השם ירחם • מה חשבנו על "סברי מרנן"?

צחוקים מוקלטים? באמת? זו הייתה המחשבה הראשונה שעלתה בראשי עת צפיתי בפרק הראשון של "סברי מרנן", הקומדיה המשפחתית החדשה של קשת. האני מאמין שלי היה ונותר - "אם זה לא קהל חי באולפן, צחוקים מוקלטים הם מן השטן". נו שוין, חשבתי לעצמי, עם קאסט כה מפואר של שחקנים מהשורה הראשונה של העשייה הטלוויזיונית והתיאטרונית בארץ קשה לפספס, אפילו אם אותם צחוקים מודבקים מקומם בפרק של "קרובים קרובים".

"סברי מרנן" אכן מתהדרת בקאסט משובח ובנושא שתמיד מצליח ליצור סיטואציות קומיות - משפחה. קל וחומר כשמדובר במשפחה ישראלית ובעיקר כשהיא מתרחשת בשישי-שבת הישראלי הלחוץ והמלחיץ. במרכז הסדרה עומדים שי (דביר בנדק) ושני (רותם אבוהב) שמתזזים בסופ"שים בין המשפחה שלו למשפחה שלה ומנסים לשרוד את שלל ההתרחשויות הקומיות והטיפוסים ההזויים בשני הצדדים. כל המרכיבים הללו נשמעים אולי כמו מתכון מעורר תיאבון אבל מסתכמים, בסופו של דבר, בעוף מפויח שנשכח בתנור.

מניירות מ"קרובים קרובים" וטקסטים דלוחים

נתחיל בעובדה שיהורם גאון מתבזה בדמות שהיא ניסיון עצוב לשחזר מניירות מדמותו המיתולוגית וההיפוכונדרית ב"קרובים קרובים". נמשיך בעובדה שיונה אליאן-קשת, מגדולות השחקניות של ארצנו, מתמודדת עם טקסט דלוח ודמותה החד ממדית של אם המשפחה, ואפילו היא בוודאי יודעת שהשורות שדקלמה מול צ'ומפי ואינשם היו משכנעות יותר.  הפרק הראשון עסק בסיטואציה כפולה בה שני ושי עוקבים אחר הבייביסיטר שלהם במצלמה ומצרפים את כל המשפחה לאובססיה שהופכת לצפייה משפחתית בעוד אבי המשפחה (גאון) יושב במיטה עם איזו בעיה בריאותית בצנרת וחושב כל הזמן שמדברים עליו, כשהוא מאזין לשברירי שיחה חולפים. הו, איזו קומדיה של טעויות. איזה בלבול מצחיק, איזה קלוז'ר קורע יהיה בסוף הפרק. אז זהו, שלא. כל ניסיון (והיו כמה כאלו) לחלץ צחוק, גיחוך, למען השם - אפילו חיוך, מהפרק המשמים הזה עלו בתוהו. הדיאלוגים רדודים, הפאנצ'ים ממוחזרים או לא מאוד מצחיקים מלכתחילה, יש תחושה כואבת של בזבוז משאבים אדיר כשקאסט כזה מבטיח מרצד לך מול הפרצוף ולא מצליח להתרומם.

הבעיה נעוצה כמובן בתסריט, שמרגיש כמו מישמש לעוס של "שמש" ו"משפחת עזאני" שחומם מחדש והוגש באמתלת טריות. הקצב מעייף, מה שאמור להעלות חיוך משאיר אותך אדיש ומה שלחלוטין שולי לא אמור להזיז לך, תופס את תשומת ליבך (ימית סול בתור חננה ממושקפת, יה רייט) - ככה זה כשמשעמם כל כך. גם כשתסריט ממחזר סיטואציות קומיות שכבר ראינו מיליון פעמים, יש דרך לעשות את זה מצחיק - הכל טמון בכתיבה, בטיימינג הקומי של השחקנים שעובדים יחד ובבימוי. אם כל אלו היו פה במיטבם, היה אפשר לסלוח על הבנאליות הנוראית העומדת בבסיס העלילה.

כשיוצאים לדייט ראשון ולא ממש מתלהבים מהבחור/ה, אבל לא לגמרי סגורים על ההרגשה, יש נטייה אנושית טבעית לתת עוד צ'אנס, אולי זה ישתפר. וכן, עדיין לא פגשנו בפרק הזה את הצד השני של המשפחה הכולל תותחים כבדים נוספים כמו טוביה צפיר וסנדרה שדה. אם אתם לחוצי זוגיות, יש סיכוי סביר שתשרדו עד לפרק השני. אם אתם הטיפוס הבררן, עדיף לחתוך מהר ולומר - זה לא אתם, זה אני.

"סברי מרנן", ערוץ 2, רביעי 22:00