דאו ג'ון • משתתפי "אמריקן איידול" עושים אלטון ג'ון

יש תחושה שבעונה הנוכחית של אמריקן איידול, אחת הטובות מזה זמן רב, השיאים מגיעים מהר מדי מהצפוי. בפרק שעבר חזינו בהצלתו של קייסי בשלב המוקדם של 11 המתמודדים, מה שאומר שהשבוע שני מתמודדים נאלצו ללכת הביתה. הסכנה הזו רק תרמה למתח כמובן, והפכה את הפרקים האחרונים לגרנדיוזים במיוחד.

 

באווירה הזו, המתמודדים ביצעו השבוע מהרפרטואר הענק של אלטון ג'ון וברני טופין. בניגוד לשבוע שעבר, בו התמודדו ה-11 הנותרים עם המשימה הקשה של שבוע מוטאון ונאלצו להתעמת עם שירים שעלולים להרוס את סיכוייהם להצליח, המלודיות של ג'ון הן רוח גבית בטוחה עבור מבצעי קאברים. מדובר בשירים שמצליחים לסחוב את המתמודד רחוק יותר ממה שהוא מסוגל לבד, ובזכות הלחן הייחודי והסגנון הלהיטי הנצחי שלהם הם מצליחים לגלוש על שפע הסגנונות של המתמודדים השונים. זאת הסיבה גם, שלמרות נוכחותם של מתמודדים חלשים יותר בתחרות, מרבית ההופעות השבוע היו בין המוצלחות ביותר עבור כל מתמודד וזה מדאיג, כי נשארו עוד תשעה שבועות, ככל הנראה משעממים למדי.  

סקוטי מקרירי – "Country Comfort"

מקרירי קיבל במתנה את השיר הזה, שלא רק מכיל את המילה קאנטרי, אלא גם ניחן באווירת הקאנטרי שהיא הטריק העיקרי של המתמודד הצעיר-זקן. מקרירי נראה על הבמה כמו אמן קאנטרי אמריקני בשיאו של מסע הופעות למען החיילים באפגניסטן, אבל הצלילים הנמוכים שלו מעייפים כבר בשלב הזה. מעניין יהיה לראות אותו מבצע שיר מורכב יותר מבחינה קולית, אחרת נדמה שהוא לא יצליח לחדש לאורך זמן. לביצוע

 

הלכה הביתה: נעימה אדדפו - "I'm Still Standing"

היכולת של נעימה לאתגר את האוזן בקאברים מעניינים ומקוריים מוערכת, והפעם היא עשתה את זה עם גרסת רגאיי לאחד הלהיטים המוכרים של אלטון ג'ון. אלא שהמבטא הג'מייקני המאולץ, והקול שלה, שלא מספיק טוב מלכתחילה, הפכו את ההופעה למפגן של פיזור ומבוכה כללית. ההדחה היתה צפוייה מאוד. לביצוע 

 

פול מקדונלד - "Rocket Man"

כרגיל, פול הפך את הביצוע לשלו לחלוטין, כשהוא נעזר שוב בגיטרה שלו על הבמה ובתווים הרכים שגוון הקול המיוחד שלו שוחה בהם. למרות שלא היה מגיע לו להיות בשלישייה התחתונה בסוף הערב, אין ספק שאם הוא לא יאתגר את עצמו יותר, הוא יודח מהר מאוד.

 

פיה טוסקנה - "Don't Let The Sun Go Down On Me"

הצמרמורת הראשונה של הערב הגיעה מפיה, שבחרה שוב בבלדה, אבל בכזו בלדה עוצמתית ונחרטת בזיכרון שהיא מרימה אוטומטית את ההופעה של דיוה כמו פיה. אין רבב בביצועים הקוליים שלה והפעם היא זרקה לשם גם עוצמה ושינוי נכון ומדוייק של התווים החשובים. לביצוע

 

סטפאנו לנגונה - "Tiny Dancer"

שיר כל כך יפה הצליח להעלות את סטפאנו מדרגה מהביצועים המאומצים שלו בדרך כלל. אבל האמת היא שהוא לא זמר מספיק טוב והבעת הפנים שלו מאומצת תמידית. לזכותו יאמר שסיום ההופעה שלו מול לופז היה רגע הומוריסטי מבורך ביוזמתו של רנדי. לביצוע

 

לורן אליינה - "Candle In The Wind"

לורן הולכת ומשתפרת בהדרגתיות ולמרות שלא תזכה בתחרות הזאת, היא יכולה להיות זמרת מאוד מצליחה. הפעם היא בחרה קלאסיקה והצליחה לשיר אותה יפה, רך ואפילו לגרום לנו להאמין לה כשהיא שרה על מרלין מונרו.

 

ג'יימס דרבין - "Saturday Night Alright"

ג'יימס יודע שהוא טוב, אז הוא בחר להתמקד בהופעה הזאת בהמון רעש על הבמה (עליות ירידות, פסנתר עולה באש וכו') והזניח מעט את השירה שלו. זה כנראה לא משנה, כי נדמה שאם מישהו מובטח כרגע בגמר, זה הוא.

 

 

הלכה הביתה: ת'יה מגיה – "Daniel"

בשכל עשתה אמריקה ששלחה את הילדה החמודה הזאת הביתה. שוב פעם היא בחרה בשיר שיציג אותה כילדה משעממת עם קול קטן, ושוב פעם היא נתנה ביצוע מדויק קולית, אבל נטול כריזמה או עניין. ביי. לביצוע

 

קייסי אברמס - "Your Song"

החוויה הצנועה שעבר קייסי בשבוע שעבר, כשהוצל על ידי השופטים, עשתה לו רק טוב. הוא קיצץ את זקן איש הזאב שלו, בחר שיר טוב, ביצע אותו באופן פשוט עם זריקת קייסי פה ושם והשאיר חלק מהאגו שלו מחוץ לבמה. ענווה היא מילת המפתח אצל אנשים מוכשרים כמו קייסי, והשבוע הוא נתן יותר מזה. לביצוע

 

ג'ייקוב לאסק - "Sorry Seems To Be The Hardest Word"

אין ספק שהבחור הזה יודע לשיר. אין ספק שיש לו קול גדול. אבל הדרמה על הפנים שלו, העוויתות של השפתיים והדיוה שזולגת ממנו לכל עבר, הופכים אותו למוגזם ומעייף. השיר הזה תפור לקול שלו, אבל הסבל המוגזם שעל הפנים שלו מגוחך. לביצוע

 

היילי ריינהארט - "Benny and The Jets"

הביצוע הטוב ביותר של הערב עם אחד השירים המעולים של אלטון ג'ון שייך להיילי, שסופסוף קיבלה גם את ההכרה הזאת מהשופטים. השליטה המדהימה שלה בקול, הנשמה הבלוזית שלה ואפילו הנהימות המפרפרות שלה התאחדו לכדי ביצוע מושלם וסקסי.

 

שלוש תהיות:

1. עכשיו כשנשארו תשעה מתמודדים טובים יחסית, אי אפשר שלא לתהות איך הכל היה נראה אם סיימון היה משבית שמחות. על סטפאנו הוא ממזמן היה יורד, את לורן אליינה הוא בטח היה שונא וסקוטי עבורו היה בוודאי מעין סנג'ייה שניתן להתעלל בו רגשית.

 

2. אחרי זמן רב אפשר להצביע על קווים לדמותם של השופטים החדשים: ג'ניפר מהנהנת עם הראש לכל שיר כשהבעה חוקרת על פניה, ובמקום להגיד משהו רע, היא מספרת בהכללה מהם המרכיבים של אמן מוצלח, וסטיבן טיילר אוהב את כולם, ומנסה למצוא את המשפט הכי דרומי-טראשי שהוא יכול למצוא, כדי להוסיף לו טוויסט גס ומאוד לא הולם עבור תכנית לכל המשפחה. הוא גם מכין היטב את הקרקע לקאמבק של אירוסמית'. ביקורת לעומת זאת, יש מעט מאוד.

 

3. מישהו שם לב שריאן סיקרסט נהיה גבר די גברי? בתחילת העונה השיזוף הכתום והגוונים בשיער נעלמו, ואמש הוא כבר הופיע בתסרוקת חדשה נטולת קוצים וניטרל את כל גינוני השטותניק המביכים שלו. מאז שהלכת, סיימון, זה כבר לא אותו דבר.