כולל מין • מה חשבנו על "2.3 בשבוע"?
"2.3 בשבוע" שעלתה אתמול בערוץ 10 לא רק שמה את הסקס במרכז בלי בושה, אלא גם מצליחה להציב מראה אינטליגנטית מול חיי המין של כולנו. ליבי בגנו פיפ שואו
בואו נדבר על סקס. לא, רק בגלל בגלל "שסולט אנד פפה" ביקשו את זה מאיתנו בלהיט שלהן מלפני 20 שנים, אלא בגלל שחשוב לדבר על סקס. מיניות האדם, הצרכים שלו, השפעת החיים בעולם המערבי על השניים הללו, השחיקה שבזוגיות לעומת הרצון לעשות את הבחירות הנכונות כשאנחנו עוד נערים חסרי ניסיון - כל אלו הם החומרים מהם עשויים חיינו ומשום מה, ממשיכים להידחק לאיזושהי פינה בה נוח לכולם שיעמדו. לא מטואטאים אל מתחת לשטיח, אבל בטח שלא מונחים על השולחן.
דרמות מקור בישראל כבר גילו פתיחות בנוגע לדיבור על סקס ואפילו להצגת האקט עצמו, אם כי במרומז. אפילו סצנות חד מיניות זכינו לראות ועדיין, סקס בטלוויזיה תמיד היה חלק מאיזשהו הלך עניינים, הוא אף פעם לא היה העיקר, אף פעם לא נכנסנו לו לקרביים וניתחנו לא רק את התשוקה והיופי שבו אלא גם את היעדר התשוקה, היעדר היופי, הלחץ שהוא מפעיל על מערכות יחסים, מערכת הציפיות החולנית לעתים שהוא מייצר בין אנשים ועוד. עמליה רוזנבלום, היוצרת והתסריטאית הראשית של "2.3 בשבוע" מנסה לעשות בדיוק את זה, בלי יותר מדי התייפיפות ועם אומץ ודוגריות מחוספסת שנדיר לראות במחוזותינו.
אחת הסדרות המסקרנות, החשופות והמרתקות ביותר שיצאה תחת ידיה של רשת HBO הייתה "תגיד לי שאתה אוהב אותי", שאמנם שרדה רק עונה אחת אבל העמידה סטנדרט אחר לגמרי בכל הנוגע לסדרות על מערכות יחסים. היא העניקה הצצה לחיי המין של שלושה זוגות, בשלבים שונים בזוגיות שלהם, ולא חסכה בתיאורים גרפיים, בדיבורים מלוכלכים ולעתים סתם לא נעימים ובעיקר בסצנות סקס שנראו לגמרי כאילו הן לקוחות מהחיים. "2.3 בשבוע" מתחקה אחר "נבדקים" כביכול במרכז למיניות האדם המשתתפים במחקר הבודק את הרגלי המיניות של חתך אוכלוסיה רחב. בפרק הראשון אנו פוגשים את הזוג הנשוי עם התינוק אותם אנחנו מוצאים בתקופה בה הוא מתחרמן בעיקר מפורנו ומגיסתו ולא מאשתו. יש את הרווק התל אביבי ההולל שלא מסוגל להתחייב או להפסיק לזיין - לפחות עד שנועה תשבי (המפתיעה בדמות פגיעה ומתוסבכת משהו) נכנסת לחייו ומערערת אותם. ויש את הטינאייג'רית המבולבלת שמגלה את המיניות ולא ממש יודעת מה לעשות איתה. אנחנו מקבלים "טסטמוניאלז" שלהם כשהם יושבים מול "החוקר" המשולבים בסצנות העוקבות אחר המתרחש בביתם ובעיקר בחדר המיטות שלהם. וכן, פה אין שמיכה שמסודרת באופן אסטרטגי מעל למבושיהם של העוסקים במלאכה. "2.3" מנסה, ונכון להתחלה גם מצליחה, לגרום לזה להיראות לגמרי אותנטי.
לא רואים סרט, רואים אנשים עושים סקס
הצילום ה"כאילו חובבני" במה שנראה כמו מצלמת יד שיצאה קצת מפוקוס מצליח לא רק לתרום לאווירה קצת פחות מלוטשת ויותר חשופה אלא מעורר תחושת מציצנות של ממש בקרב הצופה. אנחנו לא רואים פה סרט - אנחנו רואים אנשים עושים סקס. בבית שלהם, במיטה שלהם. וכן, למרות שאנחנו יודעים מי אלו יוסף סוויד ואורי פפר, אנחנו עדיין מרגישים שפתחנו פתאום דלת נסתרת לחיים שלהם, ואנחנו מתקשים לסובב את הגב ולסגור אותה מאחורינו.
את הצד המכוער של סקס אף אחד לא באמת רוצה להכיר. למרות שבעצם, כמעט כל אחד מאיתנו, רווק או נשוי, מכיר אותו היטב. מהסטוצים המיותרים ועד לנישואים היבשושיים - העובדה שלא מדברים על זה, לא אומרת שזה לא שם. הסדרה מתהדרת בתמהיל מוצלח של שחקנים מוכרים שאנחנו כבר יודעים שיספקו לנו את הסחורה (אורי פפר הוא פשוט הפספוס הכי גדול של הוליווד EVER) ופנים חדשות שירעננו את המסך עם הדיאלוגים המצוינים והריאליסטיים שרוזנבלום וצמד הכותבים שלה שמים בפיהם.
"2.3 בשבוע" שמה מראה עצומה מול כל אחד ואחת מאיתנו לגבי הכשלים, הבעיות, הציפיות, התשוקות והתאוות שאנחנו חווים בתוך מערכת יחסים מינית - בין אם היא מחייבת או קז'ואלית. יתרה מזו, ואולי בעיקר, היא פשוט פותחת צוהר למקום של תקשורת טובה יותר שלנו עם עצמנו, וגם עם בני זוגנו - תמיד נחמד לדעת שאתה לא לבד בסטטיסטיקה.
"2.3 בשבוע", ערוץ 10, ימי ראשון ב-23:05