קדחת האביב • טלוויזיה שעושה לנו פריחה

אביב הגיע, פסח בא: כשכבר לא קריר בחוץ ורובנו בחופש, זה הזמן לבלות בחיק המשפחה או לצאת לטיול מרתק באחד מאתריה הקסומים של ארצנו הקטנטונת. אבל מה עם כל אלה שסתם רוצים לבלות את עונת המעבר ברביצה מול המסך הקטן, עם כל מיני תוכניות מעניינות שיכלו את זמנם עד שהעיניים כואבות? או, במקרה הזה מתגלה בעיה.

בחינה מדוקדקת של לוח המשדרים בשבועות האחרונים, גם עוד לפני שהתחלנו לאכול מצות וכרפס, מוכיחה דבר אחד - הטלוויזיה שלנו, על שלל ערוציה, מורכבת בעיקר משידורים ממוחזרים או מריאליטי מענג (או מענה, תלוי את מי אתם שואלים). לכן, ליקטנו כמה תופעות נפוצות על המסך הקטן שלנו מהתקופה האחרונה שגורמות לנו לעיטושים בלתי נשלטים, גירודים מציקים ובאופן כללי מעצבנות אותנו מספיק כדי לדבר עליהן. האמת? כבר עדיף עקיצה של דבורה בנחל עמוד.

קדושים מעונים בתוכניות ריאליטי

סער שיינפיין, הסעיף הזה כאן בגללך לא לא פחות מאשר בגלל דודו קפרא או יובל דיין. היסטריית תוכניות הריאליטי שמלוה אותנו כבר יותר מעשור וכנראה לא מתכוונת להירגע בקרוב דיי מוצדקת. בינינו, כמה כיף זה לראות אנשים נאבקים/ מתאהבים/ מתחרים/ מתלהבים/ רבים/ סתם לא עושים כלום מול קהל של אלפים - ואז יוצאים מהתוכנית עם מיליון בחשבון הבנק. ואז פתאום, כל הגילטי פלז'ר והפאן הופכים למשהו קשה, רציני וחמור, כשמתמודד חושף את הנזק שעשו לו מאחורי הקלעים, מתלונן על יחס שזה בתוכנית הזו או פורש מהתוכנית ההיא.

אדון דודו קפרא נכנס ל"האח הגדול" כשידע שיש סיכוי שזוגתו תצא לפניו, שוכנע להישאר ובכל זאת ברח משם רגע אחר כך בגלל "הקושי בפרידה". יובל דיין הצעירה עשתה פניית פרסה רגע לפני שהיתה זוכה ב"The Voice" בגלל ש"הכל קרה מהר מדיי" והותירה עשרות אלפי מצביעים זועמים מאחוריה. סער שיינפיין נזכר שקיבל טיפול בכדורים מההפקה של קשת רק כדי לעורר באזז לעונה מונוטונית של "האח הגדול" ונראה עגום מתמיד. מתחרים יקרים, נכנסתם לנו למסך במודע ולא בטעות כדי לזכות בתהילה? אל תבקשו מאיתנו רחמים אחר כך.

עוד שידור חוזר

שוב פעם הפרק החמישי בעונה הרביעית של "חברים" בעורץ הצחוק? הנה דרמת הגירושין הכואבת של "החיים זה לא הכל" בשעת לילה מאוחרת. בערוץ הסרטים שוב יש את כל סרטי "רמבו" מהאייטיז, בערוץ הבידור משדרים את ספיישל "הסיפור האמיתי של אום כולתום", אה, והנה עוד פעם ה"סופ נאצי" של "סיינפלד". אנחנו אמנם יודעים שבלונדון יש טלוויזיה מצויינת, אבל אנחנו חיים בישראל ורואים פעם אחר פעם את אותן התוכניות ה"מיתולוגיות" בשידורים חוזרים - כי זה מה יש. ואף מילה על מה שוקרה בערוץ 23 בסוף השבוע, כן?

תוכניות אירוח בשעות היום

עד כמה שאנחנו נהנים לשמוע את קובי מחט מספק טיפים לקנייה נבונה לחמוס הבית, לבהות באת קרין מגריזו מביטה באורח היומי בסקרנות או לשמוע מה יעלה בגולה של סימה מראש העין בתוכנית "זמן מיסטיקה" - לא ברור מי אלה האנשים שבאמת צופים בתוכניות האירוח שמשודרת מהרגע שבו הילדים יוצאים לבית הספר ועד לשעות בהן הם שבים לארוחת הצהריים. כן, אלה עם תפאורת המתנ"ס והאורחים המלומדים שמדברים על עיצוב גביעי קוטג' ברצינות תהומית ששמורה לפרשן הצבאי של מהדורת החדשות המרכזית.

תוכניות לקט לחג

מאהרוני ועד לגיא פינס, כולם נדבקים במטרד הזה פעמיים בשנה, בעיקר בתקופות החגים. התוכניות שאנחנו רגילים לראות יוצאות לחופשה אבל לא נעלמות מהטלוויזיה, אלא חוזרות במתכונת אחרת עלק מתוחכמת - מיטב הקטעים והשיגועים שכבר ראינו, שמרוכזים לכמה תוכניות של עונג. שאלה - אם כבר חווינו את הראיון עם השחקן הלוהט ב"חדשות הבידור", למה שנרצה לשמוע אותו שוב מברבר על האקסית בלי לחדש לנו כלום? נראה לכם שבאמת אין לנו דרך טובה יותר לבלות מאשר לבזבז זמן על עוד שידור חוזר בגלגול מתוחכם? עדיף היה לשדר עוד פעם סרט אקשן מהניינטיז במקום.

אין מה לראות!

עם היד על הלב, מלבד כמה רגעים מפתיעים או תוכניות מיוחדות, כמה פעמים פתחתם את הטלוויזיה והעברתם ערוץ, ועוד אחד, ועוד אחד, עד שהבנתם בייאוש שאין על המסך שום דבר שבאמת מספיק מעניין כדי שתתעכבו עליו וצפו בו מההתחלה ועד הסוף. אנחנו משלמים מאות שקלים בחודש לחברות הכבלים והלוויין, מבזבזים את מיטב כספינו על האגרה של רשות השידור ואפילו עומדים בגבורה בהפסקות הפרסומות המרובות של הערוצים המסחריים - אבל בסופו של דבר, חוזרים ל-V.O.D, לתוכניות שהורדנו מהאינטרנט או לסרטי הדיוידי, רק כי אנחנו לא ממש מוצאים מה לראות בטלוויזיה. מחאה חברתית? העם דורש תוכן טלוויזיוני איכותי!

>>> מה נשתנה: ארבע סדרות לארבעה בנים

>>> לעוד תרבות ובידור