רוטב ברביקיו • משפחות אמריקניות גדולות בטלוויזיה
לכבוד חגיגות ה-4 ביולי, מצאנו כמה משפחות מהטלוויזיה האמריקנית שהיינו שמחים להגיע למנגל (טוב, ברביקיו) בחצר שלהן. ממשפחת באנדי לקרדשיאן - הזיקוקים עלינו

החגיגות האמריקניות של ה-4 ביולי, או בשמו המלא "יום העצמאות של ארצות הברית של אמריקה" מזכיר באופן מפתיע את יום העצמאות הישראלי. מדובר ביום חג בו משפחות חוגגות בהופעות ואירועים בפארקים, מחכות בקוצר רוח לראות זיקוקים בשמיים ורצות מהר הביתה אל קערות ענקיות של סלטים, תוספות וכמות בשרים בלתי נתפסת על המנגל, סליחה, ברביקיו.
אבל יותר מהכל, יום העצמאות הוא היום בו אנחנו מבלים עם המשפחה: אמא ואבא שרק רוצים שהכל יעבור בשלום, כמה ילדים שמוצאים את הרגע הכי פחות מתאים לריב, בת הדודה של השכנים שגדלה להיות פצצה מהלכת ונקלעה לחצר שלנו, הסבא שמספר בפעם המיליון את אותו הסיפור והדוד שבאופן קבוע מתבלבל וקורא לכם בשם של חיית המחמד האהובה שלו.
ממש כמו במציאות, גם הטלוויזיה האמריקנית מציגה בדרך כלל משפחות קצת מטורללות, לא שזה משהו רע. וכמו במציאות, לפעמים מדובר במשפחות מטורפות לגמרי - וזה, חייבים להודות, כבר תענוג אמיתי. לכן, לכבוד יום העצמאות ה-236 (!) של ארצות הברית, אספנו עבורכם כמה מהמשפחות אמריקניות היישר מהמסך הקטן, כאלה שיהיה הכי כיף להעביר איתם יחד את חג הברבקיו והזיקוקים.
"נשואים פלוס" (1987-1997)
משפחת באנדי היא אולי המשפחה הכי לא מתפקדת שנראתה על המסך. "נשואים פלוס" הייתה סדרה פורצת דרך שבחרה להציג את הצד המכוער, הכושל וחסר הטאקט של חיי המשפחה הבינונית (מינוס) באמריקה. אם לרגע חששתם שההורים שלכם לא משהו, הגיעה משפחת באנדי והוכיחה שתמיד, אבל תמיד, יכול להיות הרבה יותר גרוע. ככה זה, כשאבא שלך הוא מוכר נעליים לוזר ומדוכא, אמא שלך שונאת אותך ומעדיפה לקנות שמלה מאשר אוכל, אחותך מטומטמת וזולה ואחיך אדיוט חרמן, לא נשארת לך ברירה אחרת, רק לצחוק.
"בית קטן בערבה" (1974-1983)
ולניגוד הגמור של משפחת באנדי - התוכנית הנוסטלגית שהתחילה בכלל כסדרת ספרים שכתבה לורה אינגלס, שם שמוכר לכם כנראה כי לגיבורת הסדרה, בכיכובה של מליסה גילברט, קראו, ובכן, לורה אינגלס. "בית קטן בערבה" סיפרה את סיפור החיים של משפחת אינגלס האמריקנית הפשוטה וחבריה טובי הלב, כולל אחיות ששומרות אחת על השנייה, הורים שלא כועסים אף פעם, ויכוחים שנפתרים במהירות, שמלות ענקיות ודילוגים בשדות פרחים. ככה נראתה משפחה בימים נאיביים יותר. נשבעים!
"שנות הקסם" (1988-1993)
"שנות הקסם" הציגה מודל משפחתי שיחזור על עצמו בתוכניות רבות אחריה: אבא רגזן, בוגר מלחמה, שנקרע תמידית בין אהבתו למדינה והקשיים שהיא מערימה עליו, אמא עקרת בית חלשה וכנועה, בת בוגרת קלת דעת ואח צעיר שמהווה את הציר המרכזי של הסדרה. אם עלילת הסדרה היתה מתקיימת עשור מאוחר יותר ועם אשטון קוצ'ר ההורס במקום פרד סוואג' החלבי, יכלנו פשוט לקרוא לה "מופע שנות השבעים".
"רוזאן" (1988-1997)
במקביל ל"שנות הקסם" שהציגה תמונה משפחתית לא כזאת מושלמת בסיקסטיז, רוזאן בר לא חששה להטיח בפנינו את המציאות הקשה והאכזרית של תחזוק משפחה בשנות השמונים. אין נושא בוער שלא התעסקו בו בסדרה "רוזאן", החל מעוני ואלכוהוליזם, וכלה באלימות במשפחה וסקס בין בני נוער ולמרות כל אלה, אהבנו בטירוף את המשפחה השמנה שלבשה בעיקר חולצות פוליאסטר משובצות. ובינינו, מי לא היה רוצה את ג'ון גודמן כאבא?
"צער גידול בנות" (1987-1995)
לצד "אבא יש רק שניים", פול האוס היתה אחת הסדרות הראשונות שהציגו מבנה משפחה אלטרנטיבי על המסך. דני טאנר (בוב סאגט) הוא אב לשלוש בנות, אותן הוא נאלץ לגדל בעצמו כיוון שאשתו נהרגה בתאונת דרכים. לעזרתו מגיעים ג'ואי גלדסטון, החבר הכי טוב שלו מהקולג' וגיסו ג'סי קטסופוליס, כשיחד שלושתם מגדלים את הבנות ונאלצים להתמודד עם סוגיות נשיות בעצמם. למרות החתרנות הבסיסית שלה ובניגוד לסדרות המקבילות "רוזאן" ו"נשואים פלוס", "צער גידול בנות" פנתה לקהל יעד צעיר בהרבה ושמרה על קלישאתיות מתוקה. אנחנו הרווחנו את הרגעים האחרונים בהם האחיות אולסון נקיות ומחייכות.
"איש משפחה" (1999-עדיין משודרת)
פיטר ולויס רק רוצים לגדל את ילדיהם מג, כריס וסטואי בשקט ושלווה בעיר הפרברים בה הם גרים. אבל כשהיצור החכם ביותר בבית הוא בריאן הכלב, קשה לחיות בשקט. "איש משפחה" ממשיכה את התפיסה הטלוויזיונית בה אב המשפחה הוא טיפש מושלם הגורר את כל המשפחה לסיטואציות הזויות לחלוטין, ומכיוון ש"איש משפחה" היא סדרה מצויירת, הסיטואציות מופרכות יותר, ההומור נמוך וגרפי יותר ויש ליוצריה את האפשרות להיכנס במי שרק ירצו - יהודים, שחורים, הומוסקסואלים, אפילו באלוהים.
"משפחה בהפרעה" (2003-2006)
אם סדרות הטלוויזיה בשנות השמונים הציגו ניסיון של משפחה לשרוד ולאהוב במציאות קשה, ובשנות התשעים המשפחה הטלוויזיונית הייתה יותר צינית, מרירה, כמעט אכזרית, הרי שבשנות האלפיים הכל מותר. "משפחה בהפרעה" מתארת את קורותיה של משפחה עשירה, מוזרה ובלתי מתפקדת. אב המשפחה נשלח לכלא בגין העלמת מס ובנו מייקל נאלץ לטפל בכולם ולמנוע מהמשבר לפרק את המשפחה הלא ממש נורמלית שלו. הסדרה אמנם ירדה באמצע העונה השלישית שלה, אבל נחשבת עד היום לסדרת קאלט ואפשרה לשמחתינו לוויל ארנט להתפרע לגמרי.
"משפחה מודרנית" (2009-עדיין משודרת)
אל באנדי חוזר אבל בגרסה מוצלחת, מרוככת ואוהבת מאי פעם. ב"משפחה מודרנית", האבא עדיין דביל, אבל הדמויות שמקיפות אותו הן כבר הרבה יותר אוהבות, הרבה פחות אכזריות ומחזירות את המושג משפחה למקום נעים ובטוח. כששם הסדרה הוא "משפחה מודרנית" זה ברור שהטייטל מחייב ואכן היא מכילה בתוכה את כל האפשרויות: המשפחה הקלאסית הכוללת אבא איטי, אמא מבריקה ושלושה ילדים: חכם, רשע וזה שאינו יודע לשאול, לצד המשפחה ההומוסקסואלית ובה שני גברים אוהבים המגדלים ילדה מאומצת אסייתית, ומעל לכולם יש את הסבא העשיר עם אשתו הצעירה וההורסת והבן שלה. כמו אצל כולנו, בעצם. לא?
משפחת קרדשיאן (2007-עדיין משודרת)
אין טעם להרבות במילים, הגרסה האחרונה והמתקדמת ביותר למשפחה טלוויזיונית, היא ככל הנראה ויתור על כל פילטר אפשרי. מינימום תסריט, מינימום בימוי, מינימום בגדים ומינימום כבוד עצמי. הכי אמריקן ריאליטי.
>>> לח על המסך: הסצנות הסקסיות בטלוויזיה
>>> לעוד טלוויזיה



