הקומדיה האהובה קמה לתחייה? הייצוג הישראלי לו חיכיתם? אלו הסדרות הזרות עליהן תדברו בחודשים הקרובים

בשבוע שעבר, התכנסו שלל כתבי תרבות (כולל כותב שורות זה) בסינמה סיטי גלילות. שם, בין פסל של בובספוג לדוכן הפופקורן, חזינו בהצצות לסדרות הרכש החדשות והמדוברות ש-yes תביא למסך הקטן בחודשים הקרובים. כיאה לשנה שניסתה להחזיר את הכוכבים והמותגים הגדולים חזרה לטלוויזיה - אחרי השפעות הקורונה (כן, אלו עדיין מורגשות) ושביתת התסריטאים בהוליווד - אין פלא שהטלוויזיה של 2025 רוצה לזכות באהבת הציבור שוב ולנצח יצרני תוכן זולים ונגישים יותר (אינפלונסרים ושות'). האם היא מצליחה בכך? הנה ההתרשמות הקצרה שלנו משתי סדרות שינסו לעשות בדיוק זאת ומבינות (לפחות בחלקן) את המשימה:

"העיתון" ("The Paper"), החל מ-5 בפסטמבר ב-yes

כמעט 25 שנה אחרי שהמקור הבריטי עלה לאוויר ברשת ה-BBC הבריטית ו-20 שנים בדיוק אחרי הגעתו של החידוש האמריקאי, המותג "המשרד" עדיין מעסיק אלפי צופים ברחבי העולם בשידורים חוזרים, צפיות אינספור בנטפליקס, מרצ'נדייז, פודקאסטים נלווים, איחודים שבים ונשנים ומיליוני גיפים של סטיב קארל בשלל עוויתות פנים. מה עושה תאגיד ענק כמו קומקאסט, או ליתר דיוק, אחד מזרועותיו המיתולוגיים - ערוץ הטלוויזיה NBC - כשיש בידיו להיט שכזה? אין תשובה אחרת ב-2025 - רץ לעשות רימייק/המשך/ריבוט וכו'.

אחרי למעלה מ-6 שנים שבהן ניסתה את NBC לעשות בדיוק את זה אך ללא הצלחה, הצליחה החברה לגרור את יוצר הגרסה האמריקאית גרג דניאלס (שמאז הספיק ליצור סדרות פופולריות אחרות, כמו "מחלקת גנים ונוף") חזרה לשולחן הכתיבה ולפתח המשך ל"המשרד". התוצאה היא סדרת ההמשך המדוברת "העיתון" ("The Paper"), שעלה לשירות הסטרימינג Peacock בארה"ב ול-yes VOD בארץ בסוף השבוע האחרון. אחרי צפייה בפרק הראשון, NBC ודניאלס יכולים להיות רגועים - כל מה שהעולם אהב ב"המשרד" נמצא גם בסדרת ההמשך; זו גם בדיוק הסיבה לדאגה.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• תמונות ראשונות מהעונה החדשה של "אמילי בפריז" חושפות יעד רומנטי חדש

• פסטיבל ונציה 2025: ג'ים ג'רמוש הוא הזוכה הגדול; הסרט הפרו-פלסטיני קטף את פרס חבר השופטים

• מ"בלואי" ועד "פול ספיד": כך שותלים מסרים (גם למבוגרים) בתוכניות ילדים

20 שנה אחרי שתיעדו את הנעשה בחברת הנייר "דאנדר מילפין" בסקרנטון שבפנסילבניה, חוזר צוות הדוקומנטריסטים לאותו מקום רק כדי לגלות שהחברה נסגרה ושייריה עברו לטולדו שבאוהיו. בבניין החדש, פוגש צוות הצילום את עובדי מערכת העיתון המקומי "Toledo Truth-Teller" - פעם אחד מהעיתונים הנחשבים במדינה, בעל עבר היסטורי ורקורד של חשיפת שחיתויות, כיום אתר קליקבייטים נישתי שמסתמך על ידיעות מ-AP. אל העורכת בפועל האקצנטרית אזמרלדה (סברינה אימפטורה האיטלקייה, שפרצה בעונתה השנייה של "הלוטוס הלבן" וקיבלה עליה מועמדות לפרס האמי), המעצבת הגרפית מאר (צ'לסי פריי), השריד היחידי ל"דאנדר מילפין" - רואה החשבון אוסקר (אוסקר נונייז) ורבים אחרים מצטרף נד, בחור צעיר ונלהב (דומנל גליסון, סרטי "מלחמת הכוכבים" ו"הארי פוטר"), חובב מושבע של המילה הכתובה ומי שנכנס לתפקיד העורך החדש, כשהוא משוכנע שיחזיר את העיתון לימי תהילתו. המציאות פחות ורודה.

בהובלת דניאלס ומייקל קומאן (מי שעמד מאחורי ההומור האבסורדי של "Nathan for You" עם נייתן פילדר במשך ארבע עונות), "העיתון" שומר היטב על ההומור הקרינג'י של המקור, בעודו לא מוותר על פיתוח דמויות ודרמה גם בפרק קצר. לאלו מצטרף מימד אקטואלי, שנלווה אוטומטית לסדרה מהרגע שבחרה להתמקד במערכת העיתון - מקינה למלאכה שנמצאת בפרפורי הגסיסה שלה; געגועים לאמריקה עם אידיאלים, זו שלוחמת למען צדק וחופש וחלפה מן העולם מזמן; כשלון האדם עם החזון אל מול המציאות הצינית. אך גם עם כל הסאבטקסט הנלווה - מכוון או שלא - "העיתון" נאלצת להתמודד בעל כורחה עם התחושה שההומור שקודמתה הייתה מחלוציו הפך לעבש למדי במרוצת השנים.

מ"משפחה מודרנית" ועד "קופה ראשית", הרבה מים עברו בנהר מאז ש"המשרד" סגר את שעריו - ונדמה שנדרשת יותר הצדקה בימינו לקיומו של "העיתון" מאשר "אנשים אוהבים את המקור". האם תהנו? סביר להניח שכן; האם תחוו משהו חדש בתחומי הטלוויזיה? כנראה שלא.

"NCIS: טוני וזיוה" ("NCIS: Tony & Ziva"), החל מ-8 בספטמבר ב-yes:

מעטות הסדרות הבינלאומיות שרוצות בימים אלו לעטות על דש חולצתן זהות ישראלית; פופולרי זה לבטח לא יהיה. מסתבר, איפוא, שאפשר גם אחרת: 20 שנים אחרי שהופיעו לראשונה על המסך הקטן, החליטה רשת CBS האמריקאית - או יותר נכון, זרוע הסטרימינג שלה פארמאונט+ - להחזיר את כוכבי סדרת המשטרה הוותיקה "NCIS", טוני דינונזיו (מייקל וות'רלי), סוכן היחידה לשעבר ואיש הבטחון בהווה, וזיוה דוד הישראלית (קוטה דה פבלו הצ'יליאנית-אמריקאית), סוכנת המוסד לשעבר הנרדפת על ידי עברה, לסדרת ספין-אוף משלהם. כך, בעוד הסדרה המקורית ממשיכה להיות סדרת הלייב-אקשן השלישית באורך ריצתה בתולדות היסטוריית הטלוויזיה האמריקאית, CBS ציפתה להמשך הצלחה עם הספין-אוף החדש. תקוותיה נענו: הטיזר לסדרה שבר את שיאי הצפייה של כל הזמנים עבור פרמאונט+, עם לא פחות מיותר מ-93 מליון צפיות תוך שבוע.

כשבמציאות עברו 12 שנה מאז ששתי הדמויות הנ"ל נפגשו במסגרת התוכנית, "NCIS: טוני וזיוה" קופצת חמש שנים אחרי, כשטוני וזיוה חיים שניהם בפריז. הוא - מנסה לשמור על יציבות עבודתו כראש חברת אבטחת מידע נחשבת והיא - משתדלת להותיר את עברה האלים והטראומטי מאחוריה. כל זה הופך קשה הרבה יותר כשחברת האבטחה של טוני מותקפת, והאיומים חודרים עמוק הרבה יותר משציפו השניים - מסכנה הנשקפת לבתם המשותפת טלי (איילה גי) ועד החשד שמישהו מחבריהם הקרובים בוגד בהם.

אין מה להפריז בתיאורים על הנרטיב של סדרת משטרה קלאסית כמו NCIS - אם ראיתם אותה או קרובותיה, אתם לבטח יודעים איך הן עובדות. עדיין, "NCIS: טוני וזיוה" מודעת לכך במאת האחוזים - היא מאמצת לחיקה את האווירה הטראשית, היא מריצה פאנצ'ים קלילים ולא מאולצים וגם אם אתם נותרים איתה לפחות לפרק אחד, גם אתם תשבו על קצה הכיסא (או הספה) במתח ממה שעתיד לבוא. נדמה שוות'רלי ודה פבלו נהנים מכל רגע, ולכן אין שום ספק שגם מעריציהם הוותיקים וגם אלו שרק בטעות זפזפו ישבו בקסמם במהרה.