עלובי החיים • מה חשבנו על "חסרי בושה"?

לא רק שהרימייק האמריקני לסדרה הבריטית לא נופל מהמקור המדכא, אלא מתאר מציאות קשה, מחוספסת ונוגעת. לפחות השחקנים יפים. ליבי בגנו בקטע של צדק חברתי

צוות התכנית חסרי בושה
צוות התכנית חסרי בושה | צילום: יח"צ

דרמות משפחתיות הן מוצר שתמיד יש לו ביקוש בטלוויזיה האמריקאית. כן, גם רימייקים לסדרות בריטיות מצוינות כבר הפכו לעניין שבשגרה בהוליווד. ועדיין, כשברשת שואוטיים המעולה החליטו ללכת על עיבוד משלהם ל"חסרי בושה", לא הייתה להם שום כוונה להתפשר, להתיפייף או לצפות את המציאות הבעייתית שהסדרה מתארת במעטפת אמריקקית ורדרדה. אם חשבתם שתוכניות כמו "קוראים לי ארל" או "רוזאן" הראו לכם מהן משפחות לא מתפקדות, תחשבו שוב.

כמו הרבה שחקני אופי משובחים אחרים, שמצאו נישה ראויה למידותיהם על המסך הקטן, וויליאם ה. מייסי (שמוכר לכם מסרטים כמו "פארגו", "מגנוליה" ו"בוגי נייטס") נכנס בטבעיות מושלמת לתפקיד פרנק גאלאגר - בטלן, אלכוהוליסט ועצלן, שחי מאבטחת הכנסה, שותה כל הלילה וישן כל היום בעוד ילדיו מחזיקים בשיניים את המשפחה שלו ביחד - כשהאיום התמידי של רשויות הרווחה מרחף מעליהם. לפרנק יש שישה ילדים בגילאים שונים שמנהלים בכוחות עצמם משק בית, עובדים קצת, גונבים קצת, מקבלים קצת מהשכנים ומהחברים ובעיקר שורדים במלחמה קיומית יומיומית על חשבון המים והחשמל, על קורנפלקס לארוחת הבוקר ועל בוילר למים חמים.

 

מה שמדהים בילדי משפחת גאלאגר הוא שהם כולם אינטליגנטיים, מצחיקים, טובי לב ובעלי רוח חופשית. החיים בסאות' סייד של שיקגו והאבא שמתרסק להם על רצפת הסלון כל בוקר כשהוא הלום שיכר ומצחין מאלכוהול לא מונעים מהם לחלום, לשאוף ולקוות - תוך כדי שהם תומכים אחד בשני, עוזרים בפרנסת הבית ומנסים לנהל חיים רגילים ככל האפשר בתוך הכאוס הקיומי האינסופי שלהם.

 

צוות התכנית חסרי בושה
צוות התכנית חסרי בושה | צילום: יח"צ

עניים ברכוש, עשירים בלב

איימי רוסום היפה, המגלמת את הבת הבכורה, פיונה, שנטל גידול הילדים ושמירה על אחדות המשפחה והבית נופל עליה, נותנת כאן את אחת ההופעות הרגישות והמהפנטות שנראו לאחרונה בטלוויזיה והעובדה שהיא לא זכתה למועמדות לאמי השנה היא בגדר פשע של ממש. עם שחקנים ותיקים ומעולים כמו מייסי וג'ואן קיוזאק לצדה, רוסום מצליחה לכבוש ולהמם עם דמות רגישה, כעוסה, מורכבת וטעונה.

 

הסדרה מתהדרת לא רק בקאסט מעולה (שכולל שחקנים צעירים ולא מוכרים שבונים דינמיקה משפחתית מופלאה) אלא גם בשלל דמויות משנה צבעוניות, בתסריטים ודיאלוגים שמדלגים בקלילות טבעית ומפתיעה בין רצינות תהומית וקיומית להומור שחור או לסקסיות פרועה. הכל מרגיש מוקצן אבל עם זאת אמיתי, מחוספס ונוגע. גם הדמויות המוחצנות יותר מצליחות לרגש, להצחיק ולעצבן גם אם לעתים הן מרגישות כמו קריקטורות.

 

העובדה שהסדרה לא מתרחשת באיזה פארק קרוואנים במיסיסיפי, והמשפחה הנדונה היא לבנה ולא שחורה/ היספנית/ מיעוט אחר, מצליחה להפוך את כל העניין לריאליסטי הרבה יותר עבור קהל רחב בהרבה. המאבק הזה, העוני הזה, העליבות הזו והרצון לנסות לפרוח ולשמוח בתוכם למרות הכל, הוא לא רק נחלתם של הסטריאוטיפים הטלוויזיונים הקבועים. הוא גם של מישהו שנראה, מדבר ומתנהג בדיוק כמוך.

 

"חסרי בושה", ימי ראשון, 22:30 HOT3