עבודת אלילים • מה קורה ב"אמריקן איידול"?

בלי לזלזל בקריירה האישית של כל זוכה באמריקן איידול ב-9 שנים האחרונות, שבוודאי לא היתה נראית כך אם לא היו הופכים לזוכים, עדיין, היחידות שניתן לשלוף מהרשימה הזאת הן קלי קלרקסון, זוכת העונה הראשונה שהפכה לכוכבת בינלאומית ענקית אחרי זכייתה, וקרי אנדרווד, זוכת העונה הרביעית שהפכה למכונת להיטים ודולרים בסדר גודל די היסטרי באמריקה, ולמרות שהיא יושבת על משבצת הקאנטרי-פופ, הצליחה לא רע גם בעולם. השאר, טובים או בינוניים ככל שיהיו, לא הצליחו לפרוץ את מחסומי תעשיית המוזיקה הבינלאומית ונשארו גג אלבום חג מולד משעשע (רובן סטאדארד) או כישלון צורם (טיילור היקס). בשמות של השאר יהיה לכם אפילו קשה להיזכר.

 

אחרי עזיבתו של סיימון קאוול, בין היתר גם מהסיבה הזאת, כשופט בצוות השיפוט ההזוי של איידול, הורגש הצורך העז של ההפקה להתעלות על עצמה השנה. צירוף לופז וטיילר כשופטים חדשים נדמה כמו הצעד היחידי שמפיקי התכנית עשו, אבל התכנית האמיתית הראשונה, זו שהציגה את 13 המועמדים הכי סופיים שיש, הפתיעה השבוע ביכולת של אמריקן איידול להתאושש מהפרידה מסיימון, להבין שמספיק עם הקריוקי והלהקה האנמית ברקע, ולהתחיל לעבוד.

מחווה לאליל האישי

נושא הערב: כל מתמודד בוחר את האליל האישי שלו. בכל עונה אחרת זה היה יכול להיות מתכון לאסון, אבל השנה, יותר מבכל שנה אחרת, מפיקי העיבודים מקבלים בולטות מעודדת. אנשי אינטרסקופ - חברת תקליטים בה חתומים בין היתר פיפטי סנט, הבלאק אייד פיז, ד"ר דרה, אמינם וליידי גאגא - היו המפיקים האורחים של המתמודדים בפרק הנוכחי וגם נתנו את דעתם המקצועית עליהם מול המצלמות. החיבור בין אמן לבין המפיק שמתאים לו, גם אם נעשה כך או אחרת בעונות הקודמות, בולט העונה יותר מתמיד. הצורך למצוא את הזהות המסחרית של המתמודדים עוד מההתחלה, לוקחת את הנאיביות שלהם בשלב מוקדם והופכת אותה למכונת עבודה עבור מטרה אחת: לעשות ימבה כסף. ככה אמריקה עובדת, ככה אמריקן איידול צריכה לעבוד ומדובר במהלך מבורך שיביא לנו אולי, סופסוף, אמן פופ ראוי שייצא מהתכנית הזאת.

לוריין אליינה - "Any Man of Mine" של שנאייה טווין

הבחירה בשנאייה טווין היא בחירה מוצלחת, אבל לעת עתה לוריין אליינה, פייבוריטית מובהקת של השופטים, היא לא יותר מזמרת חביבה עם פוטנציאל של להיט מוצלח אחד. הביצוע

 

 

קייסי אברמס - "With a Little Help From My Friends" של ג'ו קוקר.

מועמד מוצלח להיות גם אמן שמבקרים אוהבים וגם סנסצית מעריצות מטורפת. הביצוע שלו תיעל את קוקר בכבודו עם טוויסט אברמסי נהדר. חייב להגיע לגמר. הביצוע

 

 

הלכה הביתה: אשטון ג'ונס - "when You Tell Me That You Love Me" של דיאנה רוס

מפגן זיופים נוראי שכמעט חבל שברי גורדי ממוטאון הוזמן לצפות בו במיוחד. אחרי שהוצלה בשבוע שעבר על ידי השופטים, אשטון עשתה טעות והלכה על הנסיון לעשות מוזיקה ישנה בטעם חדש, רק שטעם הביצוע שלה היה בעיקר תפל. רנדי קרא לזה ביצוע בטוח, אבל אמריקה לא היתה בטוחה בכלל ושלחה אותה הביתה. הביצוע

 

פול מקדונלד - "Come Pick Me Up" של ריאן אדאמס

הבחירה של מקדונלד באמן פחות מוכר לקהל המיינסטרימי היא אמיצה. גוון הקול השונה שלו ייחודי והדרך השקטה שהוא בוחר כאמן עלולה להפיל אותו בתחרות של דיוות שמנסות להגיע לתווים הכי גבוהים. אבל פול הוא אחד הדברים הטובים שקורים לאיידול השנה והלוואי וילך לו עוד קצת.

  

פיה טוסקנו - "All By Myself" של סלין דיון

התעוזה לבחור בשיר של סלין דיון, או של כל דיווה אחרת, נגמרה על בימת איידול תמיד באסון. פיה לעומת זאת הוכיחה שהיא אחת המתמודדות החזקות וגם אם היא יושבת על משבצת הבלדות הקיטשית, היא עושה את זה נהדר. מעניין יהיה לראות אותה שרה שיר קטן. הביצוע

 

ג'יימס דרבין - "Maybe I'm Amazed" של פול מקרטני

עד עכשיו תאום אדם למברט הסטרייט לא היה חביב עלי במיוחד. אבל בביצוע הזה הוא הוכיח שהוא לא חייב לצעוק כל הזמן ועדיין יכול להישמע נהדר וגם על הצעקות שלו הוא הצליח להשתלט די יפה. הביצוע

 

היילי ריינהארט - "Blue" של ליאן ריימס

השופטים אולי עוד לא מבינים אותה אבל היילי ריינהארט היא הסוס השחור שאם תינתן לו ההזדמנות, יגיח מאחור ויטפס פתאום לצמרת. למרות השיר המעפן שהיא בחרה, היא נתנה ביצוע מרהיב והפגינה שליטה מדהימה על הקול שלה. היא גם חתולה סקסית, מה שהכי מוכר תקליטים.

 

ג'ייקוב לאסק - "I Believe I can Fly" של אר. קלי

מי שטרם אכזב עד כה בהופעות שלו העניק ביצוע די נוראי, שלא נאמר בחירה משעממת ונדושה, לשיר של אר. קלי מתוך הסרט "ספייס ג'אם". הוא התחיל גבוה מדי, צווח כל הדרך לצלילים הגבוהים ומשום מה, השופטים ממש ממש אהבו אותו. אלו בדיוק הרגעים שסיימון קצת חסר פתאום. לביצוע

 

ת'יה מגיה - "Smile" של מייקל ג'קסון (במקור כתב את הלחן צ'רלי צ'פלין)

למרות שהיא בת 15 ולא יודעת מי זה צ'רלי צ'פלין ("צ'רלי צ'פמן?" היא תהתה), לת'יה יש פוטנציאל אדיר להיות מייקל ג'קסון קטנה ממין נקבה. הביצוע היה מעט משעמם בהתחלה, עד שתפס קצב אחר בזכות העיבוד של המפיק. ועדיין, למרות הביצוע המדויק לא ברור איזה מקום ת'יה יכולה לתפוס בתעשיית המוזיקה העכשווית.

 

סטפאנו לנגונה - "Lately" של סטיבי וונדר

אחרי שניצל בשבוע שעבר על ידי השופטים, סטפאנו הוכיח את עצמו לא רע בכלל בעזרת מפיק העל פולו דה דון, שהעניק לשיר גרסת דאנס לא מזיקה מדי, ובזכות כישרון שנדמה שרק עכשיו בא לידי ביטוי של ממש. לבצע סטיבי וונדר זה לא קל, והוא צלח את זה די יפה. מצד שני, למרות עיבוד הדאנס, זה עדיין לא נשמע כמו סינגל חדש ברדיו. הביצוע

 

קארן רודריגז - "I Could Fall In Love" של סלינה

מתמודדת חזקה שנפלה מעט עם הביצוע החביב בלבד לאלילת הזמר הלטיני. בתחרות הזאת יש מקום כנראה רק לשתי דיוות בלדות ובמלחמה מול פיה, קארן כנראה תפסיד. הביצוע

 

סקוטי מקרירי - "The River" של גארת' ברוקס

הילד הזקן, שכששומעים אותו אפשר לדמיין ערימת חציר בחווה בטקסס, עובד איכשהו. גארת' ברוקס הוא בחירה כבדה בז'אנר הקאנטרי ועצם העובדה שסקוטי בעצמו הוא מעין אמן קלאסי מיושן לא הפריעה לביצוע להצליח. מקרירי יכול להיות ענק באמריקה, אבל שם זה כנראה ייעצר. הביצוע

 

נעימה אדדפו - "Umbrella" של ריהאנה

המתמודדת הראשונה שבחרה שיר עכשווי ורק על זה מגיע לה להישאר עוד קצת. בפועל, למרות שנעימה הציגה לראשונה עיבוד מקורי (בעזרת המפיק המקורי של השיר), ריקודים על הבמה ואפילו עצירה לקטע רגאיי מקורי משלה, היא די שחטה את אחד ההמנונים של התקופה האחרונה. פחות כי היא לא יודעת לשיר, יותר כי היא ניסתה הכל בבת אחת ונותרה ללא אוויר על הבמה. ובכל זאת, היא הראשונה שאפשר לדמיין ממלאת אצטדיונים גדולים. הביצוע

 

שלוש תהיות:

1. אם המילה החוזרת של רנדי, "דוג", הפכה אותו רשמית לדוג, האם ג'ניפר לופז תיקרא בקרוב "בייבי" עקב שימוש מוגזם במילה?

 

2. סטיבן טיילר עם מניפה, חולצות מפונפנות וכמה שיפוצים קוסמטיים הופך רשמית למטרוסקסואל החדש במקום ריאן סיקרסט, שוויתר על הגוונים בשיער ועל השיזוף שצבעו כתום.

 

3. הוילה החדשה שהתמודדים גרים בה היא מעין האח הגדול פוגש את כוכב נולד. הגיע הזמן לתת את הקרדיט הראוי לפרויקט Y, לא?