שיעור חופשי • על ערב השידורים החדש של "קומדי סנטרל"

כשעלה ערוץ "קומדי סנטרל" לאוויר במקום ביפ המיתולוגי והאהוב, הבטיחו לנו הפקות מקור שיפילו אותנו לרצפה. לא סתם, אלא כאלו שיעמדו בסטנדרט - המאוד גבוה - של הערוץ בארה"ב, שאחראי לפנינים כמו "הדיילי שואו", "דו"ח קולברט", "סאות'פארק", ועוד שלל סדרות קומיות בועטות ומופעי ספיישל שמביאים לקדמת הבמה את מיטב הקומיקאים בעולם. אמש עלו אצלנו, בגרסה המקומית של הערוץ, שתי הפקות מקור שממש רוצות להיות ג'ון סטיוארט אבל יוצא להן בקושי מיקי גבע.

"האוניברסיטה": שיעור לנוער

הראשונה היא "האוניברסיטה", שאספה כמה אנשים, חלקם קומיקאים פר-אקסלנס וחלקם סתם אנשים שיודעים להגיש טקסט בצורה מחויכת, ואלו מעבירים "שיעורים" משעשעים והזויים משהו על מגוון נושאים כמו היסטוריה, קולנוע, ספרות ועוד. הכל בצחוק כמובן וברוח טובה והיי, אם אתם ממש עייפים ועבר עליכם יום קשה בעבודה - יש אפילו סיכוי שזה יצחיק אתכם. זה לא שמדובר כאן במשהו כה מחריד עד שתרגישו כוח פולטרגייסטי בלתי נשלט דוחק בכם להעביר ערוץ, רחוק מזה. הבעיה כנראה, מתחילה ומסתיימת ברמת הציפיות עימה אתם מגיעים.

"האוניברסיטה" - ואנחנו מדברים אך ורק על קטעי ה"שיעורים" עצמם ולא על הנחיית קטעי הקישור המיותרת והמעצבנת של קובי מימון - מגיעה עם המון כוונות טובות, שנינויות חביבות וקריצה מגניבה למביני עניין. רק מה? ההומור, הקצב ורמת הפאנצ'ים מותאמים לקהל שגילו הוא 16 במקסימום, עם יכולת התגמשות קלה עד כיתה י"ב. לא מדובר בתוכנית לקטנטנים, אך באותה מידה היא הייתה יכולה להיות משודרת בערוץ הילדים ולכוון למתבגרים מתחכמים וציניים. לא באמת ברור למי התוכנית הזו מנסה לכוון, מי קהל היעד שלה, מדוע היא משודרת בשעת פריים טיים, ומי החליט שמקומה ב"קומדי סנטרל" ולא באיזה ערוץ נוער נישתי. אגב, כל תוכנית נמשכת רבע שעה לא מזיקה בעליל ויכולה לשמש רקע מהנה למדי לשטיפת הכלים של ארוחת הערב.

"הפרויקט הירוק": חליפות חלל מצחיקות

גם בתוכנית ה"פרויקט הירוק" חיפשו גימיק שיהפוך אותה למשהו שונה מ"סתם עוד תוכנית מערכונים", והחליטו ללכת על פלאי הטכנולוגיה - עם חידוש די מגניב אבל לגמרי גיקי שמאפשר לשחקנים לעמוד מול מסך ירוק ולהיות משוגרים לשלל עולמות כמו הקוטב הצפוני, החלל החיצון ועוד. לרוב, כשהפוקוס הוא על הפירוטכניקה, זה אומר שההשקעה בתוכן עצמו היא מינימלית וגם, בדומה ל"האוניברסיטה", יש תחושה של משהו קצת ילדותי בכל הסיפור, תחפושות מפגרות? תפאורה מתחכמת שנראית כמו משחק מחשב? הכל מריח קצת כמו ערוץ לוגי. לפחות עד שהשחקנים פותחים את הפה. על אף העובדה שהם נראים כאילו הם בהפקה דלת תקציב של הצגת סיום השנה של כיתה ו' שנייה בבית ספר אלונים/ אורנים/ שקר כלשהו, הקאסט של "הפרויקט הירוק" עושה עבודה מצוינת, והמערכונים, לפחות בחלקם ממש מצחיקים. וגם אלו שפחות קורעים, עדיין מצליחים להעלות חיוך.

עידו מוסרי, מיכל גבריאלוב ועידן גיל הם כבר שמות שהוכיחו את עצמם בהפקות קומיות שונות (גם ב"ביפ" המנוח) והם לגמרי יודעים את העבודה. המערכונים הקצרצרים קצביים, וולגריים ברובם, ומכוונים בעיקר למטרת ההצחקה ולא מחפשים לעבור לכם מעל הראש. מאידך, הם לא נמוכים, מביכים ומבישים כמו הפאנצ'ים של תוכניות כמו "צחוק מהעבודה" (שהצלחתה ההיסטרית ברייטינג עוד תילמד ותיחקר על ידי טובי המדענים).

אם לומר את האמת, הדבר היחיד שגורם לך להרגיש קצת פחות נבוך מהעובדה שאתה יושב בתשע וחצי בערב וצופה באנשים בחליפות חלל/ שריוני אבירים/ כובעי פיראטים, היא העובדה שהם באמת מצליחים להצחיק, ואם התסריטאים ירשו לעצמם להיות אפילו יותר בוטים, יותר מרחיקי לכת ויותר הזויים (על כל המשמעויות החיוביות של המילה "הזוי"), יכול להיות שיהיה כאן קאלט בהתהוות. כמו שהוכיחה שרה סילברמן (עוד בוגרת של קומדי סנטרל) בתוכניתה המנוחה, לא תמיד צריך להיות חד, שנון, מתוחכם וחריף. לפעמים אפשר להיות מפגר עד אימה, מופרך עד כלות ומוטרף עד סף אובדן ההיגיון - וזה יעבוד. "הפרויקט הירוק" היא בדיוק מסוג התוכניות שהפורמט הייחודי שלה מכתיב לה את האפשרות לפרוץ דרך אחרת - שונה וייחודית - בנוף ההומור המקומי. צריך רק לראות אם היא תיקח את ההזדמנות הזו בידיים.