צ'יקס אנד גיקס • כוכבי בית הספר של הטלוויזיה

בוקר טוב ילדים, החופש הסתיים: בתום חודשיים של בטן-גב על שפת הבריכה, ה-1 בספטמבר (הידוע גם כיום הראשון ללימודים) מביא איתו חששות למסדרונות בית הספר ("רגע, הג'ינס הזה מבליט את הישבן!"), קצת בלבול אקדמי ("50 שקלים יספיקו לבמבה וקולה בקפיטריה, נכון?") והרבה תקוות לשנה מרגשת  ומשכילה במיוחד ("הלוואי שיצליחו להדליף מראש את הבגרות במתמטיקה גם הפעם").

אבל רגע - אחרי שהספקת לטגן את התאים האפורים על מגבת החוף ועל הספה הקרובה למיטתכם, אתם בכלל זוכרים מי בכלל זוכר את זה שיושב לידכם בכיתה ומי לעזאזל המחנכת שלכם השנה? אל פחד, אתם יכולים להרגע - עבור כל אלה שחוזרים ללימודים אחרי בהייה בת 60 ימים מול מסך הטלוויזיה, הרכבנו את רשימת הטיפוסים בהם תתקלו בהפסקה, בהשראת דמויות הטלוויזיה שכולנו אהבנו. הכינו את המחברות, זה הזמן ללמוד ולהפנים.

מלך הכיתה: טרוי בולטון ("היי סקול מיוזיקל")

הוא נאה, הוא גבוה, הוא כוכב נבחרת הכדורסל האלופה של בית הספר והוא אפילו יודע לשיר. עם בחורה לוהטת על הזרוע (ועוד כמה שהיו מוכנות לשלוף ציפורניים כדי להחליף אותה) זאק אפרון משחק בסדרת סרטי דיסני המגה-פופולרית את הצעירון שהכל מגיע לו, גם אם בכלל לא התכוון, וכבש את תפקיד התלמיד האהוב ביותר של בית הספר. מקנאים בטרוי? אין צורך, כי כשיגדל כנראה יככב בקריירה של סוכן ביטוח אפרורי, אחרי שיבין שחלומות על קריירה מוזיקלית ענפה טובים רק כשאתה בשלב התיכון של חייך.

הביץ' התורנית: בלייר וולדורף ("אחת שיודעת")

מרשעת מלידה או פשוט לא מובנת? תלוי את מי אתם שואלים. בלייר (בגילומה של לייטון מיסטר) אוהבת להחזיק קצר את החברות שלה, את החברים שלה, את המשרתים שלה, ואת... כולם בעצם. אז מה אם שם המשפחה שלך מזכיר שם של סלט רענן - כשמישהו מקלקל לה את התוכניות במסדרונות בית הספר (ולא משנה אם קוראים לך ג'ני הסוררת או סרינה ה-BFF) של גוסיפ גירל, היא משתגעת עד שגיצים עפים לכל עבר. דיווה מניפולטיבית ומשולחת רסן? הכי קטן עליה.

המורה מהגיהנום: סו סילבסטר ("Glee")

סו סילבסטר, או המאמנת סילבסטר בשבילכם, לא רעה - היא פשוט מישהי שתמיד צריכה מטרה. כשהיא לא זוממת לשגר את נבחרת המעודדות מתותח רועש או מתכננת להפיל את מועדון הזמרים החובבים המקומי של תיכון מק'ינלי כי הוא גוזל ממנה תקציב יקר, היא מטפלת באחותה או אפילו מזילה דמעה צינית. על מי אנחנו עובדים, סו היא המורה לספורט שתבטל את הפטור משעורי ההתעמלות ותשלח אתכם להקיף את בית הספר עד שייצא עשן - רק כי היא יכולה.

הילד הטוב: ברנדון וולש ("בוורלי הילס 90210")

אי אפשר לחזור ללימודים בלי אחד התלמידים המצטיינים בתולדות הטלוויזיה, מר בוורלי הילס בכבודו ובעצמו: ברנדון וולש (או ג'ייסון פריסטלי). גם אם הוא עורך את עיתון בית הספר, מתקתק כמה מהבחורות הסוררות בסביבה (אמילי וולנטיין, נניח) וממלצר במקביל - הוא תמיד ימצא זמן לשיחה מלב אל לב עם היועצת טיזלי, ישלוף מאיות מהשרוול ויחנוך את התלמיד הבעייתי של בית הספר עד שיחזור למוטב. ואם צריך עוד הוכחה - הבחור חבר אמת של אנדריאה זקרמן הגיקית. ילד טוב, כן.

הערסית המלחיצה: ליטל מעתוק ("ארץ נהדרת")

מכירים את ההיא שצועקת ונובחת, שחושבת שהיא מקופחת אבל בעצם סתם מגעילה? ליטל מעתוק (בגילומו של מריאנו הגאון) היא הפרחה שלא תרצו לראות על הספסל בהפסקה. היא נוהמת, מעשנת נרגילה ועושה דווקא למורה - יחד עם חברותיה הצפצפניות שמחממות את האווירה אפילו יותר. בגרות? רק אם היא באה עם גורמט ודיסק של קובי פרץ בילט אין. מפחידה.

הספורטאי המיוסר: לוקאס סקוט ("מגרש ביתי")

קבלו אותו  - הוא מצליח לרוץ למרחקים, שומר על קצב מהיר כשהוא במגרש, ותמיד סופג את המהלומות שנופלות עליו. לוקאס סקוט (צ'אד מייקל מורי) היה הכוכב הבלתי מעורער של קבוצת הכדורסל ה"רייבנס" בתיכון, זה שבא מרקע עני, לומד קשה ותמיד צריך להתחרות עם אחיו (למחצה) על לב הבנות. כל הקשיים רק כדי לגלות שיש לו בעיה בלב שמונעת ממנו לשחק ומשאירה אותו לכתוב ספרים פרי עטו. מונולוג, כבר אמרנו?

הגיקית: ליסה סימפסון ("משפחת סימפסון")

לעומת אחיה המגניב והפוחז בארט, ליסה הצהובה משתדלת לרצות את כולם - את המורים, את מנהל התזמורת (למרות התקרית המביכה שחוזרת על עצמה בכל פען מחדש בפתיח) ובעיקר את אמא מארג' ואבא הומר. נכון שמנת המשכל של הקטנה הזו גבוהה יותר משל כל שאר הדמויות בסדרה גם יחד (מה שמציל את כולם בכל פע מחדש), אבל לפעמים לא צרכים לעשות כל מה שמצפים ממך, גם בבית הספר. תשתחררי כבר!

המנהל החבר'מן: מיסטר בלדינג ("הצלצול הגואל")

אתם אולי לא זוכרים (או בכלל מכירים) אותו, אבל בניינטיז ריצ'רד בלדינג ניהל את תיכון "בייסייד" בלוס אנג'לס שגידל כמה מכוכבי הטארש המוכרים של תקופתנו. בלדינג תמיד צחק עם החברים הצעירים, סלח להם ונזף רק אם היה בכך צורך מיוחד. "כן המנהל" ו"לא המנהל" היו אמרות ששמעתם גם במסדרונות בית הספר ההוא - אבל בלדינג תמיד סלח בחיוך. מתי תספוג קצת סמכותיות, יא מתיש.