הומור גבוה • מה חשבנו על "גבוה וגרינבאום"?
החתרנות של הדמויות ושצף ההתרחשויות בעלילה, הופכים את הקומדיה החדשה של ביפ לבעלת פוטנציאל התמכרותי גבוה למדי. ליבי בגנו מריחה קאלט באוויר
בשנים האחרונות, חווה הקומדיה הטלוויזיונית בארץ סוג של פריחה שלא נראתה מאז ימי "קרובים קרובים". סדרות כמו "אחד העם 1" (ו-"101") הפרועות, "רמזור" הסופר-מוערכת ו"החברים של נאור" הכיפית והעממית, מצליחות להביא רייטינג, להעלות חיוך ואפילו לשדרג פה ושם כמה קאצ' פרייזס למעמד קאלט. אבל כל לבן צריך גם שחור, וכל נהר מיינסטרים שוצף זקוק לאיזה אפיק שוליים שייתן לו קונטרה.
ערוץ ביפ היה אמון על המלאכה הזו במשך השנים עם "רנו פסקאל", "בובי ואני" וכדומה. אבל עדיין נדמה היה שהשוליים מסוגלים ליותר, שהפרינג' יכול להתעלות על עצמו ושקיימים צורך ורצון לסדרה שתהיה נונסנס מוחלט ובאותו זמן תעורר הזדהות אצל הצופה ובעלת רציונל ערטילאי.
"גבוה וגרינבאום" מנסה למלא את החוסר שיש בנישה הזו ועושה זאת עם פרצופים לא מוכרים (מלבד דניאלה וירצר היפה), תסריט בוטה, חסר עכבות וסקסיסטי לפרקים והרבה תשומת לב להליך בניית הדמויות. הסדרה מתרחשת בחברת הפקות סוג ז' בשם "וידאו לייף" הממוקמת ברמת גן המתמחה בסרטי חתונות/בר מצוות צ'יזיים ומפגרים. הדמויות הראשיות הן גרינבאום, הבמאי האינטליגנט, המיושב וטוב הלב שמנסה להיות בעל ואבא טוב, ובינתיים מתוסכל מהעבודה המחורבנת בה הוא תקוע ונאלץ לכבות שרפות עבור על הטראבל מייקרים האחרים במשרד. בראש הטראבל מייקרים עומד גבוה - כן, ככה מכנים אותו כולם - המפיק הראשי של המשרד וגבר שמתקשה להשאיר את חברו הקטן בתוך המכנסיים (למרות שהוא "מאוד אוהב את אשתו").
ברקע מרצדים גם אחותו של גבוה, קרן, גרושה ממורמרת שעובדת בקבלה, דודי, שחקן הבית שחולם לעשות את זה בגדול אבל בינתיים משחק עגבניה/חייזר וכל מה שמבקשים ממנו למעשה וענת, שחקנית הבית היפהפייה שסיימה לימודי משחק רק כדי להגיע היישר לעסקי סרטי האירועים.
לא הולכת לפי שום חוקיות
ההשוואות ל"שוטטות" המעולה, הבלתי נשכחת והפולחנית הן כמובן בלתי נמנעות, לאור הדמיון בתחומים בהם עוסקות הדמויות שם וגם פה. "גבוה וגרינבאום" לפחות אחרי צפייה ראשונית, מצליחה לעמוד היטב בלחץ ההשוואה ויש להזכיר ש"שוטטות" הייתה לחלוטין מפוספסת ולא מובנת עד שהתבשלה לאיטה וקיבלה מעמד של קאלט (גם לאיזו סדרה קטנה בשם "משפחה בהפרעה" זה קרה). העליבות הקיומית של כל העוסקים במלאכה, הפער בין החלום הארטיסטי למימושו הפתטי - אלו החומרים מהם עשויה קומדיה טובה.
בנוסף, יש משהו בחתרנות של סדרות מהסוג הזה שפשוט הופך אותן לגילטי פלז'ר נפלא. "גבוה וגרינבאום" לא הולכת לפי שום חוקיות ברורה, יש קטעים שלמים נראים כמו תוהו ובוהו מוחלט וזהו התענוג האמיתי, כי הרי כל ההתרחשויות במשרד "וידאו לייף" הן תוהו ובוהו מוחלט וכשלא מנסים להכניס אותן לנרטיב מקובע, הן הרבה יותר מצחיקות.
וכמובן, איך לא, בבסיסה של כל יצירה, תהא היא קומית או דרמטית, צריכות לעמוד דמויות שמזיזות לנו, שמסקרנות אותנו, שאנחנו אוהבים, שאנחנו אוהבים לשנוא וכדומה. גם בתוך השצף קצף של ההתרחשויות ההזויות בסדרה, האנושיות, הפתטיות, התסכול והשאיפות של כל אחת הדמויות מצליחים לבצבץ ולעורר סלידה, חמלה, סימפטיה או סתם גיחוך. אבל בתוך כל הנונסנס יש הרבה קומון-סנס מה שהופך את "גבוה וגרינבאום" לבעלת פוטנציאל קאלט התמכרותי גבוה למדי.
"גבוה וגרינבאום", מוצ"ש בשעה 22:45, ערוץ 2.