חמסה עלינו • מעקב "אמריקן איידול"

כשחמישה מתמודדים נותרו עד כה, אנחנו נותרים עם הצורך של הפקת איידול למלא את שעת השידור ועל כן כל מתמודד ביצע השבוע שני שירים: אחד עדכני והשני וותיק. אז ועכשיו. אבל זהו לא רק הכרח, אלא גם הזדמנות נפלאה עבור המתמודדים להוכיח כמה דברים לקהל שצופה בבית. ראשית, מאחר ונותרו מעט מתחרים שמייצגים (או אמורים לייצג) את הטובים ביותר בחבורה, הביקורת פר שיר הופכת פחות רלוונטית והאופי והסגנון שכל אחד מהם יצר לעצמו עומדים למבחן האמיתי. שיר אחד יכול להיות פלא של להיט אחד, אבל הצגה של שני שירים, ביחד עם ההופעות שלהם עד כה, היא התחלה של מושג באשר לאלבום שהזמרים האלה מתכוונים להוציא.

מעבר לכך, שני שירים הם תעודת ביטוח עבור המתנדנדים. מישהי כמו לורן למשל, שיכולה להחריב ביצוע בודד על חוסר ביטחון, זוכה להזדמנות שנייה במקרה כזה. מישהו כמו סקוטי זוכה לבצע גם שיר שקט וגם קצבי והוכיח מגוון שהיה חסר לו. להיילי זה מועיל מול השופטים דווקא, שמשום מה עדיין לא נמנים עם מעריציה. לג'יימס זה לא מועיל ולא מוסיף כי אין לו ביצועים גרועים אף פעם (ואולי אפשר כבר להכריז עליו כזוכה ולגמור עם זה?) ולג'ייקוב זה היה יכול להועיל, אבל למעשה רק הזיק.

לצד ג'ימי אייבן התארחה הפעם שריל קרואו כמורה הרוחנית והמאמנת והצליחה לזרוע במתמודדים ביטחון עצמי וחוש זהות מוזיקלי ולכן הפעם לצד הביקורת השבועית הרגילה, ננסה גם לראות איזה סוג של אמן יכול אולי לצאת מהמתמודדים האלו.

ג'יימס דרבין - הרוקר הרגיש

הביצוע העדכני של ג'יימס, "Closer To The Edge" של "30 Seconds To Mars", הדגים לנו בדיוק איזה סוג של אמן הוא יכול להיות - רוקר רגיש עם בלדות רוק רגישות וללא רגישות עור הפנים לאיפור מדי פעם. נדוש אבל בועט. מה שלג'יימס יש שלג'ארד לטו אין, זה קול היסטרי (כשהוא מחליט להשקיע ולהשתמש בו לפחות). ההופעה שלו התחילה דווקא לא משהו עד שהוא הגיע לצלילים הגבוהים ופיצה על ההתחלה, אבל נדמה שלאף אחד לא אכפת וכולם כבר הכתירו אותו כזוכה.

בשיר השני, "Without You" של באדפינגר במקור, אבל מוכר יותר בביצוע מריה קארי, הרגישות של ג'יימס נשפכה מכל החורים וגרמה לו להזניח את השירה בצורה די מביכה. אבל מביך לאחד הוא מרגש עד דמעות עבור ג'ניפר לופז ולכן ג'יימס זכה שוב לתשואות ולמושג טיפשי חדש בתחרות: ביצוע רגשי.

הלך הביתה: ג'ייקוב לאסק - נער מקהלה שמנסה להיות חדשני

אם מסתכלים אחרוה על הביצועים של ג'ייקוב מבינים שכשהוא לא זייף, אז הוא נתן אחלה של הופעות לחתונות נוצריות בכנסייה, לא יותר מכך. הנושא של אז ועכשיו לא מדבר אל ג'ייקוב כי הוא מיושן לא משנה מה הוא יעשה. האר אנ' בי שלו לא חדשני, הגוספל שלו לא חדשני, הסול שלו לא חדשני והלבוש שלו, למרות שמתאמץ להיות חדשני, גם לא חדשני (מה שעובד על אנדרה 3000 מאאוטקאסט לא יכול לעבוד על כל אחד).

הוא בחר לבצע את "No Air" של כריס בראון ושל זוכת אמריקן איידול במיל ג'ורדין ספארקס ואפילו רנדי נאבק להסביר לו את זה יפה שזה לא הסגנון שלו. כשהוא הלך על מיושן עם "Love Hurts" של Nazareth, הוא העניק ביצוע מושקע והרבה יותר טוב מבחינה קולית אבל אז התגלו שני דברים חשובים ומכריעים עבורו: האחד הוא שגוון הקול של ג'ייקוב נמאס מאוד מהר. אלבום שלם של הטון הבכייני הזה עלול להציק באזניים וזה בלט בעיקר בסוף התכנית כשהצמידו את שני הביצועים ללקט המסכם. הדבר השני הוא זה שג'ייקוב מיושן, נטול אמירה מוזיקלית רלוונטית ובעיקר נשמע כמו המוזיקאי הלא מספיק טוב שרוצה לחשוב שהוא כוכב ענק שרק מחכה להתגלות. סביר להניח שלא נשמע יותר מג'ייקוב.

לורן אליינה - קאנטרי קיטש

ללורן אין את החתוליות השובבה של שנאייה טווין באופן טבעי, או את הבגרות והבשלות של קארי אנדרווד, מה שהופך אותה לילדה חמודה עם קול טוב ששרה קאנטרי. היא יכולה להיות מהאמנים שיתבגרו לנו מול העיניים כמו בריטני ויהפכו למכונה משומנת של דיאטה, בלונד ותלבושות זנותיות. בראייה לאחור נזכור אותה שרה בחמידות וקורצת כמו מלכת יופי קטנה, אבל היא תלך ותהפוך לבימבו כמו מיילי ותקרא לזה התבגרות.

הביצוע הראשון שלה ל"Flat On The Floor" של קארי אנדרווד היה אחלה. העצה הכי טובה ששריל קרואו נתנה לה היתה לעמוד במקום ולשיר את זה בביטחון ולורן יישמה אותה חלק מהזמן ובשאר דילגה לה בחמידות יתר בשיר שלא אמור להיות חמוד. מבחינה קולית היא לא השתוותה למקור נטול הפגמים של אנדרווד ומעולם לא היה לה סיכוי כזה. היא פשוט לא טובה כמוה. בשיר השני, "Unchained Melody" של הרייצ'ס בראדרז, היא השתפנה בתו הכי חשוב, ולמרות זאת, הציגה ביצוע די מתוק לקלאסיקה. ספק אם לורן, שכמעט הודחה אמש, תצליח להגיע לגמר.

סקוטי מקרירי - קאנטרי שרמנטי

אפשר לומר סופסוף שההופעה של סקוטי אמש הצדיקה את הימצאותו בחמישייה הסופית, היות ועד עכשיו נדמה שהוא נשאר שם על פופולריות וחן בלבד. הפעם הוא גם הוכיח שהוא יכול לצאת מהתחרות הזאת עם נסיון וגדילה כאמן ואפילו אולי, לפרוץ עם שיר או שניים מחוץ לשוק האמריקאי. אולי. הביצוע הראשון שלו ל"Gone" של מונטגומרי ג'נטרי, צמד קאנטרי מצליח בארה"ב (ופחות מוכר אם בכלל מחוצה לה) היה מלהיב, משמח ומבוצע היטב. סקוטי פרח על הבמה וקיבל תשואות התלהבות בצדק.

בביצוע השני הוא המשיך לחשוף את הצד הרך שלו עם "Always On My Mind" של ברנדה לי (ובגרסה מוכרת יותר של אלביס פרסלי), והעניק הופעה פחות טובה, אבל יציבה וחיובית. סקוטי אמנם לא צריך לזכות בתחרות, והוא אמנם לא בחירה טובה עבורנו ועבור הקהל הבינלאומי, אבל יש לי תחושה שהוא יצליח מאוד גם אם לא נשמע עליו.

היילי ריינהארט -סול צ'יק

היילי מזכירה כל כך את הזמרות של פעם שנשאו חספוס גברי בקול שלהן אבל שמרו על נשיות מגרה. ג'ניס ג'ופלין היא השוואה מוגזמת, אבל יש בה משהו. הערב ללא ספק היה שייך להיילי גם בהופעה הראשונה עם השיר שלא יצא רשמית שליידי גאגא העניקה לה אישור לבצע וגם בגרסה המרהיבה שלה ל"The House Of The Rising Sun" של האנימלז.

את ההופעה הראשונה השופטים קטלו בלי סיבה, פשוט כך. השיר אמנם לא היה מוכר ונחשב בגדר סיכון, אבל מעריצי גאגא רבים הם והוא היה בחירה חכמה מאין כמוה בסגנון בלדות רוק משנות ה-70. אבל היה זה הביצוע השני שלה שנחשב להום ראן במונחי תחרות שירה והעמיד את כולם על הרגליים לתשואות מוצדקות.

יותר מכל המתמודדים, היילי היא מסוג האמנים שאתה יודע שיהיו מעורבים בכל החלטה על העתיד שלהם ויתנו את הטון בעיצוב אישיותם המוזיקלית, דבר שאי אפשר להגיד על לורן או על סקוטי. כשזמרות מהסוג שלה משתלטות על המצעדים, הגל של היילי נכון גם לפופ העכשווי. אם היילי תגיע לגמר, יש לה סיכוי אמיתי לנצח את התחרות ברגע האחרון, בייחוד עכשיו כשמעריצי קייסי עברו להצביע לה. כל מה שהיא צריכה זו הופעה כמו זו שהיתה לה אתמול.

שלוש תהיות:

1. מטבחי הגיהנום גרסת "אמריקן איידול" חשפה את כישורי המשחק הדלים של חבורת הדיסני המתקתקה הזו שבנוכחותה גורדון רמזי נראה כמו פיל בחנות חרסינה.

2. קליפ מאחורי הקלעים שחשף את "תהליך בחירת השירים" של המתמודדים חשף את היעדר הכישורים של המפיקים למלא את הזמן המרוח בתוכן מעניין. איזה בזבוז של קליפ ושל זמן.

3. ההופעה של ג'ניפר לופז חשפה. ואחרי שהיא חשפה היא נותרה גם עירומה ווקאלית ומוזיקלית נוכח מפגן חוסר הטעם של הסינגל האומלל הזה ושל קריירת השירה שלה באופן כללי. היא יפה ורוקדת נהדר, אבל בינה ובין שירה - כלום.