ישיבה של מעלה • ביקורת על "אורים ותומים"
מותחת את הציציות, מרתקת את הכיפות ונאמנה למזוזות - "אורים ותומים" הצליחה להיות "טווין פיקס" פינת כפר הרא"ה. פיני אסקל חוזר בתשובה
מרחק נגיעה מטווין פיקס. הדבר הכי מבאס שיכול היה לקרות ליוצרי הסדרה "אורים ותומים" אחרי שידור הפרק הראשון, זה אם הצופים והמבקרים יתחילו להשוות בינה לבין שאר דוסיות המחמד - "מרחק נגיעה", "סרוגים", "חיים אחרים" ו"סימני שאלה" - שעלו על המסך בשנים האחרונות כדי לנסות לצאת בשאלה, לחזור בתשובה, להתפלל תוך כדי פירואט, או סתם לתהות אם מותר לאכול בייקון בסעודה מפסקת. ובכן, מתברר שלפעמים בזמן שאתה מתכנן סדרה שעוסקת בעולם הדתי, יוצאת לך סדרה מעולה בלי קשר לרדיוס הכיפה. הדבר הכי פחות מבאס שיכול היה לקרות ליוצרי "אורים ותומים", זה שיזכירו אותה באותו המשפט עם "טווין פיקס".
אחרי מות קדושים אמור. במרכז העלילה גופת תלמיד הישיבה שנמצאת ליד מאגר מים - כמה "טווין פיקסי" מצידה - על ידי חברו לחדר פותחת קו עלילה מרכזי במקום קטן ומסוגר, הפעם לא עיירה אלא בישיבה תיכונית. מאותו רגע כל ההתפתחויות ב"אורים ותומים" נסחבות באיטיות מורטת עצבים, בדיוק כמו בחיים האמיתיים. יוצרי הסדרה השכילו לפצח את הדינמיקות המורכבות של העולם הדתי-לאומי, אפיינו במדויק דמויות של רבנים, תלמידים, אנשי עסקים סרוגי כיפה שבחרו במסלול הכסף על חשבון מסלול ההוראה, ובכך פיצחו את הנוסחה והעניקו את הסדרה הכי אמינה שנולדה בז'אנר חובשות הכיפה.
פוליטיקא עכשיו. בניגוד לשאר הסדרות שעוסקות בציבור הדתי, כאן החטאים קטנים, הדילמות המוסריות מלאות באג'נדה, הסודות לא מביאים לתפניות דרמטיות אלא אוכלים את כולם מבפנים. "אורים ותומים" מזכירה שכן, יש תלמידי ישיבה שיודעים מה זה פורנו ואומרים "כוס אמק". וכן, יש רבנים שלא שומרים מרחק נגיעה כשהם אוהבים. וכן, יש פוליטיקה גם בארגונים שהמנהלים שלהם ניזונים מדף גמרא במקום לנשנש עוד סטטוס בפייסבוק. והכי בולט: ב"אורים ותומים" הטוב לא טוב אבסולוטי בדיוק כמו שהרע לא רע אבסולוטי. כולם אפורים. ההבנה העמוקה של יוצרי הסדרה באה לידי ביטוי ברגע אחד שבו ניכר ההבדל בין כל סוגי אנשי הכיפות הסרוגות: סוגייה הלכתית לגבי לינה בבית האבל. הרב אומר בעדינות ש"לא נהוג", איש העסקים מתרכך, החוזרת בשאלה מקשה באמצעות הרגש ובשם ההומניטריות. וזה מרתק, בין אם אתה דתי, בין אם אתה חילוני ובין אם אתה דתל"ש.
אורים ותומים. יהורם גאון מגלם את ראש הישיבה היוצא, אבל בניגוד לתפקידו המדהים ב"נבלות" כאן בוקעת מפיו מוזיקה שלא ברא השטן וקשה להפריד בין יהורם גאון לדמות, מה שמקטין משמעותית את העוצמה שלו. לעומתו, צחי גראד ובעיקר דני גבע מנפיקים מעצמם תצוגת משחק נהדרת ומוכיחים שהם תמיד יודעים לבחור תפקידים טובים. ההבדל המשמעותי מגיע כשנתקלים בצמד התומים, תום אבני ותום חגי. בזמן שאבני מתאמץ מדי לצאת מהג'ונגל, אפשר לומר שמי שעושה את "אורים ותומים" יותר מכל אחד אחר הוא חגי (תרשמו: מדובר באדריאן ברודי הישראלי). בעזרת שקט נפשי מטריד, שתיקה מוטרפת ועוצמות נסתרות שמגרדות מתחת לעור, הוא מצליח להתאים את עצמו בדיוק מושלם לרוח שמרחפת מעל הסדרה. ומי שלא יתאהב ברוח האלוהית שלה, יתאהב ברוח הלינצ'ית שלה.