בוורלי סליז • מה חשבנו על "קוראים לי פיץ"?

נפצח בוידוי: כילד, רציתי להיות ברנדון וולש כשאהיה גדול. בתור צופה נלהב של דרמת הנעורים הפופולרית ביותר בניינטיז - "בוורלי הילס 90210" - עוד לפני בר המצווה, בחנתי את דמותו של תלמיד התיכון הצדקן והעיתונאי המוסרי בהערצה, וחלמתי על גורל דומה לזה של ברנדון כשאגיע לגיל בו ההורמונים משתוללים. לא בטוח מה פרויד היה אומר, אבל יכול להיות שהוא (או שמא השחקן שגילם אותו בקפידה - ג'ייסון פריסטלי) בכלל הסיבה שבגללה אני כותב את הטקסט הזה.

אבל כמו בכל סיפור טוב, חלפו מאז המון שנים. בוורלי וברנדון הפכו מלהיטים טלוויזיוניים לזכרון מביך ואחד הספיישלים בשידורים חוזרים של ערוץ E!, ופריסטלי הצעיר הזדקן, עבר תאונת מירוצים שכמעט עלתה בחייו ובעיקר ניסה להתקמבק לתודעה בכמה הופעות אורח טלוויזיונית, שלא הועילו לקריירה המדשדשת שלו. "קוראים לי פיץ", דרמה קומית קנדית שעלתה לפני כמה חודשים גם בארה"ב ואמש ב-yes, היתה ההזדמנות שלו לחזור לגדולה.

אז מה הוא עשה - כבר בשלוש הדקות הראשונות של "פיץ", דואג פריסטלי לנפץ את כל מה שחשבנו על ברנדון וולש. הילד הטוב הוחלף ב ריצ'אד "פיץ" פיצפטריק, סוכן מכוניות משומשות סליזי במיוחד. רווק הולל א-לה-פרנק סינטרה מזדקן, עם בעיית התמכרות לאלכוהול וסמים, פה מלוכלך ויצר מיני מפותח שלא יודע שובע. את הימים הוא מעביר בשידול בחורות לרכוש רכבים מחודשים מהסוכנות המשפחתית, בשאר הזמן הוא לא מפסיק למשש בחורות. "פעם בחיים אתה פוגש אדם שאתה יכול להעריץ, מישהו שגורם לך לשאוף היות טוב יותר. אני לא האדם הזה", הוא מסביר. ברנדון מת, הנמסיס הרשע והמזוקן שלו כאן כדי לשלוט.

אחרי שניצל ממוות בניסיון למכור רכב, נחבט בראשו וספג ביקורת מכולם, נכנס לחייו לארי (ארני גרינוואלד), הבחור המשעמם ביותר עלי אדמות, שיודע עליו יותר מידיי פרטים וטוען שהוא המצפון שלו. הוא רוכש נתח מסוכנות הרכב, מתרועע עם בני משפחתו ומנסה לשנות את חייו ודרך ההתנהגות של פיץ, למורת רוחו של הבחור הסורר. החנון נחוש לעזור לו ולמשפחתו הלא פחות גרועה ממנו, לשנות את דרכיהם. קומי, דרמטי או מעניין? למרבה הצער, התשובה היא לא ממש.

פריסטלי אולי חושב שמדובר בתסריט מבריק ובדיחה פרטית על חשבון הצעיר אותו גילם בעבר, אבל האמת היא שגם את דמותו החדשה והמזוקנת כבר ראינו ארבע שנים קודם, אצל החבר דיוויד דוכובני ב"קליפורניקיישן". הקללות, הרמיזות המיניות הבוטות וההסתבכות שלו עם עצמו ועם הסביבה מרגישה דומה מידיי לזו של הסופר הקליפורני המתוסכל. את האישה שאותה הכניס לתרדמת בגלל התאונה למשל, פיץ מנסה להעיר על ידי התעסקות אוראלית במיוחד, ונעצר ברגע האחרון על ידי חברו המצפון, לפני שחבורת בנות הצופים נכנסות לתוך חדר בית החולים. צפוי? לא נכחיש.

שאר הדמויות גם הן לעוסות ושופעות בקלישאות שיכולנו לנחש ממבט חטוף במראה החיצוני שלהן - פקידת הקבלה קלת הדעת בתפקיד צעצוע המין הפרטי, האב/בוס חסר הסבלנות והאמון, ילדת צופים מציקה שראתה את מה שאירע רגע אחרי התאונה ולא תמצא מנוחה עד שפיץ לא יענש (למרות שאנו לא בטוחים מה הבעיה האמיתית שלה). אפילו המתחרים מסוכנות המכוניות השכנה הם התושבים הזרים, שמפצים על רגשי הנחיתות בעקיצות דלוחות.

העלילה של "פיץ" לא מיוחדת, סקסית או צינית מספיק כדי לגרום לנו לרצות לראות עוד. פריסטלי אולי מאנייק, אבל כזה שעוד פרק או שניים כנראה יתחיל להבין מה לא בסדר בו, ואת מוסר ההשכל הזה כבר ראינו במיליון סדרות אחרות. בעוד שבוורלי הילס הביאה את פריסטלי כמרענן העסיסי למסך הקטן, 20 שנים אחר כך "פיץ" פשוט תגרום לכם לשחרר פיהוק אחד גדול מול עוד פילר בלוח השידורים. כבר עדיף שידור חוזר בערוץ הבידור.

קוראים לי פיץ, רביעי ב-22:30, yes Drama HD