אגדות שוק • "אמריקן איידול" עושים רוק ומארחים את איגי פופ
ערב אגדות הרוק של "אמריקן איידול" הניב בעיקר ביצועים פנטסטיים, אבל גם הדחה אחת מיותרת וכואבת שתחקק בהיסטוריית המפעל. הילית וולברג בשוק
השבוע באמריקן איידול התחקו המועמדים אחר האגדות של היכל התהילה של הרוקנ'רול. אחרי פתיחה מודעת לעצמה יתר על המידה מאת סטיבן טיילר, חבר במועדון האקסקלוסיבי, המתמודדים לקחו על עצם כמה אגדות שקשה בדרך כלל להתמודד איתן, כמו טינה טרנר, ג'ניס ג'ופלין וארית'ה פרנקלין.
בכל טקסט אחר על אמריקן איידול, היה מרומז כעת על הירצחן של אותן אגדות על הבמה החיה, אבל העונה, כאמור, משהו מפתיע קורה. הביצועים היו טובים, אם לא מעולים ונדמה שבפעם הראשונה יהיה מסקרן לשמוע מה יעשו חלק מהמתמודדים אחרי שהתחרות תיגמר. בעוד נדיר לשמוע על מי שלא זכה מחוץ לאמריקה (לפעמים נדיר לשמוע גם על מי שכן זכה עד עכשיו), השנה נדמה כאילו למתמודדים כמו קייסי, פול, היילי או פיה יכולה להיות הצלחה לא רעה בכלל מחוץ לתחרות, אם הם רק יחברו לאנשים הנכונים עבורם.
העובדה הזאת הופכת את ההדחה הנוראית של פיה לכואבת פחות. מי שדווקא עשתה כבוד לא רע בכלל לטינה טרנר ובעלת הסיכוי הגבוה ביותר להנציח את הקריירה שלה עוד 40 שנה במופע בידור קבוע בלאס וגאס כמו סלין דיון, שמפוצץ את האולם בכל פעם מחדש, הלכה הביתה בטרם עת, אבל ללא ספק יכולה לשוב ולכבוש את המצעדים בקלות. פיה היא כריסטינה אגילרה עם חן ואצילות והלוואי ונשמע ממנה שוב.
וכעת לשאר החברים.
ג'ייקוב לאסק – "Man In The Mirror" של מייקל ג'קסון
ג'ייקוב התכוון לשיר את "Let's Get It On", המנון המשגל של מרווין גיי אבל חש ברגע של התחסדות ש"לעודד עסקים מלוכלכים", כפי שהגדיר זאת, לא משקף את אופיו. אז הוא הלך על מייקל ג'קסון וכרגיל, קלע מעט מתחת לצליל שהוא כיוון אליו והוסיף לכל הסיפור הזה את הענטוזים הלא מחמיאים שלו. ג'ייקוב מתנהג כמו מבצע טוב יותר משהוא כזה באמת ואמריקה רמזה לו על כך כשמיקמה אותו בשלישייה החתתונה.
היילי ריינהארט - "Piece of My Heart" של ג'ניס ג'ופלין
זה היה מלחיץ תחילה לשמוע שהיילי בחרה בשיר גדול כל כך, אבל בחיי, כמה שהיא ביצעה אותו נהדר. הפייבוריטית האישית שלי מתגלה אט אט ככוח אדיר של סקס אפיל, נשמה ובלוז ואיכות קולית נטולת פשרות. היילי לניצחון!
קייסי - ""Have You Ever Seen The Rain בביצוע קרידנס קלירווטר רבייבל (CCR)
תודה לאל שקייסי בחר שלא לשיר שיר של סטינג בסופו של דבר והלך על משהו פחות נדוש. הוא גם שינה את הגיטרות האקוסטיות במקור של CCR לקונטרבס וביחד עם הצרידות הנעימה לאוזן והמעוף שלו כאמן, היה כיף לצפות בו. כמו תמיד.
לוריין אליינה – "Natural Woman" של ארת'ה פרנקלין
חמודה לוריין, באמת, אבל החיבור הכל כך יפה בין סול לקאנטרי היה יכול להביא אותה לשיא של השיאים מבחינתה. אלא שללוריין אין אפילו חצי דיוה ממה שלאריתה פרנקלין יש במחוך בלבד. לקראת הסוף השתחררה שם אשה אמיתית וטבעית, ואין ספק שלוריין צמחה בתחרות, אבל זה לא מספיק. לאמריקה לעומת זאת, זה הספיק בינתיים.
ג'יימס דרבין - "While My Guitar Gently Weeps" של הביטלס
השיר היפה ביותר של הביטלס בעיני, שנכתב דווקא על ידי ג'ורג' הריסון ולא על ידי צמד העל לנון-מקטני, מדהים בזכות כך שלא רק הגיטרה מיבבת בו, אלא גם אתה, כשאתה שומע אותו. קאבר לשיר כזה מבקש קול גדול שלא צריך להוכיח שהוא ענק. הוא חייב להצטנע. ולמרות שג'יימס בכה ושר מהלב, הוא השוויץ ולכלך את היופי של השיר עם הבון ג'וביות שלו, שמתאימה לכל כך הרבה שירים אחרים, אבל לא לזה. השופטים מצדם עפו לכל כיוון על הביצוע, אז לכו תבינו.
סקוטי מקרירי - "That's All right Mama" של אלביס פרסל
הילד הקשיש הפתיע עם מעט סקס אפיל במהלך ההופעה וביצוע קולי לא רע בכלל. אבל זו לא אשמתו שהפרצוף שלו כל כך לא מתאים לקול שבוקע ממנו, שלפעמים זה נראה כמו פארודיה. ואם זה לא היה קומי, אז מה תגידו על שתי המעריצות שהתפרצו לבמה בצרחות היסטריות השמורות לג'סטין ביבר?!
הלכה הביתה: פיה טוסקנה – "River Deep Mountain High" של טינה טרנר
אחד הרגעים המבאסים של ערב ההדחה היה כשפיה הלכה הביתה. באמת. כי הביצוע שלה היה מרשים וכזה שמשאיר את הקהל רעב לעוד. למרות זאת נדמה שאמריקה שבעה ממנה, או לפחות שכחה שהיא צריכה תמיכה אל מול אלילי הקאנטרי הפחות ראויים ממנה לזכייה. הדבר המנחם היחידי שאפשר לקחת מהרגע הנורא הזה, הוא שלפיה יש יכולת להצליח כמו שקלי אוסבורן וקרי אנדרווד הצליחו.
סטפנו לינגונה - "When A Man Loves a Woman" של פרסי סלדג'
ההבדל בין הקאבר השחוק של סטפאנו, למקור האגדי של סלדג' הוא שבעוד סלדג' מחייך לאורכו של הביצוע בסיפוק מזוכך מהאהבה שלו לאשה כלשהי, בקוליות מעוררת יראה, סטפאנו מאמץ את פניו כאילו אהבה היא דבר שיוצא החוצה כשכואבת הבטן. בחלק הראשון של השיר הוא שיבץ את הויברטו בצורה לא נעימה, וככה בהחלט לא אוהבים אשה ולמרות שבחלק השני השתפר פלאים, הוא עדיין בחור די משעמם על הבמה.
פול מקדונלד - "Folsom Prison Blues" של ג'וני קאש
וויל.איי.אם המליץ לפול על ג'רי לי לואיס כהשראה לטירוף על הבמה ופול תיעל חלק מזה על הבמה ויכל אפילו יותר. היה כיף לראות אותו ואת הנגנים שלו מג'מג'מים ביחד וזו ללא ספק טעימה קטנה ומוצלחת ממה שפול ייתן לנו כאמן עצמאי.
שלוש תהיות:
-
לראות את ריאן סיקרסט מנסה את כוחו בצעדי קאנטרי, מעורר תחושה לא נעימה בבטן.
-
לראות את סקוטי מקרירי מנופף בידיים שלו כאילו הוא אמינם, בעת שהוא מבצע שיר בסגנון קאנטרי, מתחיל ממש להכאיב בבטן.
-
לראות את איגי פופ מתארח באמריקן איידול זה כמו לראות את אריק קרטמן מככב בסרט "במבי". זה כאב בטן שמרגיש כמו דגדוג חיובי.