ליצוק לתוכם משמעות, וכמו יריבים בסרטי קומיקס מהר מאוד הוא מבין שהוא זקוק לקובי.

הרגעים שבהם הסיפור מתמקד באנשים הם הרגעים הטובים בסדרה - ויש רבים. מצד שני, הוויכוחים בין הצדדים ומלחמות הטלפונים קצת חוזרות על עצמן לפעמים, אבל אלו האמצעים שבהם נוהל המאבק הזה, והיוצרת קרין קיינר לא מתעכבת יותר מדי על הרגעים האלו.

דמויות המשנה מוסיפות עומק וצבע, כמו למשל אילנה בראל, תושבת טבריה ותומכת של קובי שנראה כאילו דמותה של כוכבה בקופה ראשית מתבססת עליה והסצנות איתה הן אתנחתא קומית מצוינת. כך גם הסצנות של כהן ביחד עם יוסי אוקנין, יו"ר ש"ס בטבריה, שהם קצת "פינקי והמוח" הגרסה הטבריינית.

מי שלא צוחקים הם כנראה התושבים ה"רגילים" של טבריה שתקועים באמצע המאבק בין הצדדים, וכל מה שהם רוצים זה לחיות את חייהם בעיר מתפקדת, חיה, שומרת מסורת אולי אבל לא קיצונית, ובגלל המאבק צריכים לחיות בעיר ללא תקציב וללא עתיד ורוד נראה לעין. מיקרוקוסמוס, כבר אמרנו.

"טבריה - מתחת לקו האדום", ימי שלישי, כאן 11