דה פול • שבוע הסרטים באמריקן איידול

שבוע הסרטים הגיע ואיתו, בצער, תכנית די בינונית. הרמה הכללית של המתמודדים טובה דיה בשביל שהערות השופטים לא יהיו יותר מדי מעניינות. ג'ניפר לופז הודתה שמבקשים ממנה להיות יותר קשוחה, אבל שכל המתמודדים פשוט טובים. אז נכון שרובם מוכשרים, אבל אם סיימון היה שם, בטח כולנו היינו מרגישים אחרת.

כל החיוביות הזאת גרמה לחלק מהמתמודדים לבחור בשירים קלישאתיים, צפויים, לעוסים, דביקים ואולי אפילו מוזרים. אבל היי, כל עוד אף אחד לא ביצע את הנעימה של "טיטאניק", הכל טוב. כנראה בגלל שפיה הלכה הביתה בשבוע שעבר.

אחרי הדחה לא מפתיעה מדי של פול מקדונלד, אחד המוכשרים שלא זכה במבחן הפופולריות של אמריקה, מעט קשה לחזות את הגמר של איידול וזה או א. בגלל שכולם ממש טובים. ב. בגלל שכולם די בינוניים. ג. בגלל שלא ברור אם אמריקה מצביעה על פי כישרון או על פי חיבה כללית. התשובה היא קצת מכל שלוש האופציות. אין ספק שסקוטי ולורן הם החלשים בחבורה, אבל החיוך הדרומי שלהם עושה עבורם את העבודה. לעומתם היילי וקייסי הם לא רק זמרים טובים אלא אמנים מחוננים ממש (יעיד על כך הדואט המקסים שביצעו בערב ההדחה), אבל קשים לבליעה עבור אמריקה המיינסטרימית בטווח הרחוק. כרגע הגמר נראה טוב עבור מעריצי דרבין, אבל עד אז, הנה סקירת ההופעות.

הלך הביתה: פול מקדונלד - "Old Time Rock & Roll" מתוך "שעשועים מסוכנים"

בחירה צפויה ואפילו מאוסה אבל ביצוע מעולה, כרגיל. למרות הכל, הקול של פול הוא בעל גבול מאוד ברור ויש שלב שבו הוא הופך מצרוד לצורם. זה קרה לו הפעם וכאמן עם הקול הכי קטן מכל המתמודדים שנשארו הוא שילם על זה. למרות שפול הוא חבילה שלמה של אמן מוצלח עם גוון קול משובח, הוא לא יחזיק בלדה. הביצוע

לוריין אליינה - "The Climb" מתוך "האנה מונטנה - הסרט"

נתחיל בזה שלמרות שמדובר בשיר מתוך סרט מטופש, מדובר בשיר יפה. לוריין קיבלה מחמאות על כך שביצעה אותו יותר יפה ממיילי סיירוס, שזו מחמאה מעט מפוקפקת, אבל במקרה הזה נכונה. ולמרות זאת, כמה קריאות "יה-הההה-אייי" מבוגרות מדי עבורה, הפכו את הביצוע לזקן מעט. הביצוע

סטפאנו לנגונה - "End Of The Road" מתוך "בומרנג"

אחרי שקיבלתי כמה תלונות על יחס לא הוגן כלפי סטפאנו (ובצדק, עד עכשיו), אני מודה ומתוודה שאמש הוא שיחק אותה. גם בחירת שיר מעולה שהחזירה נוסטלגית לביצוע של בויז טו מאן, וגם, לראשונה בתחרות, ביצוע קולי מרהיב, בעיקר בחלק השני של השיר. משהו השתנה אתמול באנרגיה הקיטשית שלו והפך למפגן שירה עוצמתי מאי פעם עבורו. כשמגיע, אז מגיע.

סקוטי מקרירי – "I Cross My Heart" מתוך "Pure Country"

כמובן שסרוטי יבחר שיר קאנטרי מתוך סרט קאנטרי, על זמר קאנטרי שמופיעה בו גם המילה קאנטרי. ולמרות שהוא נתן ביצוע יפה למדי, אפשר לקבוע מראש שהאלבום שלו יהיה קאנטרי, קאנטרי ועוד קצת קאנטרי. אמריקה מתה על זה, אנחנו אפילו לא נדע מזה, אז בבקשה, תפטרו אותנו מעולו של זה. לביצוע

קייסי אברמס - "Nature Boy" מתוך "הנער בעל השיער הירוק"

קייסי כמעט נפל לקלישאה עם קאבר לפיל קולינס, אבל הלך עם הלב ונגד העצה של ג'ימי אייבין מאינטרסקופ והלך על השיר הזה בביצוע נט קינג קול מ-1948,  עם הקונטרבס שחזר לזרועותיו לביצוע ג'אזי סווינגי מהלב. מוכרחים להודות שהשיר באמת מתאים לבמת מועדון לילה חשוך בניו יורק, מאשר לבמת איידול או היכל ענק, אבל קייסי הביא משהו חדש לתחרות השחוקה הזאת, וזה נהדר לצפות בו. לביצוע

היילי ריינהארט - "Call Me" מתוך "אמריקן ג'יגולו"

למרות שזה היה מרגש לצפות בהיילי - מי שעל דעת כותבת שורות אלו צריכה לזכות - פוגשת באשה מדהימה כמו דבי הארי מבלונדי בביצוע ללהיט הגדול הזה, אין ספק שזה היה ערב חלש יחסית עבורה. היא צעדה בנעליים ענקיות, בחרה שיר שלא מספיק מדגים יכולת ווקאלית מעולה כשלה, היתה סקסית מדי (יש דבר כזה, במיוחד באיידול) וגם נדבקה בגינוני כוכבת ילדים כשהחלה לנוע כמו בקליפ של מועדון מיקי מאוס (וזה עדיין תוך כדי שהיא היתה סקסית מדי, אז בכלל). היא חזרה לשלישייה התחתונה בגלל הביצוע הזה, ונקווה שבשבוע הבא היא תפצה על כך.

ג'ייקוב לאסק – "Bridge Over Troubled Water" מתוך "המרדף לאושר"

אולי כשג'ייקוב, הדיוה עמוס המניירות, פוגש את הפשטות של סיימון וגרפונקל, משהו טוב קורה, כי מדובר בהופעה המאופקת ביותר שלו, הטובה ביותר מבחינת זיופים (רוצה לומר, הראשונה שלא היו לו כאלה) ובסך הכל אחלה ביצוע. עם זאת, זה הזמן לומר שזכייה של ג'ייקוב היא בזבוז. אמן מצליח מדי כנראה שלא ייצא ממנו. הוא זמר טוב, אבל לוקה בבחירות תמוהות ובקלישאות מעייפות.

ג'יימס דרבין - "Heavy Metal" מתוך "רוק בחלל" (1981)

קצת נמאס שג'יימס דרבין לוקח לעצמו את הקרדיט של הרוקר הראשון באמריקן איידול. היו כאלה לפניו (האחרון שבהם הוא אדם למברט שגם דומה לו פיזית וקולית). גם דרבין כמו קייסי, החליט להמרות את פי המנטור וללכת עם השיר שיש לו בלב. מאחר ומטאל הוא לא כוס התה שלי, קשה לשפוט את ההופעה של ג'יימס, אבל אין ספק שהוא לוקח את כולם מבחינת שירה. מצד שני, זכייה שלו תהיה די צפוייה ומשעממת.

שלוש תהיות

1. או שג'ימי אייבין מקבל יותר מדי זמן מסך בזמן האחרון, או שנדמה לנו שכך, בגלל שהאגו שלו התפוצץ עלינו פתאום. אחרי שסקוטי מקרירי קרא לו "Dude", הוא חש צורך לתקן אותו. נכון, אתה מבוגר וחכם וסקוטי צעיר בשנים, אבל אלו עסקי המוזיקה דוד... אז צ'יל.

2. ג'ימי אייבין מתחיל לחשוף גם על הדרך את הפייבוריטים שלו. כשג'יימס בחר ללכת עם הלב, הוא הסביר לו שזה התהליך ושהכל אחלה. כשקייסי בחר לעשות זאת, הוא איחל לו בהצלחה ואיים שהוא עלול להתרסק. אז ג'ימי לא מת על ג'אז. בעצם מי כן?

3. וויל.איי.אם מהבלאק אייד פיז כבר חונך את המתמודדים שבוע שני ברציפות ביחד עם ג'ימי, ואחרי שגם ככה רצח את זכר האלבומים הראשונים של הלהקה שלו ויצר ז'אנר מפלצתי של הופעות חיות מהחלל, אולי כדאי לו לשקול בכלל קריירה בתור סטנדאפיסט. הוא מצחיק יותר ככה וזה ישאיר את עתיד הפופ בטוח יותר עבור כולנו.