פלוגת שליט • על הסרט "צבא השחרור של גלעד"

חזרתו של גלעד שליט לחיק משפחתו ושחרורו המרגש מהשבי הפך כל ישראלי, ציניקן ככל שיהיה, לאזרח גאה ולילדה מייבבת, לפחות לכמה רגעים. כפי שאנחנו רואים בימים שעברו מאז ביצוע העסקה והשחרור, גלעד שליט ממש לא מתכוון להיעלם מחיינו אל אלמוניות שקטה ופסטורלית במצפה הילה. הוא הסחורה הכי חמה בעיר וכולם רוצים חתיכה ממנו. עכשיו כשהוא כבר בטוח בביתו, אפשר להמשיך ולהעביר ביקורת על מחיר העסקה ולקרוא לה 'טעות', אפשר גם לומר ש"גיבור" זה לא מי שיושב חמש שנים בשבי, לעזאזל, אפילו ללכת לים בשבת הבחור לא יכול בלי שמישהו כבר ימצא מה לומר על זה.

אבל בעוד כל מי שיש לו דעה שממש בוער לו להשמיע לא מהסס לגזור קופון של חשבונות של גלעד, יש מי שיש להם זכות לתבוע לעצמם חלק ממנו, ובעיקר חלק מההצלחה במאבק להחזרתו. בעוד שבתקשורת התראיינו בשנים האחרונות מובילי מאבק כמו שמשון ליבמן ואוהד קנר, הסרט "צבא השחרור של גלעד" עקב דווקא אחרי השמות והפנים שאולי פחות מוכרים לכם מהמהדורות - אבל היו גם הם שם לאורך כל הדרך והתגייסו באופן מופלא ומעורר השתאות ואפילו תמיהה למאבק עבור חירותו של אדם שמעולם לא פגשו.

הבימאית עופר גת-ילין עקבה אחרי 1,000 ימים בחייהם של ארבעה פעילים מרכזיים במטה המאבק לשחרור גלעד. צליק הפנסיונר, צחי המורה לשל"ח נשוי ואב לילדה, אלה מפיקת הטלוויזיה שהיא רווקה בשנות ה-20 לחייה, ואמיר התיכוניסט האידיאליסט - שעומד בפני גיוס ליחידה מובחרת. לאדם הממוצע קשה להבין - ואני מודה, אני במקרה הזה מייצגת את האדם הממוצע - איך יכול אדם לעצור, להקפיא אפילו - את חייו, להזניח את המשפחה, החברים והזוגיות, לוותר על הפרנסה ולהתעסק אך ורק במלחמה של משפחה שהיא אינה משפחה שלו.

מטרה בודדת ומשותפת

גיבורי הסרט אינם אנשים מושלמים, לעתים המעשים שלהם נראים מוזרים, מוקצנים ובא לכם לצעוק אל עבר המסך "גט אה לייף! מה עובר עליכם?". המחויבות הכמעט פטישיסטית הזו למאבק היא משהו שנדרשים אליו אנשים מאוד מיוחדים, שתחושת השליחות כה מושרשת בתוכם עד שהם לא באמת בוחרים לעשות את מה שהם עושים - פשוט אין להם ברירה אלא לעשות זאת. זהו הטבע השני שלהם. הבחירה בארבעה גיבורים שמגיעים ממקומות כה שונים זה מזה ופרושים על פני ספקטרום כה רחב של גילאים היא מחוכמת במיוחד, שכן האימפקט של הסרט גדל כשמבינים שאין זו גחמה של איזה פנסיונר חביב או משועמם או של תיכוניסט שמחפש להבריז מבית ספר וללכת להפגנות במקום. המארג האנושי של "צבא השחרור" אמנם אקלקטי ומגוון, אך הערכים העומדים בבסיס ליבם ואמונתם של האנשים הללו - זהים לחלוטין. העובדה הזו כמובן, מכניסה גם אלמנט חזק של אגו לכל הסיפור, ומרתק לראות כיצד המתח הרב והתסכול ההולך וגואה הביאו ברגעים מסוימים את הפעילים - שלכולם מטרה אחד בודדת ומשותפת - לריבים ומחלוקות בינם לבין עצמם בנוגע לטקטיקות ודרכי פעולה.

הסרט מספק גם הצצה נדירה לרגעי התכתשות והתנגשות של הפעילים עם נועם שליט שהביא חלק מהם - אם לא את כולם - לנקודות רתיחה ולתסכול עמוק בשל בחירתו, במקרים רבים, לשמור על האיפוק הקריר שכל כך אפיין את התנהלות המשפחה במהלך השנים. אנו רואים כיצד האנשים הללו, שחיים, אוכלים ונושמים גלעד שליט במשך שנים מחייהם ומוותרים על עצמיותם למען מטרה נעלה יותר, לא מפחדים או מתביישים לומר לאבא האמיתי של גלעד "תזיז את עצמך" ודורשים - לא מבקשים - דורשים, שיתחיל לשבור את הכלים ולצאת משלוותו ומעשתונותיו, כפי שהם יוצאים משלהם.

מאידך, אנחנו נחשפים גם לרגעים של צחוק, חיוכים ואפילו הסתלבטויות בין נועם ואביבה לפעילים הבולטים, שהפכו לחלק בלתי נפרד מחייהם, וזכו לקבל מהם חום ואנושיות שהציבור בישראל לא זכה לראות, ואף תהה אם כלל קיימים בקרב במשפחה שמיעטה להפגין רגשות בפומבי.

עם היוודע דבר העסקה, אנחנו חוזים בהתפרקות מוחלטת של הפעילים המסורים והוותיקים. שמחה תהומית המהולה - כך יש רק לשער - גם בסוג של חרדה ובהלה. כי תכל'ס כשכל חייך, אבל באמת כל חייך מוקדשים לאיזשהו נעלם מסתורי, מטרה נעלה, גביע קדוש - מה עושים כשמשיגים אותו?

"צבא השחרור של גלעד"', חמישי 3.11.11, ערוץ 2