הפקת אופנה • מה חשבנו על "בלי בושה"?

על אף העובדה שפה ושם עוד צצה לה איזו דרמת מקור טובה במחוזותינו, ולמרות שמעבר לים כבר מזמן הוכיחו לנו שטלוויזיה היא ה-מקום להיות בו כרגע עם סדרות משובחות, סרטי טלוויזיה מעולים ומיני סדרות אפיות, בארץ ממשיכה חגיגת הריאליטי נטולת המעצורים. אנחנו אוהבים, כך לפחות מאמינים קברניטי הטלוויזיה, לראות אנשים אמיתיים במצבים אמיתיים. אז נכון, לא הכל טראש, ולא גם לא הכל ריאליטי במובן המציצני והאסמסי שלו, אבל בין אם נרצה ובין אם לא, המסך הקטן דוחף את האף שלנו לחייהם של אחרים. הדרך הפחות צהובה לעשות זאת נקראת דוקו-דרמה ואמש עלתה ב-yes "בלי בושה", ניסיון צעיר ורענן לסדרת נעורים שהמשתתפים בה הם ממש במקרה, טינאייג'רים אמיתיים.

מבחינת ליהוק, נראה הקאסט של הסדרה כמו פרסומת לבנטון. הבלונדה היפה, ההומו שעושה דראג, הרוסייה, ילדת העובדים הזרים וכן הלאה. פסיפס מעניין אך עם זאת כמעט טלוויזיוני מדי של טיפוסים וצבעים. בנוסף, עלילות הנערים מסופרות על ידי מספרת מסתורית, דמות בשם לני, בת 17, שמלווה את תלאותיהם בווייס אובר מהוקצע ורהוט שעם כל הכבוד, לא מזכיר ולו לרגע ילדה בכיתה י"א. ההחלטה לבנות סיפור מסגרת של מספרת שנמצאת בשכבת הגיל של הקהל אליו הסדרה פונה, מיותרת לחלוטין ואף פוגעת באמינותה. באמת שיש כאן מספיק חומר אנושי מעניין על מנת שיספר את עצמו.

מתבגרים לא רגילים

כמו בכל ריאליטי, דוקומנטרי או לא, הדמויות המשתתפות בסדרה חייבות להיות קצת לא רגילות, אפילו הרבה. ההריונית, ההומו שעושה דראג, הבלונדה שמנהלת רומן עם גבר בן 40 - לא בדיוק חתך ממוצע של מתבגרים, אבל בהחלט החומר ממנו עשויה טלוויזיה. הנחמה הגדולה בסדרה נובעת מהעובדה שמדובר בחבר'ה מאוד מעניינים, אינטליגנטיים ורהוטים - רהוטים כל כך שנשמע לפעמים שמישהו שם להם תסריט בפה - אבל אם נחליט לא להיות סקפטיים ולהאמין למה שאנחנו רואים, אי אפשר שלא להשתאות מהעובדה שלמרות שהם פזורים בכל רחבי הארץ ומגיעים ממעמדות ורקעים שונים, לא הכל אבוד עם הנוער של היום ולא כולם חיים את חייהם סביב ג'סטין ביבר ו"כמעט מלאכים".

הבעייתיות העיקרית, בעיקר עבור מי שהדמויות הללו באמת מעניינות אותו ברמה האישית, היא האריזה הנוצצת מדי בה הן מגיעות. לשם השוואה, התוכנית המצוינת "18" שהנחה אירי ריקין, הייתה אחד ממסמכי הדוקו היותר מעניינים שנעשו כאן לאחרונה על טינאייג'רים, רגע לפני שהם יוצאים לחיים. למרות שריקין (שממשיך עם השטיק הזה ב"בקרוב אהבה") שוחח איתם בשיחות וידאו ושימש כמעין חוט מחבר, עדיין היה משהו לא מתווך ולגמרי לואו באדג'ט בהפקה ההיא - ואני מתכוונת לזה במובן המחמיא ביותר.

"בלי בושה" עטופה בהמון שיק, הפייסבוק תופס בה מקום עצום (אנחנו מכירים את הדמויות דרך הפרופילים שלהן, כל אמירה או אנקדוטה מייד מקבלת רפרנס פייסבוקי וכדומה) וכל המסביב המאוד "נכון" הזה, עלול להוציא את העוקץ מהדבר האמיתי. הרצון לתפוס את תשומת הלב של הצופים הצעירים דרך שימוש בקודים שהם מכירים ואוהבים הוא ברור, השאלה היא איפה עובר הגבול ועד כמה סדרה שרוצה להתכנות "דוקומנטרית" יכולה לעשות סטיילינג לאמת.

"בלי בושה", ימים א'-ד' ב- 22:45 ב-yes Drama HD