האח הגדול 3 • מדד הדיירים: המודח בטיטו

ללא שום הפתעה, הגיע אתמול (שבת) תורה של העיתונאית האופורטוניסטית מירב בטיטו לעזוב את בית "האח הגדול". מלבד הדפוס המוכר לפיו הדיירים החדשים יותר מודחים מוקדם יותר, היה גם הריב עם הבהמה השלטת בבית שסתם עליה את הגולל, כי שוב העובדות מדברות בעד עצמן - כל מי שמעז לצאת מול הלאזבית המיליטנטית המזרה אימים מוצא את עצמו חבוק בטרם עת בזרועותיו של אסי עזר.

"אני יצאתי בסוף, וזה מה שנקרא צדק פואטי" אמרה המורה לשעבר ליהדות וספרות, כשהיא טועה בגדול בהבנת המושג, והוסיפה: "לא נשאר ממני שום דבר מבחוץ, לא הבעל, לא העבודה". בקשר לעבודה אנחנו לא יודעים, אבל בנוגע לבעל הדתי לייט, נראה לי שהוא יהיה מספיק טולרנטי לבושות שעשית.

בת הכפר הקטנה (אהה, בית שאן כבר עיר?) שעברה לעיר הגדולה (אהה, רעננה זה כפר?) התישה אותנו בטון צדקני על אינספור כתבות ולחימה בלתי פוסקת בעיוותים של צדק חברתי, תוך כדי התנצלויות על ההנאות החומריות בימי הכלא העליזים ועל הג'ינס היוקרתי שהיא לובשת. הבעיה העיקרית עם העיתונאית יפת נפש הייתה החובה שחשה לרצות את כולם כשהיא מפלסת דרכה בחנופה. ולעתים, כשלשונך תחובה בין הפלחים הלא נכונים (שמענו אותך בערוץ הלא ערוך מבקשת מחילה מדנה) יכולה לצאת משם נפיחה בהמית ומבאישה במיוחד כמו שרק הלאזבית הגועלית יכולה לייצר - אם לא מספיק שהיא נדחפת לאותה קבוצת גיל של השליטה הבלעדית (שמעדיפה את נתיניה רכים בשנים ורפים בעמוד השדרה), היא גם נדחפת לה למטבח, וכל זה כלום לעומת ההידחפות למשבצת ההתייפייפות של הקדושה מצילת העולם. והתוצאה: שתי נשים לוחמניות המצהירות שהן נשות שלום - תרשו לנו לגחך - כל הריב הזה הרגיש לגמרי כאילו קדאפי (מירב והוא צובעים שיער באותו גוון) ואחמדיניג'אד (פרידה והוא טיפוסים מפרגנים) מתכתשים מי יותר הומאני.

בית הבובות

למרות ההבטחה למשדר סוחט דמעות, שלל קופסאות הטישו שרכשנו מבעוד מועד נשארו מיותמות, ורק הגבירו את הגעגועים לעונה הקודמת והמוצלחת בה עינינו הטרוטות מבכי ואפינו הזולג איימו להמיס את ההולוגרמות. בתוך כל הביקורים המשמימים נכנסה לנו אישה אחת ללב, הלא היא גברת צפני הדגולה, שגידלה באהבה בן עם מוגבלות ויצרה איש שלם שיש לו תובנות ודרך, ושלמרות נכותו ולמרות שבילה זמן ניכר מחייו תחת סכיני מנתחים אין בו טיפת מרירות.

ואם במרירות עסקינן, אז לנו יש דווקא טונות מאלה על ההפקה שלא דאגה לאבזר עבור האיש הקטן-ענק את הבית בשום צורה - למעט שרפרף עלוב שלא מועיל אם אין לך אפילו גובה מטר, ובא לך להכין לעצמך סנדוויץ' על הדלפקים הגבוהים - עד שבזמן האחרון אנחנו עדים לא אחת לכינויים כמו "ילד מניאק" ו/או "ילד נודניק".

וכל זה כי גם בהפקת "האח הגדול", כמו בישראליוּת כולה, יש מן תפיסה של "יהיה בסדר". תרבות ה"סְמוֹך" היא זאת שלא גרמה להפקה להפוך את הבית נגיש בעבור איש עם נכות. ההפקה היוקרתית שמבזבזת מאות אלפי שקלים על ארט ואביזרים מקמצת בפרוטות בונה על כך ש"הוא כבר יסתדר... מקסימום יבקש ממישהו", וגורמת לאיש המיוחד הזה להצטייר כנודניק שמסנג'ר אחרים. תתביישו לכם.