בוס בהסוואה: תא וידויים אולטימטיבי עבור אנשי עסקים

קשה למצוא נקודות אור ב"בוס בהסוואה", הפיאסקו החדש של רשת. קשה אבל לא בלתי אפשרי. מבלי לשים לב ובטח מבלי להתכוון, הצליחה הזכיינית האפורה לזקק את הישראליות העסקית המצויה לכדי חמש דקות. די מרתק כשחושבים על זה. הבוס הכל יכול מגלה שורה של כשלים בחברה בה הוא מועסק ובמקום לפתור אותם באופן רוחבי, הוא בוחר לטפל בהם באופן נקודתי. מדהים.

פתרון הכשלים לא ממש מעניין את הפקת "בוס בהסוואה". אנחנו יודעים שהפתרון לא ממש מעניין את אנשי התוכנית כי הוקדשו לו דקות ספורות בלבד. עיקר פרק הבכורה עסק בנבירה ובחיטוט בחיי העובדים הפשוטים שמועסקים בחברה (במקרה הזה ישרוטל). העובדים הפשוטים כלל לא ידעו מה מטרת הנבירה. הם ידעו שיש מצלמה שמתעדת אותם. הם לא ידעו למה ובאי ידיעתם, חשפו את עצמם אולי מעבר למה שרצו.

לא ברור כמה אותנטי אדם יכול להיות מול מצלמה. בטח אחרי כמה שנות ריאליטי. "בוס בהסוואה" פתרה את הבעיה הזו ע"י ביקור בפריפריה הרחוקה. מקום בו ציניות היא מילה גסה. העובדים קשי היום שפכו מול המצלמה את כל בעיותיהם ללא פילטרים. המירוץ לקפיטליזם חשף, הפתעה גדולה, שאנשים בישראל עובדים קשה בשביל מעט כסף.

התוכנית מאפשרת לאנשי העסקים למרק את מצפונם ובמקביל להמשיך לחטוא

הגאוניות של "בוס בהסוואה" היא פיצוח הגנום של הצופה הממוצע. כל אחד מפנטז על היום הגדול בו הבוס שלו יבין כמה קשה הוא עובד, כמה מייגעת העבודה וכמה הגמול עבור אותה עבודה קטן. יותר מחלום ארץ ישראל השלמה, פנטזיית הרחמים העצמיים של הקיוביקל היא התגלמות החלום הישראלי.

לכן קל להניח שהצופה הישראלי הממוצע יתחבר ל"בוס בהסוואה". לא בטוח באיזו מהירות הוא יתחבר להכאה על חטא של הבוס המוסווה. במחי חצי שעה, האיש העשיר מגלה שכל עושרו נצבר בזכות אנשים עניים וממהר לנסות לשנות את דרכו. במקרה הזה, לא ברור מדוע התוכנית קיימת, הרי אלדד יניב כתב את המדריך למשתמש המתחזק. אפשר היה להסתפק בו.

הבעיה, כפי שהדגשתי בתחילת הטקסט, היא שההכאה על החטא מסתכמת בפתרון נקודתי. פרט למקרה אחד (במלון מצפה רמון), שגרת העבודה של שאר העובדים לא צפויה להשתנות. עובד אחד יקודם אבל שאר העובדים ימשיכו לקבל שכר נמוך עבור עבודתם. עובדת אחת תוציא ספר מתכונים אבל שאר העובדות עדיין לא יזכו לראות את ילדיהן ולטפל במשפחותיהן כראוי.

"בוס בהסוואה" היא תא הוידויים הטלוויזיוני האולטימטיבי עבור אנשי העסקים והתחנה הסופית בהפיכתה של הטלוויזיה המסחרית למקום בו אנשים הם לא אנשים אלא מספרים בלבד. התוכנית מאפשרת לאנשי העסקים למרק את מצפונם ובמקביל להמשיך לחטוא תוך ניצול פרטיותם של אנשים קשי-יום.

היא גם טלוויזיה גרועה. אבל את זה לא הייתם צריכים שאכתוב. זה מובן מאליו.