עונת הטפלון • על פתיחת "כוכב נולד 10"

"כוכב נולד", ריאליטי הטפלון המוזיקלי של "קשת", חזרה לעונה נוספת ואם ירצה אלוהים, זו תהיה העונה האחרונה שלה. נדמה כי הדברים היחידים שישרדו כאן אחרי שואה גרעינית יהיו התיקנים ו"כוכב". זיופי הצבעות, שופטת לשעבר שלכאורה עירבה פלילים בתוכנית, מתמודדים שלא ממש יודעים לשיר ו"כוכב" עדיין עומדת. עדיין חוזרת לעונה עשירית. מסרבת להיעלם מחיינו. למה, למה זה קורה.

על פניו, "כוכב" היא עוגן טלוויזיוני. אחוזי הצפייה עולים מעונה לעונה (עם חריגות אירועי כדורגל כמובן ותודה ליורו 2012 שאולי יסייע במיגור המפלצת), הפורמט משתנה מעונה לעונה (כי התאמת התוכנית לעולם הטלוויזיה המשתנה היא לא ממש פלגיאט) ומתוכנית לתוכנית (ערב דואטים ובסופו סולואים. ערב סולואים ובסופו דואט ראש בראש עם אותו השיר. ערב דואטים עם הדחה כפולה. גלגל הצלה למי שלא עבר את האודישנים. גלגל הצלה למי שהודח במהלך העונה. גלגל הצלה לגלגל ההצלה למי שהודח במהלך העונה) והצלחה בטבלאות הרייטינג היא באמת העיקר בערוץ מסחרי.

בפועל, "כוכב" והבמאי יואב צפיר מנהלים קרב בלימה מאוד מעניין. הקרב עצמו לא מעניין, תוצאותיו הרבה יותר מעניינות. כבר מעונתה הראשונה "כוכב" נבנתה כתוכנית שמתבססת על מעורבות הקהל. הן מבחינת הפורמט (הקהל מחליט מי מודח) והן מבחינה כלכלית (הקהל שולח סמסים). העונה העשירית של המותג מבקשת לשנות את הדבר הזה מהיסוד. השינוי הזה כמעט מקביל לשינוי בפאנל השופטים בעונתה העשירית של "אמריקן איידול" שכל קשר בינה ובין "כוכב" מקרי בהחלט. מה פתאום. שני פורמטים שונים לחלוטין. בכל מקרה, אנחנו עומדים בפני מהפכה.

הקהל ישרוד את השינויים?

12 מושבעים, הצבעה בסמסים רק משלב עשרת הגדולים, שידורים ערוכים מראש לתוך העונה. כולם שינויים שלוקחים מהצופים את הכוח. הופכים את הקהל לפסיבי. יהיה מאוד מעניין לראות את תגובת הצופים. אם הצופים אהבו את זה ב"The Voice", אולי הם גם יאהבו את זה ב"כוכב". לכו תדעו. מעניינת יותר היא סוגיית פירוק האגו של אנשי "טדי הפקות". הרי מה בעצם השינויים האלה אומרים לנו? שלפחות עד שלב עשרת הגדולים, התוכנית לא תשתנה משבוע לשבוע. לא תתאים את עצמה למציאות או כל תירוץ אחר שסיפקה הפקת התוכנית בעבר.

נראה כי אנשי התוכנית מגיעים לקרב הבלימה הזה במצב נפשי די יציב: הם מוכנים ללכת על כל הקופה. הקשר הרגשי של הצופים למתמודדים נפגע בגלל דחיית ההצבעות בסמסים וגם בגלל הדרך בה האודישנים ערוכים. שימו לב לטאבלטים המיותרים (עסקת ברטר כושלת עם בזק בינלאומי?) שמסיחים את דעת הצופים מהביצועים של המתמודדים. אולי ב"כוכב" הפנימו שמאז העונה החמישית בערך, כבר מזמן לא נולדו כוכבים. רק נולדו עוד פליטי ריאליטי שמשחררים סינגלים מדי פעם. אין טעם ביצירת חיבור רגשי כי החיבור הרגשי הזה כבר לא עובד. ברקע תשמעו מישהו מסלסל את "נוצה ברוח", אבל הפרונט ידחוף לכם בדיקת גרפולוגיה של צדי צרפתי.

זה מוביל אותנו לדיסוננס הגדול מכולם. לכאורה, "כוכב" מתכווצת ונאבקת על חייה בעשור השני של המאה ה-21. אבל רק לכאורה. כי בפועל "כוכב" גדלה למימדים מפלצתיים. 100 קלאסיקות ארצישראליות יבצעו המתמודדים - לא פחות ולא יותר. אם קטלין רייטר שרה באנגלית אז עינב כהן (שם גנרי, כן?) שגדל בקריית מלאכי (עיירת פיתוח גנרית. קריית מלאכי בכלל עיירת פיתוח?) יבצע קאבר לשיר של אריק איינשטיין (זמר ארצישראלי גנרי). רוצה לומר "כוכב" כבר לא מתיימרת להיות מדורת השבט. "כוכב", בעיני עצמה בעיקר, היא העצים שמהווים את בסיס המדורה. תעופה עצמית מעט דוחה אך לא מפתיעה. רשות התעופה קוראים לזה במקומות אחרים.

הגאווה הכי גדולה בפתיחת העונה העשירית של "כוכב" היא הילדים, המתמודדים הצעירים. אפשר כמעט לטבוע בהתלהבות של צביקה הדר שגאה בדור הצעיר שגדל תחת כנפיה של נינט טייב. כמובן שחוץ מהצעירים המזייפים, הדור הזה גם יותר אלים מקודמיו אבל היי, אל תתנו לאונס זה או אחר להרוס את החמידות בדינמיקה המתישה של גידי גוב ומירי מסיקה.

זהו, כוכב נולד 10 יצאה לדרך. ואלוהים, היא משעממת מתמיד. זה הולך להיות קיץ מחריד.

>>> על טלוויזיה, חמוסים ומה שביניהם בבלוג של צפניה

>>> לעוד תרבות ובידור