ליב דה קידס אלון: מעקב בית ספר למוסיקה 06

אתמול התחולל בפריים טיים בערוץ 1 אחד מאותם רגעים שבהם אפשר לראות בעין בלתי מזויינת את התהליך האבולוציוני שעוברים כוכבי במה וטלוויזיה בישראל של תחילת המאה ה-21. כמו המעבר ההדרגתי מהקוף הכפוף לאדם הזקוף, כך עוברים מתמודדי תוכניות הריאליטי ממרכז הרייטינג המסחרי אל נישת הערוץ הממלכתי (ע"ע קדם אירוויזיון). רק שבתהליך האבולוציוני הזה חל היפוך - הם מתחילים זקופים ומסיימים כפופים ומבויישים. כרוניקה של חלטורה ידועה מראש.

אבל ניתֵן לילדים בבית ספר למוסיקה לגלות את עתידם בעצמם, ונתרכז בתוכנית ששודרה אתמול. כפי שהובטח, הובאו לתלמידי בית הספר "מורים פרטיים" מן החוץ, כלומר - זמרים ויוצרים במוסיקה הישראלית (והפרויקט של רביבו) - שיעזרו לתלמידים לבחור שירים ולשפר את ביצועיהם.

מה הסיכוי שילד מבית ספר למוסיקה יפגוש את הראל סקעת?

עילי אבידני, שזכה לפגוש את הראל סקעת, הגיב בתדהמה: "מה הסיכויים שאני, סתם ילד שמשתתף ב'בית ספר למוסיקה', אפגוש את הראל סקעת?!". שאלה טובה עילי. בוא נגיד שהסיכוי שילד מבית ספר למוסיקה יפגוש בהראל סקעת הוא בערך כמו הסיכוי שליהיא גרינר תשתתף בהשקה כלשהי. או כמו הסיכוי שצביקה פיק ילבש נצנצנים. או אולי כמו הסיכוי שיאיר לפיד יגיד 20 פעם 'פוליטיקה חדשה' בראיון לטלוויזה או בנאום לאומה. בקיצור, סיכוי בטוח.

עילי עלה לשיר את "והיא שעמדה" בתוספת גימיקית קלה - ליווי על ידי משפחתו. האמת שביחס לשאר הגימיקים בתוכנית אתמול ובעונה כולה, זה היה ביצוע יחסית תמים, יפה ולא מזיק, מה שאי אפשר היה להגיד על הביצוע של מלכי הגימיקים הבלתי מעורערים - התאומים יעקב ויוסף. אם לא קיבלנו הרעלת סוכר מביצוע האודישנים שלהם ל"עוף גוזל", חזרו אמש התאומים לוודא שלא נסיים לצפות בתוכנית בלי שנצטרך להזריק אינסולין לוריד. הם בחרו לשיר את "אני ואתה" (נשנה את העולם) ונתנו, בנוהל, ביצוע שכלל - החזקת ידיים, הישענות על הכתף, מבט מרגש בעיניים וסלסול השיר עד שאמא שלו לא הייתה מזהה אותו.

בסיום השיר של התאומים, כמו ב-99 אחוז מהביצועים האחרים בתוכנית, קמו כולם באודיטוריום על הרגליים והריעו להם. מישהו כנראה צריך להסביר לחבר'ה שם בבית ספר למוסיקה שלא יכול להיות שכל ביצוע הוא מדהים, כל ילד עומד להיות זמר גדול בעתיד וכל ציון הוא בין טוב מאד למצוין. ואם זה כן ככה, אז אין טעם בכל השלבים האלה - תנו פשוט לילדים לשיר ותחסכו מאיתנו לראות את אותם מראות ולשמוע את אותם קולות שוב ושוב.

ובכל זאת, על אף הציניות והמרירות, יש לפעמים גם כמה רגעים קטנים של חסד בתוכנית, כמו למשל הביצוע של גאיה ממן ל"אליפלט". כשהגיע קובי אפללו לפגוש את גאיה בחזרות הם שרו ביחד את שירו "מכתב לאחי", שהיה נראה כמו שיר מתאים לילדה החביבה הזו. אבל פתאום, בלי שום קשר לכל המפגש המחוייך בין גאיה לאפללו, הודיע יהורם גאון שהוא בחר לגאיה את השיר "אליפלט". התגובה הראשונית שלי הייתה "וואו, איזה מדכא" ולא הבנתי למה הוא רוצה להפיל את השיר הכבד הזה על ילדה בת תשע. אבל אני חייב להודות שכשהיא עלתה לשיר, היא הצליחה באופן מאגי להעלים את גילה הצעיר ולהגיש את השיר בצורה מדוייקת ומרגשת עד כדי המסת הציניות ממבקר טלוויזיה שהטוקבקים כבר הכתירו אותו כאכזר וחסר לב. שאפו לגאיה.

בוחן פתע:

1. התרגום שהופיע בתוכנית טען שאדי שוקחה ביצע את השיר " I tnaw uoy kcab" של מייקל ג'קסון. אולי מדובר במחווה להיפוך צבע העור של מלך הפופ ז"ל?

2. פריאל רובין פגשה את מאיה בוסקילה והסגירה שאבא שלה נורא אוהב את בוסיקלה כי "יש לה קול עדין". אני יכול להבין אותו. גם אני אוהב את אביב גפן בגלל הצניעות, את רוני דניאל בגלל הרכות ואת עמיר פרץ בגלל האנגלית המשובחת.

3. אתמול התבשרנו שביום העצמאות ייערך "כנס מחזורים" בהשתתפות תלמידי בית הספר למוסיקה "לדורותיו". מתברר שתוכניות הריאליטי לא רק מייצרות כוכבי אינסטנט, אלא גם מורשת אינסטנט.

4 ולסיום - ישי לוי אמר אתמול על פיני פולטוב את המשפט המופתי הבא: "הילד הזה זה דבר מולד". אין לי מה להוסיף על זה.

>>> ומה ירין כץ חשב על התוכנית הקודמת?