עסק משפחתי • מה חשבנו על "ילדי ראש הממשלה"?

לנועה רוטמן יש את כל הקבלות הנדרשות לייצר מעשייה - בדיונית או לא, זה כבר אתם תחליטו - העוסקת בעולמה הפנימי של "המשפחה הראשונה". מי שזכורה יותר מכל מנאומה המצמרר בהלווייתו של סבה, יצחק רבין, נולדה אל תוך המציאות המשונה הזו בה חייך נבדקים במיקרוסקופ והחזית אותה אתה מציג חשובה לעתים יותר מתחושותיך הפנימיות.  "ילדי ראש הממשלה" שיצרה רוטמן ביחד עם שחר מגן מביאה לנו את סיפורה של משפחת אגמון ערב בחירתו של אב המשפחה, שאול (רמי הויברגר) לראשות הממשלה. הסודות, הסכסוכים והבעיות שניתן למצוא בכל משפחה מקבלים לפתע נופך משמעותי, לאומי ומלחיץ כשמשפחת אגמון, שרחוקה מלהיות אידיאלית, הופכת למוקד ההתעניינות של מדינה שלמה.

"ילדי ראש הממשלה" כתובה היטב, משוחקת היטב והרעיון העומד בבסיסה הוא מקורי ומעניין. לפשפש בחייהם של סלבס זה כבר עניין שבשגרה, אז למה לא להסיט את הוילון ולהציץ אל חדרי החדרים של האנשים שאנחנו באמת נושאים עיניים אליהם, אלו שמבטיחים לנו שאינם שומרים שלדים בארון, אלו שאמורים לשמש כאמת מידה אליה כולנו נרצה לשאוף. אבל למרות כל המחמאות הראויות, התחושה המתעוררת במהלך הצפייה משונה למדי. משהו באווירה מתעתע כשלא תמיד ברור אם מדובר בדרמה נוקבת וחמורת סבר או בטראש טהור המהווה למעשה סאטירה על העולם אותו הוא מתעד. קשה לשים את האצבע על הסיבות לתחושה הזו אבל יש משהו בפומפוזיות, במילים הגדולות, במבטים הארוכים שיכולים לקרוע בן אדם מצחוק - גם אם הוא בעיצומו של מונולוג נוקב.

יותר פארודיה מתיעוד נאמן למציאות

האנשים שמאחורי "ילדי ראש הממשלה" הם גם אלו שיצרו את "חשופים" המצוינת, שזגזגה גם היא בין לגיטימיות לטראשיות אבל כאן, נדמה שהרצון לקחת את עצמם מאוד ברצינות, הופך את הקערה על פיה וגורם לסדרה - לפרקים לפחות - להצטייר כפארודיה, יותר מאשר תיעוד נאמן למציאות.

דמויות כמו זו של מארינה מקסימיליאן בלומין מוסיפות אש למדורה הזו כשמנהלת לשכת ראש הממשלה שלה הופכת תחת ידיה ללא פחות מקריקטורה בוטה. משעשעת, אבל בוטה. אלונה טל, בתפקיד הבת הראשונה, לבי, התחנכה על רזי המשחק ההוליוודי ועשתה להם עלייה. יש משהו בדרך בה היא מעבירה טקסט שהוא לחלוטין אמריקני -  עם המון כוונות טובות אבל מה לעשות, יוצא קצת מזויף. מיכאלה עשת לעומתה, המגלמת את אמה הדכאונית והמלנכולית, שוב מבוזבזת על תפקיד הקטן על מידותיה לאין שיעור, שלא לדבר על העובדה שהוא מזכיר בצורה מרגיזה את תפקיד האם שעשתה ב"חיים אחרים" (מינוס השביס). עשת היא שחקנית נדירה ולמרות שהיא מסוגלת להעביר תחושות של עצב תהומי יותר מרוב השחקניות שעובדות היום בישראל, קשה לראות אותה פועלת על אש קטנה כשהיא ידועה כמי שיש בה בערה של כשרון. איתי תורג'מן ממחזר את עצמו לדעת עם דמות הבאד בוי הפרוע שכבר הפכה למרבה הצער לטייפקאסט הנצחי שלו וליבי רן, טוב, הוא סתם חמוד ובעיקר ישנוני ולא מזיק.

קשה לדעת איך להתייחס ל"ילדי ראש הממשלה" כי בכל רגע נתון בצפייה ניתן לחוש רגשות שונים ומעורבים כלפיה. האם להתייחס אליה כאל דרמה עוכרת שלווה על התמודדותה של משפחה עם חייה החדשים? האם מדובר באלגוריה בעלת קווים קומיים? או שמא מוצגת לנו פה השתקפות מעוותת, גרוטסקית ומוגזמת של הלך הדברים על מנת להקצין ולבדר? בסופו של יום, מדובר לחלוטין בעניין של אינטרפרטציה וכשמדובר בעלילה סוחפת ושחקנים מן השורה הראשונה, תרשו לעצמכם לקחת את הזמן.

"ילדי ראש הממשלה", שלישי 22:30, HOT3