קהל שבוי • מה חשבנו על סיקור השחרור של גלעד שליט?

אחרי כמעט שבוע של מהדורות מיוחדות, דיווחים מהשטח וחפירות ספקולטיביות אינסופיות הגיע היום המיוחל, וגלעד שליט החל לעשות את דרכו הביתה. יום השידורים בערוצים השונים נפתח אי שם בארבע לפנות בוקר כשהיה ברור ששעות רבות יעברו עד שיהיה על מה ועל מי לדווח. וכמובן, שמדינה שלמה מצאה את עצמה מרותקת למסכים רק כדי להעביר בוקר שלם מול טחינת המים המייגעת ביותר שנראתה בתולדות הטלוויזיה. את מי לא הביאו? כל שבוי שאי פעם שוחרר, כל אלוף בצה"ל בדימוס עם קצת זמן פנוי בלו"ז, כל שכנה שאי פעם עשתה בייביסיטר לגלעד, כל עוזרת שאי פעם עשתה ספונג'ה בבית במצפה הילה וכן, אפילו את האישה שעשתה לאביבה שליט את הפן בשיער לכבוד הפגישה עם גלעד - עיתונות חוקרת מעולם לא הייתה כה מעמיקה.

ואז הגיעו התמונות הראשונות וההתרגשות גאתה, ואפילו יונית שחררה חיוך שיתועד למען יאמינו הדורות הבאים שיש לה הבעות פנים. וכולנו הרשנו לעצמנו לשחרר אנחת רווחה ולהרפות קצת מהציניות. אבל אז, בצעד שלא תואם עם צה"ל ובאופן מעורר חלחלה, הובל גלעד - כחוש, חיוור ועם מבט מותש בעיניו  - לאונס תקשורתי מהזן שרק במצרים כנראה, היו מסוגלים לחשוב עליו. גלעד, שנראה כמו מי שסבלנותו פוקעת משנייה לשנייה, הושב לראיון כפוי, הזוי וזדוני עם כתבת מצרית שנראתה מאוד מרוצה מהמעמד (וכנראה מהקידום בקריירה העיתונאית שלה). "האמנת שהיום הזה יגיע?" "אתה מבסוט?" שאלה לויס ליין מהגיהנום,  וגלעד, שגם אחרונת הציניקנים (כלומר, אני) התאהבה בו לגמרי בשעות האחרונות, ענה לה ברהיטות מפתיעה, בטון שקט שמזכיר את זה של הוריו אך עם זאת התקשה להסתיר את מורת רוחו מהאינוס המצולם הזה.  מה נראה לך גברת? שהוא לא מבסוט? שהוא מבואס מהעובדה שלראשונה מזה חמש שנים הוא יראה אור שמש וידבר עם אימא? כנראה שהדבר היחיד שקצת מקלקל לו הוא את, ושאלותייך הפולשניות, הדוחות והמתעללות.

על הדרך הכתבת החרוצה עשתה אחלה בחלה של פרומושן לשירותי התיווך של המצרים אותם היללה בכל שאלה ששאלה. ועם כל תחקור מיותר, גלעד נראה פחות ופחות נינוח, החל מרכין את ראשו, נע בכיסאו באי נוחות משוועת והתנהל לעוד כמה רגעים כמו אדם שעדיין יושב בצינוק חשוך ורק מייחל לכך שיניחו לו. כשענה שהוא אינו מרגיש כל כך טוב, תורגמה כמובן תשובתו ל"מרגיש טוב" כי תכלס, איך הוא לא ירגיש טוב עם כזה יחס אישי? עם כזה מעמד סלב בטלוויזיה המצרית? עם כזו מראיינת קשובה ואימהית ששואלת את שאלותיה ברכות של רוטוויילר נגוע כלבת?

בשלב מסוים החלה התכתשות בין המתורגמן למראיינת שצווחו זה על זה על טיב אחת השאלות שנשאלו, והלב של כל צופה בבית כבר התפוצץ מדאגה לגלעד שנראה מבולבל ומיואש מהמעמד ומזעם בלתי יתואר להתנהלות המתועבת של מי שרקח את הראיון הארור. שאלת השאלות של הכתבת הנוקבת הייתה כמובן "מה הלקחים שהפקת בשבי?", שאלה שאפילו גלעד החמוד - שנראה מוכן לענות כבר על כל שטות שישאלו אותו ורק כדי שיתנו לו ללכת - התקשה להבין את פשרה. כנראה שהוא הבין ששבי זה באסה, ושאת, גברת, כנראה תגיעי בשלב זה או אחר לגיהנום.

בתקשורת אצלנו מיהרו לגנות את הראיון ולכנות אותו "מוזר", "הזוי" ואפילו "מתעלל". מה שכמובן לא מנע מאף כלי תקשורת לשדרו שוב ושוב עד שהקרביים התהפכו וכבר לא יכלו לשאת את המראות. לגנות את האקט זה מתבקש שהרי מדובר בהתעללות דוחה ולא אנושית לכל דבר ועניין - אבל לגנות ואז להפוך את זה לחומר הכי חם במהדורה? חלאס.

רגע טלוויזיוני נוסף שכנראה יכול היה להתנהל בצורה קצת פחות מעיקה היה נאום ראש הממשלה לאחר התייחדותו של גלעד עם משפחתו. אף אחד לא יכול לקחת מביבי את ההישג הזה, היו לו את הביצים לעשות צעד שרבים - על אף שמחתם - יסכימו שהוא קשה מנשוא ואף שנוי מאוד במחלוקת. אבל ביבי, כמו ביבי, מכין את הקרקע לבחירות הבאות עם נאום שכמעט כולו נשמע כמו "אני ואני ואני". זה נכון שכולנו מאוחדים, מר נתניהו, ולכולנו התרחב היום הלב, אבל תכלס, העובדה שעשית כאן דבר נפלא לא משכיחה מאיש את האמת -  שעדיין די חרא פה, ושרק לפני חודש וקצת הייתה פה מחאה חברתית שכמעט קברה אותך כליל תחת עוצמתה. "יש זמנים שמנהיג נמצא לבד וצריך להחליט החלטה", הו ביבי, לא שמעת שלעוף על עצמך קבל עם ועולם זה הכי 2010?

סיקור שחרור גלעד שליט, שלישי 18.10, כל הערוצים