יוצר "בית הדרקון" חושף: "לא מקשיבים לרעשי הרקע, המשכנו הלאה"

מאז שעלתה לראשונה בשנת 2022, הציפייה סביב "בית הדרקון", המתרחשת באותו עולם של "משחקי הכס", הייתה ענקית - אך בסופו של דבר, אותה ציפייה השתלמה, כששתי העונות שלה לא רק זכו להצלחה גדולה, אלא גם זכתה לשבחים רבים, ואף זכתה בפרס גלובוס הזהב לסדרת הדרמה הטובה ביותר על עונתה הראשונה (שגם הייתה מועמדת באותה קטגוריה בפרסי האמי).

"אנחנו שקועים בתמונה הכללית, וזה דבר שמשמח מאוד להגיד. אנחנו עושים מיקסים של סאונד, מוזיקה והרבה אפקטים חזותיים, שהם בערך הדבר האחרון שנותר לנו לעשות", הוא מספר במסיבת עיתונאים מקוונת לרגל עליית העונה החדשה והמדוברת, שתשודר ביום שני הקרוב. "עדיין יש לנו הרבה פרטים לספק, זה פשוט הטבע של עשייה בטלוויזיה, וזה מרגש. הייתי על במת המיקס הבוקר וצפיתי בפרק 5".

לדבריו, הטון של הסדרה נקבע כבר בתחילת דרכה: "זו טרגדיה משפחתית שייקספירית. דיברנו על זה הרבה בהתחלה, ואני חושב שהאווירה של הסדרה משתנה קצת בעונה החדשה ככל שהדברים הופכים אפלים יותר. אני חושב שיש רגעים בעונה הראשונה והשנייה שאפשר לחשוב שאולי יש סיכוי שהם יעזבו את הנשקים וימצאו דרך אחרת לפתור את הדברים. אני חושב שככל שיש יותר אובדן בשני הצדדים, יש יותר תחושה של 'יחסי גומלין' שבה אנשים שוכחים מה הייתה הפעם הראשונה שמישהו נפגע".

אחד הדברים הבולטים ביותר בסדרה הזו, בדיוק כפי שהיה בסדרת האם שלה, הוא תחושת הנקמה של דמיות רבות. קונדל, כמובן, לא מתעלם מכך: "יש כל כך הרבה מטען שכל הדמויות נושאות וטינה שככל שהיא הולכת ונבנית יותר, הם מוכנים ללכת רחוק יותר עם הנקמה שלהם. זה גורם להם להיות אפלים יותר, אז אני חושב שהצופים יוכלו ליהנות מכך יותר לאורך העונה, לא רק בזו, אלא גם בעונה הבאה".

כשדתות מתנגשות

עונתה הקודמת של "בית הדרקון" נטתה פחות להתעסק בנושא הקנאות הדתית, דבר שלדברי קונדל הרגיש פחות מוצדק. באופן אירוני במיוחד, גם ליידי אליסנט עשתה דברים דומים לאלו של ראינירה (בגילומה של אמה ד'ארסי, שהייתה מועמדת לגלובוס הזהב על תפקידה) אחרי שהשתיים ניתקו ביניהן את היחסים. "יש שני סוגים שונים של דתות בסדרה: בני משפחת טארגאריין מקבלים אותם כי הם מבינים שצריך לשמור על האנשים שלהם. אנחנו צריכים שאנשים יהיו מאושרים ואז נקבל את האלים שלהם, למרות שגם הם סוג של אלים. גם הדרקונים הם סוג של אלים, ואני חושב שהם רואים את עצמם קרובים יותר לאלים מאשר לבני האדם", הוא מסביר. "אני חושב שאליסנט, שמגיעה במקור מהעיר העתיקה, היא המשפחה שיושבת במושב שבו הדת הזו היא החזקה ביותר. הדתות האלו מתנגשות זו בזו בדרך שמעוררת לחקור את הפוליטיקה של העולם הזה. זה מעניין לחקור שתי דמויות כאלו ברמה מיקרוסקופית. תראו את הדברים האלה, הם ממשיכים להתנגש, להשתלב ולהיפרד. החיכוך בין המשפחות ימשיך להיות נושא מרכזי ככל שהסדרה מתקדמת אל סופה".

הוא ממשיך: "יש את הצד שרוצה לראות את השושלת שלה מגיעה לכס המלכות, במיוחד לאחר שאמונד (בנה של אליסנט ואחיינה של ראינירה) הפך לרוצח המונים, הוכיח שהוא מאכזב למדי ביכולת שלו להיות מנהיג של הממלכות. אני חושב שהיא לא רוצה שהמשפחה שלה תמות, אבל היא גם לא רוצה לראות את הממלכה סביבה נשרפת. היא מבינה שיש לה עוצמה וכוח, והיא יכולה לשנות את הדרכים שלו".

כשמדובר בסדרה עתירת תקציב כמו "בית הדרקון", באופן טבעי היו בה לא מעט אתגרים לוגיסטיים, מה שדווקא עורר בקונדל את הרצון לשמור את הקרב הענק של העונה כבר לפרק הבכורה של העונה החדשה: "זה יהיה הקרב הימי הגדול ביותר שנערך אי פעם בהיסטוריה של ווסטרוז. זה אתגר לא קטן. אני חושב שאנשים התרגלו מאוד לעונות של 'משחקי הכס' שנבנו לאט ואז הגיע הפיצוץ. אני חושב שזה יעמיד אנשים על הרגליים, זה פשוט כבד ולא צפוי, אבל גם קובע את הטון של העונה החדשה. אנחנו לא מוציאים את כל התקציב שלנו על הפרק הראשון, למרות שאולי זה ייראה ככה. בפועל, הרבה יסלים מהנקודה הזו. אנחנו באמת משחקים בשביל לנצח עכשיו, ואני לא חושב שמישהו בטוח מעכשיו והלאה".

מבחינתו של קונדל, כל עונה הייתה גדולה יותר מקודמתה. הוא מספר כי הפיילוט לסדרה צולם מחוץ ללוח הזמנים של ההפקה (בין היתר בשל מגפת הקורונה שפרצה אז), ושלאחריה הצוות לקח הפסקה: "זה גרם ללוח הזמנים להיות ממש ארוך, וצילומים תחת הגבלות שונות בשל המגפה היו דבר חדש לכולם". את הפיצוי הם הביאו בעונה השנייה, שהייתה גדולה יותר מקודמתה, וכעת, עם העונה השלישית, זו תהיה לדבריו גדולה אף יותר משתי קודמותיה: "ערכנו יותר מ-300 ימי צילום שהתרחשו בשתי מדינות שונות בשלושה מקומות מרכזיים, זה היה דבר ענק. יש לנו את כל התפאורה הענקית הזו לאורך כל העונה".

כשהטקסט ותיאורי העלילה רק כתובים על הדף, הם בטח נראים תחילה די קטנים, אבל מה קורה בפועל?
"צריך להבין איך עושים את זה ואת כל מה שקשור בזה. כל רגע עם דרקון זה דבר ענק שצריך להשקיע בו המון הכנה. כל ההכנות האלו צריכות להגיע לכדי צילום הסצנה. זה דבר ממש גדול לעשות, כי זה אומר שצריך לרדוף אחרי חלק אחר במוח, כשבשלב מסוים הדברים היצירתיים נקבעים והופכים לוגיסטיים. צריך לחשוב עם כובע המפיק, ואני נהנה לרוץ בין שני הדברים האלה. זה מה ששומר עלינו חיים ומעניינים בעיניי".

קונדל מספר כי הפרק הראשון של העונה החדשה תוכנן במשך ארבע שנים - זמן עבודה שלדבריו הוא היה מאוד שמח ממנו, שכן הזמן אפשר לו ליצור את התוצר הסופי, ממנו הוא מרוצה מאוד. "תמיד כתבתי סרטים בארבע מערכות. אנחנו מדברים על מבנה של שלוש מערכות, כשהאמצעית היא באורך של 60 עמודים, לפעמים גם יותר מכך. זה הרבה. תמיד ניסיתי לחלק את זה לשני חלקים, עם נקודת אמצע שהיא בדרך כלל נקודת האל-חזור".

איפה אתה מרגיש שנוח לך יותר - בכתיבה, בעריכה או על סט הצילומים?
"אני חושב שהכי פחות מלחיץ אותי להיות על הסט, כי בנקודה הזאת זו בעיה של כל כך הרבה אנשים נוספים, ולא רק שלי. אני פשוט סומך על כך שהעבודה הקשה נעשתה עד אותו רגע בהכנות ועם השחקנים, שיודעים איפה הם נמצאים ומספרים את הסיפור. הבמאים יודעים ורואים אותם, ואני עובד על הדברים הקטנים שמתרחשים באותו יום. הניואנסים הקטנים והפאשלות הקטנות אלה רגעים מאושרים שמתרחשים אחרי שרוב העבודה שלי כבר נעשתה".

למרות שקונדל מרגיש בנוח על סט הצילומים, אלה לא הרגעים הכי מאושרים שלו בעבודתו על הסדרה. "אני חושב ששם הכי נוח לי, אבל אם היית שואלת אותי איפה אני הכי מאושר - הייתי אומר שבתהליך הכתיבה. אני עדיין מאוד אוהב את התהליך הבודד הזה, של לשבת עם התסריט. זה הדבר שאני הכי אוהב לעשות. בהתחשב באופי של הקהל של הסדרה ובצוות העצום שאני עובד איתו, יש בי חלק מופנם שפשוט יוצר את הבדידות הזו, לבד במשרד שלי שבו אני כותב. אני אוהב את היכולת שלי לעבוד על סדרה וליצור דברים ברמה קונספטואלית".

לאור תקציב הענק של הסדרה, קונדל מרשה לעצמו, כאחד מיוצריה, לאסוף מזכרות מהסטים השונים: "אני חושב שאני די אספן. אמנים שונים יוצרים דברים מרהיבים, בין אם אלה תלבושות, אביזרים, חרבות ומה שזה לא יהיה. אחרי שהכול נגמר, אני לוקח את זה הביתה. נכון, אני צריך להיות קצת דיסקרטי לגבי כמה דברים אני לוקח, אבל הצלחתי לעשות את זה כמה פעמים גם כאן (הוא צוחק, לצ"ה). בשבילי זה תענוג ונחמד שיש משהו שמשאיר אותי מחובר ליצירות שלי. זו המזכרת הפיזית שלי. בעיניי זה חלק מהחוויה".

על נשים, כוח והשלמות

כיוצר של אחת הסדרות המצליחות בעולם, קונדל מודע לכך שהוא לא יצליח להתרגל לציפיות של המעריצים או התקשורת, כששני הצדדים מחכים לכל פרק בשקיקה. "זה מצחיק, הייתם חושבים שאני על זה, אבל אני חושב שהעובדה שאני חי בלונדון משאירה אותי קצת מחוץ ללופ", הוא אומר, ומגלה שהוא לא נתקל בסוכנים או בקולגות מהתעשייה, מה שעוזר לו להישאר עם הרגליים על הקרקע. "זה מרגש, אבל פשוט כי זה נחמד. אני חושב שזה מרגיש קצת קצת רחוק ממני. אני יכול לשחק עם הילדים שלי, זה חשוב יותר מהכול וזה מדהים".

שאלנו את קונדל אם קיימים רגעים על סט הצילומים בהם הוא חושב להתעמק קצת יותר במשהו מסוים, אך כשהוא רואה אותם בפועל על המסך, זה מרגיש פחות טוב משהוא ציפה לו - והתשובה שלו הייתה מפתיעה: "כן, דברים מסוימים מתפתחים וצריך לשנות אותם, ולפעמים צריך לדבוק בתוכנית ההתחלתית שלנו. כשאנחנו מתחילים לצלם, התסריטים כבר מוכנים והכול מתוכנן. אנחנו לא מצלמים פרק אחד ואז עוד אחד, אנחנו מצלמים לפי סטים ולפי מיקומים. ההמשכיות בין הסצנות היא לא משהו שחושבים עליו. כשזה מתאפשר, אנחנו כן עושים את זה".

הדבר היפה בעיניו אחרי הצילומים הוא עריכת הסדרה. לדבריו, בחדר העריכה רואים את הדברים מתעוררים באמת לחיים: "יש כל כך הרבה חומר לעבוד איתו. אתה יכול לעצב עלילות מסוימות ובחירות שהשחקנים עושים. הרבה פעמים ייכנס שחקן גדול וייתן הרבה אופציות לאיך לשחק סצנה מסוימת, ולפעמים אפשר לעצב אותה, אבל לא את הדרך שבה הוא משחק. תמיד אמרתי שצריך להישאר פתוח ולתת לסדרה להגיע אליך. אני חושב שזה מה שעשינו מההתחלה, וזו הסיבה שהסדרה כל כך מצליחה. הכישרון של כל הצוות מגיע אליכם, כצופים, בעיקר כי יש גיוון".

אחת התמות המרכזיות של הסדרה היא של מחיר המלחמה על המשפחות שבליבה ועל הנשים שבשלטון. קונדל לא מכחיש כי האקלים הפוליטי בעולם בימינו שינה את האופן שבו הוא ניגש לנושאים כאלה - גם אם זה לא ישפיע באופן ישיר על הסדרה עצמה: "התחלנו לכתוב את הסדרה בשנת 2019, היא תסתיים בערך ב-2028. זו תהיה טעות לנסות להפוך אותה לרלוונטית כל כך למציאות של היום. אני חושב שיש בה הרבה דברים שהם די אוניברסליים לאורך ההיסטוריה, גם בעידן המודרני".

"נשים וכוח תמיד יהיו נושא גדול. זה רלוונטי לא רק להיום", הוא מוסיף, "אנחנו לא משתנים או מושפעים מאירועים אקטואליים ואני מנסה להרחיק את זה מהתוכנית ככל הניתן, אבל אני לא יכול לשלוט באיך אנשים מפרשים את מה שאנחנו עושים. אנחנו מספרים כאן סיפור, לא מנסים להתחבר לאירועים פוליטיים".

הפתעות ותקווה לסוף טוב

קונדל מספר על העונה החדשה כי אחת הדמויות המסקרנות בה תהיה זו של אורמונד הייטאוור, שעד כה הופיע בספרים בלבד. "הספרים כתובים כהיסטוריה ולא מנקודת המבט של אורמונד. רצינו להכניס משהו חדש לסדרה, וזו הייתה הזדמנות ודרך נהדרת לעשות זאת", הוא אומר. "הוא אדם חזק מאוד, אולי האדם החזק ביותר בבית הייטאוור שלא רוכב על דרקון. אני כל כך מתרגש בשביל הצופים שהם עומדים לראות מה ג'יימס נורטון עשה עם הדמות הזו, זה באמת וואו. יש לנו קאסט נפלא, מגוון ורב-ממדי. כשמוסיפים אותו אליו, זה רק הופך אותו לטוב יותר". ומה לגבי הפתעות בעונה החדשה? לדברי קונדל, טום גלין-קרני, שמגלם ב"בית הדרקון" את אאיגון השני, נותן הופעה אדירה - אבל כמובן שהוא לא מתכוון להרחיב על כך מעבר למילים הללו. "זו הזדמנות בשבילנו לעצב משהו, לדעת מה צריך לקרות ולאן הוא צריך ללכת. אנחנו עוקבים אחרי הקצב והסיפור המורכב הזה מקרוב מאוד. יהיו הרבה הפתעות בעונה הזאת, ופשוט צריך לצפות בה".

מכיוון שעונתה הבאה של הסדרה, הרביעית שלה, הוכרזה כבר כעונתה האחרונה, קונדל כבר מכוון את הדרך לקראת סיומה. "צריך לשאול שאלות חדשות כדי להכניס אותן בסוף של הסדרה. העולם הופך להיות חד וברור יותר, ואני חושב שכמו בסיטואציות בחיים האמיתים, כשאתה רואה אדם תחת לחץ - אתה לומד עליו הרבה", הוא מסביר. "הכי קל לשבת על שפת הבריכה וליהנות, אבל כששמים אתכם במצב של חיים או מוות, שם באמת תתחילו להכיר מי הדמויות באמת".

הוא כן נותן רמזים על מה שצפוי בעתיד לדמויות: "עדיין יש תקווה לסוף טוב. אני לא יודע אם הצופים יגדירו אותו כסוף שמח, אבל אתם באמת מצפים לסוף טוב בווסטרוז? (צוחק) אני חושב שהסדרה הולכת למקומות אפלים יותר, גם כאלו שכבר היינו בהם וגם חדשים שעוד לא הגענו אליהם. אחד הרגעים הגדולים של העיבוד הזה הוא לא להפוך לצעדת מוות קרירה ובלתי פוסקת רק בגלל האופי של ההיסטוריה הזו. אני חייב להגיד שעם סיפורים אפלים מאוד, אפילו האור או הניצוץ הכי קטן של תקווה שנראה מבעד לעננים, נראה הרבה יותר בהיר. אנחנו יוצרים עיבוד נאמן מאוד, אבל אני חושב שאחד האתגרים שלנו הוא לנסות ולהשאיר לאנשים תחושה של תקווה ואנושיות. הייתי אומר שלהשאיר לקהל משהו להיאחז בו זה דבר שאני לוקח ללב, ושם את זה בחשיבות עליונה כשאני כותב את העונה הרביעית".

ומה עוד הוא מוכן לספר על העונה הבאה? קונדל מוכן לגלות שהיא נכתבת בימים אלו ושבקרוב יועברו טיוטות שלה אל HBO, אך היא נמצאת בשלבי הפקה מוקדמים מאוד. "אנחנו ממשיכים לעבוד ולא אפסיק לעבוד על התסריט עד שייקחו אותו ממני בהפקה, ככה שיש עוד חודשים רבים של עבודה לפנינו", הוא מסכם. "אנחנו עוד לא יוצרים את העונה החדשה. המכונה פועלת והיא על הרגליים, אבל זה גם הסוף. כולנו מתרגשים מאוד לעשות את זה".

"בית הדרקון" תשודר החל מ-22 ביוני ב-HBO Max (שזמין ב-yes)