עם סקס, בלי אלירז • תקוות טלוויזיונית לשנה החדשה
לכבוד השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, אנחנו מבקשים ריאליטי נושך, קצת פחות אלירז שדה וקצת יותר סקס על המסך. ליבי בגנו שולחת איגרת חג
"תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה" אומר הפתגם, והיינו רוצים להאמין שהוא תופס גם לגבי כל מה שקשור בטלוויזיה שלנו. המסך הקטן הוא עדיין מדורת השבט, האטרקציה המרכזית בבית ואחד המכשירים האלקטרונים שזוכה לכמות נכבדת של זמן איכות איתנו.
לרגל כניסתה של השנה החדשה היינו רוצים לאחל לעצמנו - חולי המסך באשר הם - כמה איחולים וברכות בתקווה לקראת תשע"ב הבאה עלינו לטובה. אומרים שהכי טוב ללמוד ולהסיק מן העבר ולכן הגנבנו מבט לשנה החולפת והחלטנו שיש כמה דברים שמתחשק לנו במיוחד שיתממשו בשנה הממשמשת. אז מה אנחנו מאחלים לעצמנו?
שגשוג (או: פורמט מקומי שהאמריקנים ירכשו ובאמת יצליח)
חייבים להודות שהלב קצת נשבר לאור כשלונה של "רמזור" המעולה לכבוש את הקהל האמריקני. ובכלל, זו לא פעם ראשונה שפורמט ישראלי מעובד בהוליווד, ותמיד ממש, אבל ממש מבאס שזה תמיד נגמר אחרי כמה פרקים בודדים. "בטיפול" היוותה תקדים כשהצליחה לרתק (יחסית) צופים ומבקרים בארצות הברית כאחד, כך שהגיע הזמן שזה יקרה שוב - האגו שלנו צריך את זה. "Homeland" (המבוססת על הפורמט של "חטופים") עולה בשבוע הבא בשואוטיים וכן, אנחנו לגמרי מחזיקים אצבעות.
חופשה מפנקת (או: זוכים ראויים ב"הישרדות")
זכייתה של אירית רחמים בגמר "הישרדות" השנה אולי נראתה לרבים כמובנת מאליה אבל אם זה המצב, ניכר שאיפשהו בדרך איבדנו את המטרה שלשמה התוכנית הזו נוצרה - למצוא ולהכתיר את השורד האולטימטיבי. "הישרדות" הפכה לתחרות פופולאריות והצבעת המושבעים הסופית לסגירת חשבונות סטייל כיתה ג'. האם מעונת ה-VIP תגיע הישועה?
קצת נחת (או: ריאליטי שלא מסתבך עם החוק)
באמת שאין יותר מדי מה לומר בנדון. פרשיית מרגלית צנעני היא אחת הפדיחות הגדולות ביותר בתולדות הטלוויזיה, קשת ו"כוכב נולד" ומטילה צל כבד ומעיק על תרנגולת הזהב של טמירה ירדני, שמתחילה לקרקר מפחד. אנחנו אוהבים את האנטרטיינמנט שלנו נקי - תודה.
שלווה וביטחון (או: עונה אחרונה בהחלט ל"ארץ נהדרת")
גל העזיבות בשילוב ספיישל המחאה הצולע, והזיכרון הלא מאוד מרשים שהותירה העונה האחרונה, מאלץ אותנו לבקש מקברניטי ספינת הדגל הקומית המובילה את טבלאות הרייטינג בישראל - "ארץ נהדרת" - לתלות את הנעליים אחרי העונה הקרובה. זה לא שאנחנו לא אוהבים אתכם, פשוט נגמר לנו. קורה.
זוגיות הגונה (או: רווק ריאליטי שאינו צנון)
גיא גיאור היה בסדר גמור כשמילא את התפקיד, קצת יבשושי, לא הכי טלוויזיוני, אבל הוא עשה את העבודה. השנה, קיבלנו ריאליטי שידוכים מסוג חדש וקצת מסובך עם "הדור הבא 24/7", אבל למרות הפורמט המעט מבולבל, התוכנית הצליחה לייצר אי אלו רגעים מעניינים. הבעיה העיקרית הייתה הוד צנוניותו איתן אורבך שמחזיק בכריזמה המקבילה לזו של פמוט. חתיך ככל שיהיה (תכל'ס - די ירד לנו ממנו), אורבך התגלה כטיפוס משמים למדי ובעיקר לא טלוויזיוני בעליל. מגיע לנו יותר.
שמחת חיים (או: ערוץ מוזיקה שבאמת ישדר מוזיקה)
ערוץ 24 הוקם כדי לשרת מטרה מסויימת. לא זכור לנו בדיוק באיזו נקודת הזמן התרחש השינוי, אבל מה שהיה אמור להיות בית חם למוזיקה הישראלית הפך לעיר מקלט עבור פליטי ריאליטי, סלבס נשכחים ותוכניות עומק בסגנון "קיץ על החוף". המוזיקה הפכה להיות הנעלם במשוואה - קצת כמו בציור השבועי לילד. היא שם, אתם פשוט צריכים ממש - אבל ממש - להתאמץ בחיפושים אחריה. בהצלחה!
בינה ודעת (או: מנטורים שיודעים את העבודה בריאליטי כשרונות)
"The Voice", המתחרה המפתיעה של "אמריקן איידול" הפכה ללהיט בארה"ב ומגיעה בקרוב אלינו. התוכנית, המבוססת על עבודה צמודה ואישית של המתמודדים עם אחד מארבעה מנטורים בעלי שם, נשמעת כמו להיט בטוח ולמרות שב"כוכב נולד" טורחים להביא מנטור מדי שבוע ("כמו באיידול") במתחרה המפתיעה מדובר בתהליך טיפוח מתמשך. לעתים, העצות שנותנים האורחים ב"כוכב" למתמודדים עימם הם עובדים נשמעות פשטניות למדי, אולי בגלל שהם מכירים אותם, עובדים איתם ואז נעלמים מחייהם, אבל יש משהו שמרגיש לעתים לחלוטין יוסלס בעצות שלהם. היינו נורא רוצים לראות את רמי קליינשטיין, שרית חדד, אביב גפן ושלומי שבת נכנסים לג'וב הזה בכל הכוח. בלי לחלק טיפים כלליים מדי, בלי לדבר בבנאליות ומשפטים שבלוניים, ובלי להישאר בדיסטנס. שיילמדו מהמקבילים שלהם בחו"ל - תראו לנו רגש, מעורבות, אכפתיות אמיתית. משהו שמאוד חסר כרגע בנוף הריאליטי המקומי.
מגע אוהב (או: יותר סקס ועירום על המסך)
לא במטרה להשחית את הנוער, ולא בכוונה להזנות (עוד יותר) את המסך הקטן, אבל למרבה הצער ישנם אלמנטים פוריטנים עד אימה ביצירה הטלוויזיונית המקומית, וכפי שלימדו אותנו סדרות מופת מבית "שואוטיים" ו-HBO, עירום, סקס וגסויות הן לא פורנוגרפיה - הם החומרים שגם מהם עשויים החיים. "2.3 בשבוע" המרעננת והחלוצית משהו, היא צעד בכיוון הנכון בכל הנוגע לטיפול במיניות על המסך הקטן שלנו - רוצים עוד.
כל טוב (או: פחות תוכניות לאלירז שדה)
אלירז הוא המאמי הלאומי הרשמי והבלתי מעורער - אין על כך שום ויכוח וכותבת שורות אלו (שסימסה לו כאחוזת דיבוק כשהיה בבית "האח הגדול") היא האחרונה שתאמר מילה רעה אחת על עלם החמודות, שהצליח להשתלב היטב בתעשייה מבלי לעשות מעצמו צחוק או לבזות את עצמו כמו פליטי ריאליטי נואשים אחרים. רק מה? חשיפת יתר זה ממש מסוכן לבריאות וגם לקריירה, והעובדה ששדה מנחה משהו כמו 849 תוכניות במקביל עשויה להרע לו בסופו של דבר. ואנחנו לא רוצים ששום דבר רע יקרה למאמי שלנו. אתם שם בקשת, תנו לו קצת מנוחה למען השם!
