"אנחנו מי שאנחנו" איטית ומסורבלת עד כאב

על הנייר יש בסדרה "אנחנו מי שאנחנו" (שעולה היום 3.3 ב-HOT VOD וב-NEXT TV) את כל המרכיבים שנועדו להפוך אותה לדבר הכי נכון לשנת 2021. על ההפקה אחראית HBO האמריקאית בשיתוף עם Sky Atlantic, כשהבמאי הוא לוקה גוואדאנינו האיטלקי ("קרא לי בשמך", אחד הסרטים המדוברים לשנת 2017 שאף היה מועמד לאוסקר), אבל מה שמצליח על המסך הגדול לאו דווקא מצליח על המסך הקטן.

"אנחנו מי שאנחנו" עוקבת אחרי חברות נערים ונערות שגדלים בבסיס צבאי אמריקאי דמיוני באיטליה. פרייזר ווילסון (בכיכובו של ג'ק דילן גרייזר מסרטי "It") מגיע לבסיס עם אימו, שהפכה למפקדת הבסיס, ועם בת זוגה. פרייזר בן ה-14 אוהב לשתות משקאות חריפים, וזו הבעיה הקטנה שלו. מערכת היחסים עם אמא שלו מורכבת משנאה יוקדת ותלות בלתי נשלטת, כשבת הזוג מייצגת את המפלט והמקום הבטוח שלו. כשפרייזר מגיע לבסיס הוא פוגש את קייטלין בת ה-14, השכנה ובת לאב שנמנה עם צוות מפקדי הבסיס, ומתחבר אליה ואל קבוצת החברים שלה שמורכבת מבני נוער שגדלים בבסיס. איתם מסתובבים כמה חברים איטלקים שקשורים שגדלים בקרבת מקום. קייטלין מתחילה להתמודד עם בעיות הקשורות לזהות מגדרית, דבר לא פשוט כשהמחזור מגיע והגוף מתחיל להשתנות.

הנושא של זהות מינית (פרייזר) וזהות מגדרית (קייטלין) הם הנושאים החמים של העשור, אחרי שזכו להתעלמות עד לא מזמן. יותר ויותר יוצרים בוחרים להביא את הסיפורים החשובים האלה לקהל הרחב, אבל משהו באופן שבו הסיפור נפרש על פני הפרקים הופך את אחד הנושאים המעניינים והמרתקים של התקופה למסטיק שנמרח ואיבד את הטעם שלו כבר על ההתחלה. סדרות על בני נוער והבעיות איתן הם מתמודדים נעשו בעבר, חלקן בהצלחה גדולה. לרוב בני הנוער בהן מתנהגים ומדברים כמו אנשים מבוגרים יותר והעלילה מתקדמת ומתפתחת עם קונפלקטים ושיחות נפש, אלא ש"אנחנו מי שאנחנו" נוצרה ובויימה על ידי במאי איטלקי שמראה את נקודת המבט האירופאית לנושא, ולא האמריקאית. לרוב, הקולנוע האירופאי מתקדם בצעדים איטיים יותר מהסרטים האמריקאים, ונקודת המבט האירופאית מנסה להיות אמנותית יותר. התוצאה בסדרה לא עובדת - אף נושא לא מדובר ישירות, העלילה לא ממש ברורה והדיאלוגים הקצרים לא מתקדמים מהר מספיק, אם בכלל.

מלבד בני הנוער, הסדרה נותנת מקום גם למבוגרים, ההורים של אותם בני נוער, ולא תופתעו לגלות שגם הם מתמודדים עם משברים בחייהם האישיים. אמה של קייטלין, ג'ני, הגיעה מניגריה אבל המשפחה לא מעוניינת במאכלים הניגרים והאם עצמה מתגעגעת לשיקאגו, שם חייתה המשפחה לפני המעבר לאיטליה. מגי, בת זוגתה של שרה, אמו של פרייזר, עובדת בבסיס כחובשת קרבית אבל לא מרוצה ממערכת היחסים של השתיים.

המבוגרים בסדרה מקבלים זמן מסך לא מבוטל, והדבר מעלה את השאלה – למי הסדרה מיועדת בעצם? נראה שכל מגזר וכל שכבת גיל מקבל משהו, אבל הניסיון לפנות לכולם גרם לסדרה להפוך לנטע זר שלא שייך בעצם לשום מקום. תוסיפו לזה את העלילה האיטית, ורק אנשים עם הרבה מאוד סבלנות יוכלו לצלוח את הפרקים הראשונים (העונה כוללת שמונה פרקים וכל אחד מהם נמרח על פני 50 דקות בממוצע). קשה להאמין שהנוער הישראלי, שרגיל לקצב חיים מהיר, יצליח להתחבר ל"אנחנו מי שאנחנו". קשה עוד יותר להאמין שהמבוגרים יצליחו למצוא בה עניין, למרות הצילום הנפלא והנופים המרהיבים של איטליה. יש פה ייצור כלאיים שלא מספק את התיאבון של אף שכבת גיל. פספוס גדול לנושא חשוב ורגיש מאין כמוהו.

כוכבים: ** (2 מתוך 5)

"אנחנו מי שאנחנו", החל מיום רביעי ה-3.3, כל הפרקים ב-HOT VOD וב-NEXT TV