ליב דה קידס אלון: מעקב בית ספר למוסיקה 05

הפרק של בית ספר למוסיקה ששודר אתמול היה נחמד מאוד ולא מביך בכלל. זה לפחות מה שהתכוונתי לכתוב, עד שהגיע ביצוע האימים המזוויע של סי היימן, חברת הוועדה המייעצת, לשיר "כמו צמח בר".

כפי שניתן היה ללמוד מהפרומואים, הערב כולו הוקדש אתמול לנחצ'ה היימן, אביה של סי, וכל שמונת הביצועים היו לשירים שהוא הלחין. בסיום השיר האחרון ששרה מייה פרנקל-קציר ("כמו צמח בר"), פנה צביקה הדר לסי וביקש שתשמיע ממקום מושבה בקהל את הביצוע שלה לשיר. ובכן, מה אומר. מי שלא ראה את הביצוע הדביק, המתיילד ומשופע המניירות של סי לשיר, כמו לא ראה ביצוע מביך מימיו.

נחצ'ה, שכנראה חשב כמוני, לא הסתכל על בתו כל זמן ששרה לו וחיבקה אותו, ורק בהה אל עבר האופק כמו מחכה לישועה. כשסיימה, אמר לה ביובש: "אולי מספיק?". אחר כך הביע את דעתו בפני התלמידה ששרה, ואז שוב חזר ופנה לסי: "ולך סיסקה יקרה - התאמת את עצמך לילדה ששרה". שנאמר: אאוצ'.

אבל סי היימן לא הייתה היחידה שבכתה אתמול. הו לא. הילדים עצמם, שראו כבר בחייהם תוכנית או שתיים של כוכב נולד ודה וויס, הפנימו בדיוק מתי צריך לרגש, לבכות ו/או להביע רגש אישי/לאומי.

אתמול, למשל, ניגשו שתי מתמודדות (זואי דגן ומייה פרנקל-קציר) למורים שלהן ודקלמו משפטים מתוכניות הָאֵם כמו "אני מרגישה שאני צריכה לרגש יותר" או "הקהל צריך להכיר עוד צדדים שיש בי". ואכן, הערב, לא מעט בגלל לחניו העצובים של היימן שממלאים את הרדיו בימי זיכרון כתיקונם, היה גדוש בדמעות, לחלוחיות ושאר נוזלי גוף מלוחים.

הילדים רוצים לשתף את עם ישראל בכל דבר עצוב

כך קורה, שלמרות שבית ספר למוסיקה מנסה להבדיל את עצמה מתוכניות הריאליטי האחרות ולהמעיט בסיפורים אישיים מרגשים עם פסנתר נוגה ברקע (ובצדק), הילדים עצמם דווקא רוצים לשתף את עם ישראל בכל דבר עצוב שקרה להם בכדי לזכות בנקודות. אם הפקת התוכנית לא מספקת להם אפשרות לווידוי נוגה עם מוסיקת רקע עצובה, הם ינצלו את הרגעים הספורים לפני השיר כדי לספר על משהו מרגש שיגרום לכולם לבכות.

ואם לא משתמשים במשהו עצוב, רצוי כמובן להשתמש בגימיק חמוד. למשל התאומים - יעקב ויוסף בן שבת - דווקא נתנו ביצוע לא רע אתמול ל"שיר אהבה ישן", אבל קשה היה להתעמק בו כשהם המשיכו עם השטיקים הקבועים שלהם כמו הלבוש התואם, החזקת הידיים באמצע השיר וההסתכלות מלאת הרגש בעיניים. אפילו אדי שוקחה, שהוא המתמודד המועדף עלי, נאלץ לא פעם להדחק על ידי ההפקה למשבצת "ערבי המחמד" שהופכת אותו מילד מוכשר לגימיק של יחסי יהודים-ערבים. אתמול למשל הוא שר את השיר "סוס עץ" ובמעבר המוסיקלי לקראת סוף השיר הוכנס קטע מזרחי/ערבי/אוריינטלי, וזה אחרי שבתוכנית הקודמת הוא נבחר לשיר את "יונה עם עלה של זית" בדואט עם ילד דתי מגוש עציון. כמו שזה נראה זה רק עניין של זמן עד שהוא יידרש להשתמש בגימיק השחוק מכולם - לשיר חצי שיר בעברית וחצי שיר בערבית. חבל.

בוחן פתע:

1. אתה יודע שפגשת בסבתא ממוצא מזרח אירופאי, כשילדה שנקראת בשם האולטרה עכשווי - זואי, הופכת בפיה בן רגע ל"זואינ'קה".

2. צמד רעים אמרו אתמול שהם מצאו את המחליפים שלהם - התאומים יעקב ויוסף בן שבת. ובכל זאת, למרות הכוונות הטובות, אני לא בטוח שלתאומים יש את האישיות המתאימה כדי להתמודד עם כסף ותהילה ברמות האלה.

3. צביקה הדר - כשאתה פונה לנחצ'ה היימן ועוטה על עצמך את ההבעה הנרגשת והמתחנפת, לפחות תשתדל שלא יראו שאתה מקריא את המילים החמות מהפרומטר.

4. ולסיום - על בסיס איזה רזומה מוסיקלי ואמנותי נבחר לירון לב להיות שופט בוועדה המייעצת? מי זה לירון לב אתם שואלים? בדיוק.

>>> ומה ירין כץ חשב על התוכנית הקודמת?