יושב על הביט • על סדרת המשטרה "ממפיס ביט"

הטלוויזיה האמריקנית הביאה לנו בשנים האחרונות זן חדש של גיבורים, שהצליחו לכבוש את לב הקהל והמבקרים כאחד. אלו הם האנטי-גיבורים, בעיקר כשמדובר בדמויות גבריות, שמשהו בהם משלב בין גאוניות לפגיעות, בין כריזמה לאובססיה, בין עוצמה לחולשה אדירה. טוני סופרנו, גרגורי האוס, דון דרייפר, ויק מאקי ואפילו סוחר הסמים האהוב על כולנו - וולטר ווייט - משלבים בתוכם באופן מדויק ומרתק את התמהיל המושלם של האנטי-הירו.

"ממפיס ביט" שעלתה בסוף השבוע לשידור ב-HOT3 הייתה יכולה להיות עוד דרמה משטרתית משמימה, אלמלא הייתה עומדת במרכזה עוד דמות כזו, מרתקת ומלאת ניגודים, של בלש משטרה רב פנים ורבדים, לא מושלם או נטול פגמים בשום צורה, שאמנם תופס את הבאד גייז בסוף היום אבל גם מפוצץ במגרעות, מוזרויות ושגעונות משלו - מה שכמובן הופך אותו לאנושי יותר, מסקרן יותר ואהוד יותר על הצופה.

לא משחק לפי החוקים

ג'ייסון לי הוא שחקן שתמיד ידע איך לגלם היטב את השוליים של הספקטרום האנושי. בתור אחד מכוכביו הקבועים של קווין סמית', הדמויות שלו היו תמיד עם נטייה חזקה לצד האקסצנטרי והמתחכם, ממש לא לידינג מן בסגנון בראד או טום, אלא הווייז-גיי עם היציאות השנונות והמצחיקות. אחרי ארבע עונות ב"קוראים לי ארל" המצוינת, לי חוזר בתפקיד דווייט הנדריקס, בלש משטרה בממפיס, שחי ונושם את העבודה שלו, את האלביס פרסלי שלו ואת העוף המטוגן שלו. הוא לא משחק לפי החוקים, מנהל מערכת יחסים מאוד (אבל מאוד) קרובה ומגוננת עם אמו האהובה ומגונן על ממפיס ואנשיה כאילו הייתה החצר האחורית הפרטית שלו. דרכו המאוד לא שגרתית לביצוע עבודתו ולעשיית צדק מקבלת קונטרה מהבוסית החדשה והקשוחה שלו המגולמת על ידי אלפרי וודארד המעולה.

"ממפיס ביט" היא סדרה מאוד מסוגננת עם המון כבוד לדרום ולממפיס בפרט. המוזיקה והאווירה הן חלק בלתי נפרד ממנה מה שלחלוטין שואב את הצופה פנימה אל תוך ראשו של דווייט ואל אהבתו האדירה לעירו. אז נכון, ראית תעלומת רצח אחת, ראית את כולן. אבל בזכות האווירה המהפנטת שהסדרה מצליחה לייצר, ובעיקר בשל המשחק נטול המאמץ של לי והכימיה המצוינת שלו עם וודארד, היא לגמרי שווה את הזמן שלכם.

"ממפיס ביט", ימי שישי 23:35 ב-HOT3